מבט על פרשת
חיי שרה
א' אברהם אבינו ע"ה משלם 400 שקל על שדה מערת
המכפלה לעפרון החיתי. זה המחיר שעפרון החיתי מבקש, ואברהם אבינו לא מתמקח אתו. אבל
אנו יודעים שאברהם אבינו כן יודע להתמקח, כפי שהתמקח עם הקב"ה, על מספר
הצדיקים שיצילו את סדום ועמורה. אבל, אברהם אבינו לא מתמקח על ארץ ישראל, כמה
שעפרון החיתי מבקש, הוא משלם.
זה אולי משל לימינו אלה:
אין להתמקח על ארץ ישראל! לא בכסף, לא במאמצים, לא באמצעים!
ב' כתוב בפרשה:
[בראשית כד יט, כ] יט
וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ
לִשְׁתֹּת. כ וַתְּמַהֵר וַתְּעַר
כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל
גְּמַלָּיו.
רבקה ממהרת, מיוזמתה,
להשקות גם את הגמלים של אליעזר, עבד אברהם.
דבר זה מזכיר לנו את
האגדה של משה רבינו והגדי: [ //he.wikipedia.org/wiki/משה_הרועה_והגדי ]
משה הרועה והגדי הוא מדרש על המילים הפותחות את פרק ג' בספר שמות :
"וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה ". המדרש
מסביר את הסיבה שבגינה נבחר משה להנהיג את עם ישראל וקושר זאת להתנהגותו כרועה צאן ולמידת החמלה שגילה כלפי עדרו.
גם לרבקה, וגם למשה
רבינו יש חמלה, דאגה, לחלשים, לאלה שאפילו לא יכולים לתת ביטוי לצרכים שלהם
הבסיסיים ביותר, ואלה הבהמות, אם זה משה רבינו והגדי של יתרו, ואם זה רבקה והגמלים
של אליעזר.
כתוב בתורה, ספר דברים:
[דברים יא טו] וְנָתַתִּי
עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.
לפי פסוק זה, מפרשים החכמים
שקודם כול יש להאכיל את הבהמות, ואחר כך האנשים יכולים לאכול. גם כאן, רואים ביטוי
אלוקי של הדאגה וחמלה לחלש, למי שזקוק לך.
מבט על פרשת ויצא
כתוב בספר בראשית, פרשת
ויצא:
[בראשית כה כ-כב] כ
וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי
בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד
לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי
בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה
יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.
כתוב בפסוק כא: וְכֹל
אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.
אפשר לשאול: למה דווקא
נדר זה נודר יעקב אבינו ע"ה, ולא אולי מצווה אחרת ממה שהקדוש ברוך הוא ציווה?
לעניות דעתי, תירוץ
אפשרי: מידה כנגד מידה! יעקב אבינו ע"ה מבקש מהקב"ה עזרה להתקיים
וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. לכן, גם יעקב אבינו ע"ה
נודר במעשר. המעשר משמש לקיום הלוויים, והכוהנים, המשמשים את הקב"ה. לכן,
אולי, יש בנדר זה מידה כנגד מידה!
סולם יעקב
כתוב בספר בראשית, פרשת
יצא:
[בראשית כחי ב] וַיַּחֲלֹם
וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה
מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.
לעניות דעתי, סולם יעקב
יכול להיות משל למצב אידיאלי של אנשים, כאשר הראש בשמיים אבל הרגליים מוצבות על
הקרקע!
סבים ונכדים
כתוב בגמרא, מסכת נדרים,
דך מ"א, עמוד א:
איכא דאמרי [יש שאומרים] כי הכי קאמר ליה [יש שאומרים שכך היה
אומר לו]: אתה עשית את חייא, וחייא עשה אותי.
רבי היה חולה, ושכח חלק
חשוב בגמרא. תלמידו של רבי, רב חייא הלך ללמוד את החלק הזה שנשכח על ידי רבי מכובס
שהיה שומע את הלימוד של רבי ולמד את החלק הזה של הגמרא. אחרי שהוא בעצמו למד את
החלק בגמרא, הלך רב חייא ולימד אותו חלק את רבי. לכן רבי היה אומר לאותו הכובס: אתה עשית את חייא, וחייא עשה אותי.
שאלה: אפשר ללמוד מזה
שעל הנכדים לכבד את הסבים?
ספר ישעיהו
כתוב בספר ישעיהו, פרק
לז:
לא וְיָ֨סְפָ֜ה פְּלֵיטַ֧ת בֵּית־יְהוּדָ֛ה הַנִּשְׁאָרָ֖ה שֹׁ֣רֶשׁ
לְמָ֑טָּה וְעָשָׂ֥ה פְרִ֖י לְמָֽעְלָה׃
לב כִּ֤י מִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ תֵּצֵ֣א שְׁאֵרִ֔ית וּפְלֵיטָ֖ה מֵהַ֣ר צִיּ֑וֹן
קִנְאַ֛ת יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ {ס}
-
לעניות
דעתי, על שני הפסוקים האלה, לא, לב, כדאי לקרוא ספר ישעיהו! זאת נבואה שחזרה אחרי
חורבן בית המקדש הראשון, אחרי חנוכה, אחרי חורבן בית המקדש השני, וגם בימינו אלה.
אמן!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה