וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת-הַבְּרִית

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים ב:

[מלכים ב יא ז] וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת-הַבְּרִית, בֵּין יְהוָה וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם, לִהְיוֹת לְעָם, לַיהוָה; וּבֵין הַמֶּלֶךְ, וּבֵין הָעָם.

א' לפי עניות דעתי, הפסוק הזה מיצג את שתי מערכות היחסים של עם ישראל, בין עם ישראל לבין הקב"ה, ובין עם ישראל לבין עצמו.

לפי המפרשים של הפסוק, המערכת הראשונה, בין עם ישראל לבין הקב"ה, היא החשובה ביותר בין השניים. ואם היא לא קיימת, אזי גם המערכת השנייה, בין העם לבין המלך (ואולי אפשר להוסיף בין עם ישראל לבין עצמו) לא קיימת יותר.

ב' אבל, יש מקומות בתנ"ך, שהקב"ה בעצמו אומר דרך הנביאים שלו שדווקא המערכת השנייה, בין עם ישראל לבין עצמו (ואפשר להוסיף בין אדם לזולתו), היא החשובה ביותר. גם הילל הזקן מסביר את התורה "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו היא כל התורה כולה." [ראה שבת ל"א, ע"א] . אמרו חז"ל "כל ישראל ערבים זה לזה". אמר ר"ע  על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" [ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח], "זהו כלל גדול בתורה"‏  [ירושלמי נדרים ל, ב] .

ג' עוד יותר, דוגמה של ערעור וזעזוע של הברית בין הקב"ה לבין העם על ידי הברית בין המלך לבין העם, היא הסיפור של רחבעם, בנו של שלמה המלך ויורשו של מלכות ישראל המאוחדת. הוא מסרב להיענות לדרישות העם להקל את העול שעליו. סירובו מביא לפירוק הממלכה למלכות ישראל ומלכות יהודה. כתוצאה מהפירוק, מלכות ישראל מפסיקה לקיים את בריתה עם הקב"ה.

ד' במבט ראשון יש סתירה בין שתי הגישות האלה, מה קודם למה, הברית בין הקב"ה לבין העם או הברית בין העם לבין הזולת.

אבל, זה לא כך. ראינו הרבה פעמים אצל החז"ל שמדגישים צד אחד או אחר של ההלכה לפי המצב המוסרי בזמן מסוים.

לעניות דעתי, שני הצדדים האלה חשובים במידה שווה, וביחד ובאיזון נותנים את המצב הראוי והרצוי.

 ביטוי נפלא לקשר בין שתי הבריתות הוא בפרקי אבות:

[פרקי אבות ג כ"א] "אם אין קמח -אין תורה, אם אין תורה -אין קמח".

על היהודי למצוא את האיזון, את דרך האמצע או דרך המלך לפי הרמב"ם, בין שתי הבריתות האלה.