[ספר ישעיהו ל י] כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה.

 

י כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה.

-          לעניות דעתי, כמה נכונים דברי ישעיהו ע"ה גם בימינו אלה! בימים אלה יש תקופת בחירות בישראל. לעניות דעתי, דברי ישעיהו ע"ה יכולים להיות חומר תעמולה מצוין עבור האופוזיציה, כול אופוזיציה שהי.  

יא וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ הספר [סֵפֶר] לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא.

והות לכון נבואת כולא כפתגמי ספרא דחתים דאם יתנון יתה לדידע ספרא למימר קרי כען דין ויימר לית אנא יכיל ארי חתים הוא:

והיית להם נבואת הכול, כמאמר הספר הנסתר, שאם יתנו אותו ל(אלה) שיודעים הספר לומר, תקרא כאן זה, ואומר, אני לא יכול, הרי נסתר הוא (הספר).

-          לעניות דעתי, אפילו החכמים, והנביאים, לא יודעים לקרוא בספר הסתום.

-          שאלה: מה זה הספר הזה? לעניות דעתי, זה ספר התורה, שכולל בו, על ידי הרמז, הדרש, והסתר, את הנבואות לעתיד לבוא.

-          שאלה: למה מוזכרים כאן הנביאים, הרי הנבואה באה מהקב"ה, הקב"ה בוחר את הנביאים שלו? יכול להיות שכאן זה משל למי שחכם, בעל תבונה.

יב וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר.

ויתיהב ספרא לדלא ידע ספרא למימר קרי כען דין ויימר לית אנא ידע ספרא:

וְנִתַּן (ה') הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹור קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר.

-          ה' נותן את הספר (ספר התורה) גם לאלה שלא יודעים אותו, וגם אלה לא יודעים לקרוא בו, או, אולי יותר מתאים, לא מבינים את הכתוב בו. ז"א, אם בפסוק הקודם ה' נתן את הספר לאלה שיודעים לקרוא בספר, בפסוק זה ה' נותן את הספר לאלה שלא יודעים לקרוא. ז"א, לא אלה, ולא אלה מבינים את הכתוב בספר תורה.

-          שאלה: יכול להיות שאלה שיודעים הספר, אלה בני ישראל? ואלה שלא יודעים הספר הם הנוכרים, הגויים?

אם כן, יש אולי רמז חשוב בדברי ישעיהו ע"ה: זה שבני ישראל, החכמים שלהם, לא מבינים ספר התורה, או לא שומרים מצוות הקב"ה, זה לא אומר שהקב"ה  נותן את התורה, ואת ארץ ישראל, לעמים הנוכרים, לגויים. הסיבה, אולי, לפי הכתוב בפסוקים אלה, הנוכרים, הגויים לא יותר טובים מאשר בני ישראל, לכן אין סיבה שהקב"ה יעדיף אותם. האם יכול להיות שיגיע רגע כאשר הקב"ה יעדיף את הגויים לעומת עם ישראל? לעניות דעתי, הכול תלוי בנו, בבני ישראל: אם נשמור מצוות ה' אנו מועדפים, אם לא שומרים מצוות ה' אנו לא מועדפים. דברים אלה כבר קרו, למשל חורבן מלכות ישראל, חורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית המקדש השני.

-          לעניות דעתי, התירוץ הזה לא נכון, בכלל לא כנון! הקב"ה לא מנתק אף פעם את הקשר לו אל עם ישראל. הקב"ה רוצה בתשובה של עם ישראל.

-          אולי מדובר על כוהנים, חכמים, ונביאים, לעומת עם הארץ! לכן, כול העם מתרחק מהקב"ה, ללא הבדל, עם הארץ, כוהנים, חכמים, כול עם ישראל! לכן, התשובה היא של כול עם ישראל!

יג  אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה.

ואמר יי חלף דאתרברב עמא הדין בפומהון ובספותהון מיקרין קדמי ולבהון אתרחק מדחלתי והות דחלתהון קדמי כתפקידת גברין מלפין:

ואמר ה', יען שיתרברב העם הזה, בפיהם ובשפותיהם, קוראים לפני, ולבם התרחק מיראתי, ותהיה יראתם לפני, כמצוות אנשים מלומדים.

-          לעניות דעתי, הפסוק אומר: המנהיגים ופשוטי העם הם אחד בחוסר יראת ה', בריחוק ליבם מהקב"ה. לעניות דעתי, ברור לי שהאחראיות על מנהיגי העם, אם הם נגררים על ידי העם, אם הם גוררים את העם אחריהם.

יד לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר.

בכן הא אנא מוסיף לממחי ית עמא הדין מחן מפרשן ותיבר חוכמתא מחכימיהון וסכלתנתא מסכלתניהן תטמר:

לכן, הנני אני מוסיף למיס את העם הזה, מן חן פולט אותם, ושובר את החוכמה מחכמיהם, והשכל מנבונים נסתר.

-          הפסוקים הקודמים מדברים על החטא, הפסוק הזה מדבר על העונש. מעניין מה העונש: ושובר את החוכמה מחכמיהם, והשכל מנבונים נסתר. יש בזה רמז גדול, כמה חשובה החוכמה, הראיה הנבונה, הבינה, בחיי העם, גם האדם, וגם כול העולם.

טו הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיהוָה לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ.

וי דמדמן לאטמרא עצא מן קדם יי והוו כדבקבלא עובדיהון ואמרין לית דחזי לנא ולית דידע בעובדנא:

אוי, (למי) שמדמה (לו) שנסתר ההיצע מלפני ה', והיו כמו שמקבלים מעשיהם, ואומרים: לא שראה (ה') לנו ולא שידע (ה') במעשינו.  

-          זה גם סימן של חוסר אמונה בהקב"ה. לכן, גם טיפשות גמורה!

טז הַפְכְּכֶם אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי וְיֵצֶר אָמַר לְיוֹצְרוֹ לֹא הֵבִין.

הלמהפך עובדיכון אתון בען הא כמא דטינא ביד פחרא כן אתון חשיבין קדמי האפשר דיימר טינא לעבדיה לא עבדתני ובריתא דתימר לברהא לא חכימתא לי:

ההופך מעשיכם אתם שואלים, הרי כמו טיט ביד חרס, כן אתם נחשבים לפני (לפני ה'), האפשר שיגיד הטיט לעושהו 'לא עשיתי', והבריאה שתגיד לבוראה לא החכמת בי (אתה לא יודע, לא מבין, מה עשית בי).

-          המשל בפסוק זה דומה למשל שבפסוק הקודם.

יז הֲלוֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב.

הלא עוד ציבחר כזעיר ויתוב לבנן למהוי ככרמלא וכרמלא קרוין סגיאין יתיב:

הלא, עוד מעט, כזעיר (מזעיר) וישוב לבנון להיות ככרמל, וכרמל קוראים רבים ישוב.

-          דברי נחמה.

יח וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה.

וישמעון בעדנא ההיא דכחרשין מלי ספר ומקביל ומחשוך עיני סמן יחזין:

וישמעו בזמן ההוא כחרשים מילות ספר, ומקבל (את הספר) ומחשיך עיני (עוריים)  כן יראו.

-          דברי נחמה, אם בני ישראל יקבלו את התורה, וישמרו מצוות ה'.

יט וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיהוָה שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ.

ויוספון מקבלי עולבן במימרא דיי חדוא וחשיכי בני אנשא במימר קדישא דישראל יבעון:

ויוספו מקבלי העלבון במאמר ה', חדווה (שמחה) וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם במאמר הקדוש של ישראל (ה') יבקשו.

-          גם בפסוק זה יש דברי נחמה.

-          דבר מעניין, לעניות דעתי: דברי נחמה לעניים, וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם. לעניות דעתי, דבר חדש ויוצא דופן במזרח התיכון, ובעולם כולו.  

כ כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן.

ארי סף מעיקא ואשתיצי בזזא וספו כל דהוו משחרין למינס:

הרי, סיום (סוף) הדיכוי, וכלה הגזל, ונסתיימו כול שהם מעבידים לאונס.

-          לעניות דעתי, תרגום יונתן יותר חמור מאשר הפסוק בספר ישעיהו. עוד פעם, יכול להיות אג'נדה של יונתן בן עוזיאל ע"ה, סימן של האי השקט החברתי בזמנו, לפני חורבן בית המקדש השני.

כא מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק.

מחיבין בני אנשא במליהון ולדמוכח להון בית דינא בתרעא פתגמי אוריתא בען ליה תקלא ואסטיאו בשקר דין זכאי:

המחטיאים בני אדם במילותיהם, וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר בית הדין דברי דאורייתא, שואלים לו: שקל (שקל אם להגיד אמת, או לשקר ?), והשטיא בשקר דין  צדיק.

כב לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ.

בכן כדנן אמר יי על בית יעקב דפריק ית אברהם לא מכען יבהתון דבית יעקב ולא מכען אפיהון ישתנון:

ובכן, כזה אמר ה' על בית יעקב  )ש-ה') שפדה את אברהם, לא מוציאים העבירות של בית יעקב, ולא מוציאים פניהם משתנים (מתחוורים מבושה ?).

כג כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ.

ארי במחזוהי גבורן דאעביד לבנוהי טבות אברהם לזרעיה בתרוהי על ארעהון ביניהון יקדשון שמי ויימרון קדיש על קדישא דיעקב ועל אלהא דישראל יימרון תקיף:

הרי, בראותי את יכולותיי שעשיתי לבניו טוב, לזרע אברהם כאשר הודעתי על ארצם ביניהם (לחלק את ארץ ישראל ביניהם, בין השבטים?), (כאשר יראו בני יעקב, את כול הטוב שעשיתי להם) יקדשו שמי ויאמרו קדוש על קדושת יעקב, ועל ה' של ישראל יאמרו בחוזקה.

כד וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ לֶקַח.

וידעון דלא אליפו רוח דסוכלתנו ודהוו אמרין לית כל אלין יקבלון אולפן:

וידעו כאשר לא למדו (מקצועות ?) הרוח כאשר (מקצועות הרוח) שומרים חוכמה, שהם אומרים לא כול מקללים יקבלו לימוד.

-          לעניות דעתי, מעניין להשוות את הפסוק במקרא לעומת תרגום יונתן:

וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה לעומת וידעו כאשר לא למדו (מקצועות ?) הרוח כאשר (מקצועות הרוח) שומרים חוכמה. לכן, אולי זה רמז, תֹעֵי רוּחַ זה לא למדו (מקצועות ?) הרוח. לכן, לא ללמוד, זה ' איבד את דרכו, הלך ללא כיוון וללא מטרה'. וגם, כאשר (מקצועות הרוח) שומרים חוכמה.

וְרוֹגְנִים לעומת מקללים. ז"א, 'מי שנוטה להתלונן' דומה למקלל! חומר למחשבה!

פרק ל

א הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים נְאֻם יְהוָה לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת.

-          הוכחה על בני ישראל: בָּנִים סוֹרְרִים, וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה, חַטָּאת עַל חַטָּאת.

ב הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם.

-          הוכחה על בני ישראל: הַהֹלְכִים לָרֶדֶת למִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז, בני ישראל עשו זאת כדי להגן עצמם לפני חורבן ירושלים, אבל בלי לשאול את הקב"ה, אולי דרך הנביא שלו. בכול מקרה, עוד חטא של בני ישראל, כמו כפירה בפני הקב"ה.

ג וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה.

-          הוכחה על בני ישראל: אלה התוצאות של חטא בני ישראל, המתואר בפסוק הקודם.

ד כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו וּמַלְאָכָיו חָנֵס יַגִּיעוּ.

-          ְצֹעַן, חָנֵס ערי מלוכה במצרים. שָׂרָיו וּמַלְאָכָיו של מלך יהודה

ה כֹּל הבאיש [הֹבִישׁ] עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ לָמוֹ לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל כִּי לְבֹשֶׁת וְגַם לְחֶרְפָּה.

-          הוכחה על בני ישראל.  יכול להיות שהפסוקים של הנביא ישעיהו ע"ה נכונים גם בימינו. רק שבימינו מקומו של מצרים זה ארה"ב.

ו מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה לָבִיא וָלַיִשׁ מֵהֶם אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף יִשְׂאוּ עַל כֶּתֶף עֲיָרִים חֵילֵהֶם וְעַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ.

-          כול המתנות של מלך יהודה אל מלך מצרים, אל הפרעה מצרים, לא יעזרו לבני ישראל, לא יביאו כלום, שום תועלת.

ז וּמִצְרַיִם הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת רַהַב הֵם שָׁבֶת.

-          יכול להיות שהייתה מחלוקת קשה ביותר ביהודה, על הפניה לעזרה אל מצרים. הנביא ישעיהו ע"ה בצד נגד פניה זאת. בסופו של דבר, נבואתו נכונה, מצרים לא עזרו ליהודה למנוע חורבן בית המקדש הראשון.

ח עַתָּה בּוֹא כָתְבָהּ עַל לוּחַ אִתָּם וְעַל סֵפֶר חֻקָּהּ וּתְהִי לְיוֹם אַחֲרוֹן לָעַד עַד עוֹלָם.

-          הנביא מבקש לכתוב על לוח ועל ספר, לעדות, את הנבואה שלו.

ט כִּי עַם מְרִי הוּא בָּנִים כֶּחָשִׁים בָּנִים לֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ תּוֹרַת יְהוָה.

-          בנים לא אהבו לשמוע תורת ה'.

י אֲשֶׁר אָמְרוּ לָרֹאִים לֹא תִרְאוּ וְלַחֹזִים לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת דַּבְּרוּ לָנוּ חֲלָקוֹת חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת.

-          בני ישראל אמרו לנביאים: אל תוכיחו אותנו. תגידו לנו דברים נעימים, מה שאנו רוצים לשמוע. מעיין כמה נכונים דברים אלה גם בימינו אלה!

יא סוּרוּ מִנֵּי דֶרֶךְ הַטּוּ מִנֵּי אֹרַח הַשְׁבִּיתוּ מִפָּנֵינוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.

-          בהמשך לפסוק הקודם, הַשְׁבִּיתוּ מִפָּנֵינוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. עוד פעם, גם כאן, כמה נכונים דברים אלה גם בימינו אלה!

יב לָכֵן כֹּה אָמַר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יַעַן מָאָסְכֶם בַּדָּבָר הַזֶּה וַתִּבְטְחוּ בְּעֹשֶׁק וְנָלוֹז וַתִּשָּׁעֲנוּ עָלָיו.

-          הקב"ה יענה בהתאם, יַעַן מָאָסְכֶם בַּדָּבָר הַזֶּה.

יג לָכֵן יִהְיֶה לָכֶם הֶעָו‍ֹן הַזֶּה כְּפֶרֶץ נֹפֵל נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה אֲשֶׁר פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹא שִׁבְרָהּ.

יד וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים כָּתוּת לֹא יַחְמֹל וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא.

-          גם בפסוקים אלה, לשון הספר ציורית ביותר.

טו כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם וְלֹא אֲבִיתֶם.

טז וַתֹּאמְרוּ לֹא כִי עַל סוּס נָנוּס עַל כֵּן תְּנוּסוּן וְעַל קַל נִרְכָּב עַל כֵּן יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם.

יז אֶלֶף אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ עַד אִם נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה.

יח  וְלָכֵן יְחַכֶּה יְהוָה לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט יְהוָה אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ.

יט כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלָ‍ִם בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ.

-          כול פסוקים אלה, פסוקי נחמה לעם ישראל.

כ  וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ.