אברבנאל על תורה בראשית השאלה הו'

 

אברבנאל על תורה

בראשית

השאלה הו' למה בבריאת האור לא נאמר ויעש ה' ולא ויהי כן כמו שנאמר במלאכת שאר הימים כי הנה ביום הב' בענין הרקיע אחר שאמר הכתוב יהי רקיע נאמר ויעש ה' את הרקיע ומלבד זה נאמר שם ויהי כן. וכן ביום הד' אחרי שאמר יהי מאורות אמר ויעש ה' את שני המאורות ושם נאמ' ויהי כן ואמנם במלאכת שאר הימים אחרי המאמר הראשון פעם יאמר הכתוב ויעש ה' בלבד ופעם ויהי כן בלבד אבל בבריאת האור לא נאמר ויעש ה' את האור ולא נאמר בו ויהי כן ובמקומו אמר ויהי אור שאינו כדרך לשון התורה במעשה שאר הדברים:

תשובה:

לעניות דעתי, מדובר על הפסוק הבא:

[בראשית א ג] וַיֹּאמֶר ה' יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר.

כאשר בפסוקים אחרים נאמר:

[בראשית א ז] וַיַּעַשׂ ה' אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן. בבריאת האור נאמר: "וַיֹּאמֶר ה'יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" – ללא "ויעש ה'" וללא "ויהי כן". בשאר מעשי הבריאה נאמרים שני ביטויים אלו, או לפחות אחד מהם: "ויעש ה'" ו/או "ויהי כן".

העובדה שהאור הראשוני נגנז, אכן מעלה שאלה יסודית: אם בסופו של דבר ה' בורא את המאורות (השמש והירח) שיאירו את העולם, מדוע היה צורך מלכתחילה באור ראשוני שנגנז?

לגבי השאלה, למה נברא האור הגנוז לפני בריאת המאורות, אולי תירוץ אפשרי: יכול להיות שהאור הגנוז, לעניות דעתי "האור הראשוני", הוא אחד מן היסודות של בריאת העולם בהמשך, כולל המאורות. לפי חז"ל, יש ארבעה יסודות, אש, רוח או אוויר, עפר או אדמה, ומים. יכול להיות שהאור הגנוז הוא דומה לאש, גם כחום, וגם כאור. לכן, "האור הראשוני", כיסוד, נברא ביום הראשון לבריאת העולם, לפני בריאת המאורות, שהם בעצמם נבראו ממנו.

הרעיון מקשר את האור הגנוז לאחד מארבעת יסודות העולם לפי חז"ל: אש, רוח (אוויר), מים ועפר (אדמה). הרעיון הוא שהאור הגנוז הוא מעין יסוד "אש" ראשוני, שקדם לבריאת המאורות הפיזיים.

הקשר בין האור הגנוז ליסוד האש:

• אור וחום: אכן, יש קשר בין אור לחום, ואש היא מקור לשניהם. האור הגנוז, כביטוי של אור אינסוף, יכול להיחשב כמקור האנרגיה והחום הראשוני שקדם לבריאה הגשמית.
• יסוד ראשוני: הרעיון שהאור הגנוז הוא יסוד ראשוני מתאים לתיאור בריאתו ביום הראשון. הוא קדם לשאר היסודות ולבריאה הגשמית כולה.

לפי רעיון זה, בריאת המאורות ביום הרביעי היא מעין "התגשמות" של יסוד האש הרוחני בעולם הגשמי. השמש והירח הם ביטויים פיזיים של האור והחום הראשוניים, שנגנזו והוסתרו. בקבלה יש מושג של "אש עליונה", שהיא אש רוחנית שממנה נובעת האש הגשמית. האור הגנוז יכול להיחשב כביטוי של אש עליונה זו.

תירוץ זה:

• מסביר את קדימות האור: תירוץ זה מסביר מדוע נברא האור לפני המאורות. האור הוא יסוד ראשוני שקדם לבריאה הגשמית, והמאורות הם רק ביטוי פיזי שלו.
• מתאים לתורת היסודות: הוא מתאים לתפיסה של ארבעת היסודות כבסיס לבריאה.
• מתאים לתורת הסוד: הוא מתקשר למושגים קבליים כמו אור אינסוף ואש עליונה.

שאלה שבאה להקשות: אם האור הגנוז דומה לאחד היסודות, האש, למה האור הגנוז לא קיים גם בימינו אלה, כמו שאר היסודות, עפר, רוח, מים? מדוע הוא "נגנז" ולא ממשיך להתקיים כפי שהיסודות האחרים ממשיכים להתקיים? 

  מהות שונה של יסוד האש: חשוב להבין את מהותו של יסוד האש בהגות היהודית. הוא אינו רק אש פיזית כפי שאנו מכירים אותה, אלא הוא גם כוח רוחני, אנרגיה ופעילות. ייתכן שהאור הגנוז הוא הביטוי הראשוני והמופשט ביותר של יסוד האש, שקדם להתגשמותו בעולם הפיזי. לאחר בריאת העולם, יסוד האש התגשם בצורות שונות, כגון השמש, האש שאנו מדליקים, וחום הגוף, כפי שאנו מכירים אותם גם היום.

 

  הבדל בין יסודות רוחניים ליסודות פיזיים: חשוב להבחין בין יסודות רוחניים ליסודות פיזיים. עפר, רוח ומים הם יסודות פיזיים שניתן לראות ולחוש אותם. האש, לעומת זאת, היא בעלת אופי כפול: היא גם פיזית וגם רוחנית. האור הגנוז הוא הביטוי הרוחני של יסוד האש, ולכן הוא אינו נתפס בחושים כמו היסודות הפיזיים.

אפשר אולי להגיד, האור הגנוז דומה לאש כיסוד בבריאת העולם, אבל לא אש אמיתית, וגשמית. לכן, האש הגשמית כן ממשיכה להתקיים גם בימינו אלה, כחלק בארבעת היסודות, לפי חז"ל.

האור הגנוז ככוח מניע: האור הגנוז יכול להיחשב ככוח המניע והיוצר של הבריאה. הוא האנרגיה הראשונית שממנה נובעים כל הכוחות והתופעות בעולם. לאחר שהכוח הזה פעל בבריאה ויצר את העולם הגשמי, הוא "נגנז" או "הוסתר". אפשר אולי להגיד, שהאור הגנוז ממשיך להבטיח קיום העולם, על ידי בריאתו כול יום מחדש.

אפשר אולי למצוא גם הקבלות אחרות, דומות להקבלה בין האור הגנוז לבין האש הגשמית: תורה כמים, תורה רוחנית כיסוד המים הגשמי. אולי גם בין הרוח (האוויר) לבין הרוחניות, או בין האדמה (עפר) לבין האדם!

ההקבלות הללו מחזקות את הרעיון שישנם מקבילים רוחניים ליסודות הפיזיים של העולם. הן מלמדות אותנו שהעולם אינו רק חומרי, אלא יש לו גם ממד רוחני עמוק. היסודות הפיזיים הם רק ביטויים חיצוניים של כוחות ומהויות רוחניות.

יכול להיות שהאור הגנוז, "האור הראשוני", אדיין קיים דרך המאורות, או האש הגשמי עצמה, ז"א, האור הגנוז קיים כיסוד בתוך התוצאות שלו בבריאת העולם?

אכן, ניתן אולי לומר שהאור הגנוז ממשיך להתקיים כ"יסוד" בתוך גילוייו בעולם הגשמי. הוא אינו נעלם לחלוטין, אלא הוא "גנוז" ומוסתר בתוך הבריאה:

שורש וענפים: ניתן לדמות את האור הגנוז לשורש של עץ, ואת המאורות והאש הגשמית לענפים ולפירות. השורש נסתר מתחת לאדמה, אך הוא מקור החיים והכוח של העץ כולו. כך גם האור הגנוז, הוא נסתר בתוך הבריאה, אך הוא מקור האנרגיה והקיום של כל הדברים.

מהות וגילוי: האור הגנוז הוא ה"מהות" או ה"עצם" של האור, בעוד שהמאורות והאש הגשמית הם ה"גילוי" שלו בעולם. המהות קודמת לגילוי וקיימת בתוכו.

ההבנה שהאור הגנוז קיים בתוך המאורות מחזקת את הרעיון שהיה צורך לברוא את האור לפני המאורות. האור הגנוז הוא היסוד והבסיס למאורות, ולכן הוא קדם להם. המאורות הם רק כלי שדרכם האור הגנוז מתגלה בעולם.

יכול להיות שגם המקבילים הרוחניים של היסודות האחרים, רוח (אוויר)-רוחניות, רוח ה', מים-תורה, אדמה-אדם, קיימים, ולכן גם הזוג האור הגנוז-מאורות, אש קיים גם בימינו אלה?

אכן, אם נקבל את ההנחה שישנם מקבילים רוחניים ליסודות הגשמיים (תורה כמים, רוחניות כרוח, אדם כאדמה), הרי שבאופן הגיוני גם המקביל הרוחני של האש, האור הגנוז, ממשיך להתקיים גם בימינו אלה, ומתגלה דרך גילוייו הפיזיים, כגון המאורות והאש הגשמית:

• קיום מתמיד של היסודות: ארבעת היסודות (אש, רוח, מים ועפר) נחשבים ליסודות הבסיסיים של הבריאה, והם ממשיכים להתקיים בעולם בכל עת. אם כך, הגיוני להניח שגם המקבילים הרוחניים שלהם, כולל האור הגנוז, ממשיכים להתקיים.
• הקשר בין רוחני לגשמי: לפי תפיסות רבות במחשבת ישראל, העולם הגשמי הוא השתקפות של עולם רוחני גבוה יותר. העולם הרוחני הוא המקור והשורש, והעולם הגשמי הוא הגילוי והביטוי. לכן, אם היסודות הגשמיים קיימים, גם המקורות הרוחניים שלהם חייבים להתקיים.
• האור הגנוז כחלק מהמהות האלוהית: בקבלה, האור הגנוז קשור לאור אינסוף, שהוא ביטוי של המהות האלוהית. המהות האלוהית היא נצחית וקיימת תמיד, ולכן גם האור הגנוז, כחלק ממנה, ממשיך להתקיים.

ההנחה שהמקבילים הרוחניים של היסודות, כולל האור הגנוז, ממשיכים להתקיים גם בימינו אלה, מחזקת את ההבנה שיש קשר הדוק בין העולם הרוחני לעולם הגשמי, ושהיסודות הגשמיים הם רק ביטויים חיצוניים של כוחות ומהויות רוחניות. האור הגנוז, כביטוי רוחני של יסוד האש, ממשיך להתקיים ומתגלה דרך גילוייו הפיזיים, כגון המאורות והאש הגשמית.

אפשר אולי להגיד, שהאור הגנוז ממשיך להבטיח קיום העולם, בריאתו כול ויום מחדש? 

אכן, ניתן אולי לומר שהקב"ה השתמש באור הגנוז ככוח המניע והיוצר של הבריאה , האנרגיה הראשונית שממנה נובעים כל הכוחות והתופעות בעולם. כמו כן, האור הגנוז אולי ממשיך לפעול בעולם באופן נסתר ומבטיח את קיומו, ואף ניתן לומר את בריאתו בכל יום מחדש:

• בריאה מתחדשת בכל יום: לפי תפיסות רבות במחשבת ישראל, הבריאה על ידי הקב"ה אינה אירוע חד פעמי שהתרחש בעבר, אלא היא תהליך מתמשך ומתחדש בכל רגע, על ידי הקב"ה. העולם אינו רק "נוצר" אלא גם "נברא" בכל יום מחדש, על ידי הקב"ה. כוח הבריאה המופעל על ידי הקב"ה ממשיך לפעול בעולם ומקיים אותו.