ספר ישעיהו
כתוב בספר ישעיהו, פרק
לז, פסוק לה:
[ספר ישעיהו לז
לה] וְגַנּוֹתִ֛י עַל־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן
דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ {ס}
-
לעניות דעתי, יש בפסוק זה ביטוי נפלא לְהֽוֹשִׁיעָ֑הּ לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ .
מה הרמז בביטוי זה, לְמַֽעֲנִ֔י
וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי׃ , כאשר לְמַֽעֲנִ֔י זה הקדוש ברוך
הוא. מה הרמז בחיבור כול כך קרוב ומוחלט לְמַֽעֲנִ֔י וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד
עַבְדִּֽי׃ ? למה לו היה מספיק לְמַֽעֲנִ֔י הקב"ה, אלא הקב"ה
דרך פיו הנביא ישעיהו ע"ה מוסיף גם וּלְמַ֖עַן דָּוִ֥ד עַבְדִּֽי?
-
לעניות דעתי, תירוץ אפשרי, הקב"ה מבטה את הקשר השלם, המוחלט, הנצחי
בין הקב"ה לבין כנסת ישראל, המיוצגת על ידי דוד המלך, עבד הקב"ה.
-
לעניות דעתי, תירוץ אפשרי אחר, אולי אפשר למצוא בפסוק:
"לְשֵׁם
יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ,
וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוד קֵ"י בְּוָא"ו קֵ"י
בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים
לְהִתְפַּלֵּל תְּפִילת תפילת שחרית: שַׁחֲרִית
(שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶשׁ) שֶׁתִּקֵּן אברהם תפילת מנחה: מִנְחָה (שֶׁל
שַׁבָּת קֹדֶשׁ) שֶׁתִּקֵּן יִצְחָק תפילת ערבית: עַרְבִית (שֶׁל
שַׁבָּת קֹדֶשׁ / מוצאי שַׁבָּת קֹדֶשׁ) שֶׁתִּקֵּן יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו
הַשָּׁלום, עִם כָּל הַמִּצְות הַכְּלוּלות בָּהּ, לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ
בְּמָקום עֶלְיון, לַעֲשׂות נַחַת רוּחַ לְיוצְרֵנוּ וְלַעֲשׂות רְצון בּורְאֵנוּ.
וִיהִי נעַם אֲדנָי אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ.
וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנֵהוּ: "
כתוב בפסוק זה
"לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ". תירוץ
אפשרי, הפסוק בספר ישעיהו מרמז על החיבור השלם, המוחלט, הנצחי לבין הקב"ה
לבין שכינתו בכנסת ישראל, וּשְׁכִינְתֵּיהּ.
מבט על פרשת וישלח
כתוב
בספר בראשית, פרשת וישלח:
[בראשית
לג יב-טז] יב וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ. יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי
הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד
וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן. יד יַעֲבָר נָא
אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה
אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה. טו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן
הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. טז וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ
שֵׂעִירָה.
עשו מזמין
את יעקב שילכו ביחד, ועשו יעזור לו, ליעקב, בדרך, וייתן ליעקב אנשים משלו, ואנשים
אלה של עשו ישמרו על יעקב בדרך.
יעקב
מסרב, בנימוס, אבל מסרב.
יכול
להיות שזה משל לימינו אלה. אומות העולם, במיוחד העולם המערבי, מנסים למשוך ולחבק
את היהודים, אומרים ליהודים "בואו איתנו, תהיו איתנו, תלכו איתנו, ואנו נדאג
לכם, נשמור עליכם, תחיו ביחד איתנו, יהיו לכם חיים טובים!" על היהודים להיזהר
ולהישמר מהקריאות האלה, הם מלכודת דבש ליהודים. היהודים משלמים באובדן הזהות
היהודית, בהתבוללות, באובדן הקשר עם בני ישראל, עם תורת ישראל, עם הקב"ה
אלוקי ישראל.
כמו
שיעקב דוחה את הפיתוי של עשו, כך גם על בני ישראל בימינו אלה, לדחות ולהישמר
מהפיתויים של העולם המערבי, לדחות ולהישמר מהתבוללות.
מבט על פרשת וישלח
לעניות
דעתי, חיי יעקוב, ופרשת וישלח היא תמצית של ההיסטוריה של עם ישראל.
יעקב
אבינו ע"ה יוצא לגלות מבית הוריו בארץ ישראל, בבאר שבע, אל חרן. כמוהו, גם
בני ישראל יצוא לגלות מארץ ישראל, אל בבל, אל רומי.
בשנות
הגלות, יעקב אבינו ע"ה עובד קשה ומתבסס כלכלית, כפי שהתבססו היהודים בבבל, בספרד,
ובארצות האשכנז. אבל הוא ומשפחתו חיים בפחד ובחרדה, שאולי הנוכרים ישנו את גישתם
ויתחילו להתנקם ביעקב ובמשפחתו.
לכן,
יעקב אבינו ע"ה מחליט לחור הביתה, אל ארץ ישראל. אבל, גם הזרה הביתה לא קלה. יעקוב
פוגש את אחיו עשו. יעקב מתכונן לקרת פגישה עם אחיו, כפי שהתכוננו גם בני ישראל
בזמן גלותם בעולם, בדורון, בתפילות, ובמלחמה. אחרי עשו יש עוד ניסיון בדרך, מור
רחל אימנו. זה דומה לכול הניסיונות של עם ישראל בדרכים, ממקום למקום.
אחר
כך, בא ניסיון שכם. דינה מתחברת עם בנות שכם, דבר שמביא עסון עליה. האחים שלה מגיבים
בתגובה "בלתי מידתית" נגד תושבי שכם. אבל, יכול להיות שבגלל התגובה
"הבלתי מידתית" של בני יעקב, של בני ישראל, עשו מחליט לעזוב את ארץ
ישראל ולהשאיר אותה לבני ישראל.
יעקב
ובניו מתנחלים בארץ ישראל. אבל, הבנים שלו רבים ומתקוטטים זה עם זה. דבר זה מביא
את מכירת יוסף ואחר כך גלות מצריים.
יש
הרבה משלים בפרשיות החיים של יקב אבינו ע"ה, משלים לימינו אלה.
שאלות בסוף הרצאה "קידום חיים משותפים בנגב".
ד"ר
מוחמד אלנבארי- יזם חברתי, ממייסדי ומכהן כיו"ר עמותת "כוכבי
המדבר" ומיזם "ואדי עתיר"
א'
למה, איך אתה מסביר את ההבדלים
בין הבדואיים בנגב לבין הדרוזים? מבחינת איכות החיים, התנהגות מול היהודים?
ב' עוני הוא סיבה לאי שקט חברתי. אבל, העלייה ברמת
החיים ברשות הפלסטינאית לא מביאה שלום בין ישראל לבין הרשות הפלסטינאית. דוגמה עוד
יותר קיצונית היא עזה: עזה, והאוכלוסייה שלה, יכולים לחיות ברמה גבוהה אם רק
יפסיקו את המלחמה נגד ישראל. אבל לא עושים זאת. מה קורה כאן?
ג'
מה אתה חושב, מה התשובות לבעיות
של עכשיו בנגב, במיוחד אלימות, נתק ומאבק נגד מדינת ישראל, נגד היהודים?
לעניות
דעתי, קיבלתי תשובה, אבל התשובה לא התייחסה לשאלות שלי, לא הייתה קשורה לשאלות
שלי.
ספר ישעיהו ואחדות העם
כתוב
בספר ישעיהו:
[ספר ישעיהו
לח ד, ה] ד וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר. ה הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ
אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת
תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ
עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
בפסוק
ה' כתוב המתכון להגיע אל הקב"ה ולזכות ברחמיו: שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ.
לעניות דעתי,
יש דבר אחד שמדאיג מאד את גורל עם ישראל: הפילוג בעם. לעניות דעתי, כדאי לנסות
ולהשתמש במתכון זה כדי לאחד את העם.
הגמרא מלאה
במחלקות, בוויכוחים, בדיונים בעד ונגד. כול אלה היו בלשון מכובדת, לגופו של עניין,
ברוב רובם של המקרים ההכרעה הייתה לפי הרוב, לפי רוב הפוסקים.
שאלתי את
עצמי, שאלה: מה קורה עם הרשעים, להתאחד איתם כמו שהם, או רק אחרי שיחזרו בתשובה, וישנו
לטובה דרך התנהגותם?
שאלה אחרת: בימינו
אלה, הפילוג בעם הוא כמעט חצי-חצי. כול צד יגיד לצד השני, תבואו אתם אלינו, אנו
אלה הצודקים, דרכינו היא הדרך הטובה! מה עושים?
עוד שאלה: אני
זוכר שקראתי, או שמעתי, שאמרו חז"ל, הקב"ה סולח ואפילו תומך בעם ישראל,
אם הם מאוחדים, אפילו כאשר הם עובדים עבודה זרה. איך להבין אמירה זאת?
מצאתי מאמר של
כבוד הרב הרה"ג הרב זלמן מלמד שליט"א, שלעניות דעתי, עונה בדיוק לשאלות
אלה https://www.yeshiva.org.il/midrash/21270 .
בתפילה ובבכי,
בציפייה למשיח במהרה בימינו אלה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה