דון יצחק אברבנאל פירוש על התורה השאלה הח' 

השאלה הח' באמרו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ויקשה זה משלשה פנים אם ממה שזכר הערב קודם הבקר בהיות היום קודם בטבע וידיעה ללילה. לפי שהערב יתחייב מהשקע אור היום תחת הארץ ובא בצלה ולכן למעלה זכר ראשונה בריאת האור ואחר כך אמר שהבדיל השם בין האור ובין החשך. ואם ממה שאמר ויהי ערב ויהי בקר ולא אמר ויהי לילה ויהי יום או ויהי חושך ויהי יום ולא ויהי ערב ויהי בקר. ואם מאמרו יום אחד ולא אמר יום ראשון כמ"ש בשאר הימים שני שלישי רביעי חמשי ששי:

מדובר על הפסוק:

[בראשית א ה] וַיִּקְרָא ה' לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.

רש"י מפרש:

יוֹם אֶחָד - לפי סדר לשון הפרשה, היה לו לכתוב 'יום ראשון', כמו שכתוב בשאר הימים: שני, שלישי, רביעי. למה כתב אחד? לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני. כך מפורש בבראשית רבה.

בשאלה זאת של דון יצחק אברבנאל ע"ה יש שלוש קושיות:

1.  סדר הערב והבקר: מדוע נזכר הערב לפני הבקר, אם היום קודם ללילה בטבע ובהבנה? הערב נוצר משקיעת אור היום, ולכן הוא תוצאה של העדר אור היום. אלוהים ברא תחילה את האור, ואז הבדיל בין אור לחושך, מה שמרמז על קדימות האור.

2.  המינוח "ערב ובקר" ולא "לילה ויום" או "חושך ויום: " מדוע נעשה שימוש ב"ערב ובקר" ולא ב"לילה ויום" או "חושך ויום" (או "חושך ואור")? לכאורה, לבחירת המילים הזו יש משמעות.

3. "יום אחד" ולא "יום ראשון: "מדוע נאמר "יום אחד" ולא "יום ראשון", כפי שנאמר בשאר הימים (שני, שלישי, רביעי וכו')?

1. סדר הערב והבקר:

• סדר כרונולוגי לעומת סדר חשיבות: ייתכן שהתורה בוחרת בסדר כרונולוגי של התהליך הטבעי. הערב אכן קודם לבקר מבחינת הזמן בכל יום. השקיעה והתמעטות האור הם אלו שמביאים לערב, ורק לאחר מכן מגיע האור של הבקר. סדר זה משקף את המציאות היומיומית שאנו חווים.

שאלה: למה הערב קודם לבוקר? הרי התהליך מחזורי, כמו עיגול, ללא התחלה וללא סוף.

אכן, אם נסתכל על היממה כחלק ממחזור טבעי קבוע, השאלה "למה הערב קודם לבוקר?" הופכת למאתגרת יותר. במבט מחזורי, אין נקודת התחלה מוחלטת, ולכן קשה להצביע על סיבה מהותית לכך שהערב צריך להקדים את הבוקר.

אבל,  לעניות דעתי, התורה מתייחסת בפסוק "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד", לא בהכרח לתאר את היממה הקיימת במחזוריותה, אלא הפסוק מתמקד בתהליך הבריאה המתואר בפרשת בראשית, ביום הבריאה הראשון.

עלינו להתבונן בהקשר של פסוקי הבריאה:

1. בריאה מתוך תוהו ובוהו: בראשית מתאר מצב קדום של תוהו ובוהו, חושך על פני תהום. הבריאה היא תהליך של הוצאת סדר מהתוהו, אור מן החושך. ניתן לראות בערב, במובן מסוים, סמל לתוהו ולחושך הקדמוני, ובבוקר סמל לסדר ולאור שנבראים מתוכו.
2. תהליך הדרגתי של בריאה: הבריאה מתוארת כמתרחשת בשלבים, יום אחר יום. סדר "ויהי ערב ויהי בוקר" מדגיש את התהליך ההדרגתי הזה. כל יום בריאה מתחיל ממצב של "ערב" - אולי מצב של להוציא מן הכוח אל הפועל.
3. התמקדות ביום הראשון: הביטוי "יום אחד" (ולא "יום ראשון") בסוף תיאור היום הראשון, מעניין בפני עצמו. ייתכן שהוא רומז לכך שהיום הראשון הוא מיוחד, הוא יום של התחלה, של יצירה ראשונית. בתוך הקונטקסט הזה, הסדר "ערב קודם לבוקר" יכול לסמל את תחילת התהליך – מעבר מהחושך לאור, מהתוהו לסדר, כנקודת מוצא לכל המשך הבריאה.
4. חוויה אנושית יומיומית: לעניות דעתי, יכול להיות שהתורה מתייחסת גם למציאות היום-יומית של האדם: האדם מתחיל את היום שלו על ידי המחשבה בערב, על ידי חשבון נפש, ולעניות דעתי, גם תשובה. מה עליו לעשות בבוקר הבא, כאשר הבוקר הוא המשך היום שהתחיל בערב. לעניות דעתי, יש בפסוק זה חוכמה גדולה ביותר: כול יום שונה מהיום לניו, וגם מהיום אחרין. ההבדל בא על ידי חשבון נפש ותשובה, כול יום אמור להיות "טהור" יותר מאשר היום שקדם לו. וכך, כול יום ויום. מוכר מאד הפסוק שבתהילים, שקוראים אותו כול ערב שבת: "סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה". ז"א, המעשה שבבוקר מתחיל במחשבה שבערב לפניו.

2. המינוח "ערב ובקר" ולא "לילה ויום" או "חושך ויום":

• משמעות "ערב" ו"בקר": "ערב" ו"בקר" הם תהליכים חיים יותר מאשר "לילה" ו"יום" או "חושך" ו"אור". "ערב" מתאר את התהליך של התמעטות האור וההתקרבות לחושך, ו"בקר" מתאר את התהליך של הופעת האור והתקרבות היום. ייתכן שהתורה משתמשת במונחים אלו כדי להדגיש את התהליך החי של הבריאה ואת המעבר בין מצבים.
• קישור למושג "יום": "יום" בפסוק "יום אחד" כולל את מחזור הערב והבקר. השימוש ב"ערב ובקר" מגדיר את גבולות ה"יום" הראשון. זהו לא רק "יום" במובן של שעות אור, אלא מחזור שלם של זמן, הכולל את שני חלקי היממה.

3. יום אחד" ולא "יום ראשון":

• ייחודיות היום הראשון: היום הראשון הוא ייחודי משאר ימי הבריאה. הוא היום בו נוצר מושג ה"יום" עצמו, ובו נקבע מחזור הזמן הבסיסי של "ערב ובקר". לכן, ייתכן שהוא לא "יום ראשון" בסדרה, אלא "יום אחד" - יחידה שלמה ובלתי ניתנת לחלוקה של זמן.
• אחדות הבריאה: "יום אחד" יכול לרמז על אחדותה של הבריאה. כל הבריאה, על אף ריבוי מרכיביה, היא יחידה אחת שלמה, שנוצרה על ידי בורא אחד,הקב"ה. השימוש ב"אחד" מדגיש את האינטגרציה וההרמוניה של הבריאה כולה.

לעניות דעתי, אפשר להביא עוד תירוצים, הקשורים לכול תחומי החיים, הקשורים לפרד"ס האין סופי של חצר התורה, כמו התורה עצמה, כמו הקב"ה עצמו, המקור והבורא האחד והיחיד של כול העולם כולו.

הרבה בריאות ורק בשורות טובות!