בראשית ב׳:ד׳ דון יצחק אברבנאל על התורה שאלה הל"ד

 

בראשית ב׳:ד׳  דון יצחק אברבנאל על התורה שאלה הל"ד

אלה תולדות השמים והארץ וכו'. עד לשמור דרך עץ החיים. הנה בפרשה הזאת הגדולה בכמותה וסודותיה שיערתי שמנה חלקים. האחד הוא בהקדמת תחלתו אלה תולדות השמים וגו' עד והשקה את כל פני האדמה. והחלק הב' הוא בספור יצירת האדם תחלתו וייצר ה' אלהים את האדם עד ויהי האדם לנפש חיה. והחלק הג' הוא בספור הגן ונהרותיו תחלתו ויטע ה' אלהים עד לעבדה ולשמרה. והחלק הד' הוא בספור מה מצוה השם לאדם תחלתו ויצו ה' אלהים עד מות תמות. והחלק הה' הוא ביצירת האשה וזווגה עם אדם תחלתו ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם עד והיו לבשר אחד. והחלק הששי הוא בחטא אדם תחלתו והנחש היה ערום עד הנחש השיאני ואוכל. והחלק השביעי הוא בעונש אדם והאשה וקללותיהם תחלתו ויאמר ה' אלהים אל הנחש עד כתנות עור וילבישם. והחלק הח' הוא מגרוש האדם מג"ע תחלתו מן האדם היה כאחד ממנו עד לשמור את דרך עץ החיים. והנני מעיר הספקות והשאלות אשר שערתי בכל פסוקי הפ' הזאת וחלקיה אח"כ נבקש דרך או דרכים נאותים וראויים לתשובתם עם פירושי הפסוקים:

השאלה הל"ד בקללות הנחש וענשו שהם כפי הנראה דברים טבעיים נמשכים מטבעו וצורתו המיניית ואינם עונש ולא קללה לפי שהארציית שבו אם עליו נאמר ארור אתה הוא כפי טבעו וכן מצינו ב"ח אחרים וצמחים שהם ארסיים ומזיקים לבני אדם ואינם ארורים כי עכ"פ מציאותם טוב מהעדרם כמו שזכר הפלוסוף וכן על גחונך תלך אינו עונש כי אם טבע וכמה מהדגים והשרצים יש שאין להם רגלים. ומהם יש שרגלים להם רבים מאד קצתם להם כרעים וקצתם אין להם כרעים כלל כי התמונת האלה נמשכות לצורותיהם המיניות וכפי הכרח פעולותיהם כמו שנזכר בספר ב"ח אם כן על גחונך תלך אינו בנחש קללה ולא עונש כמו שאינו בתולעים הארוכים ולדגים שבים שאין להם רגלים ולא סנפיר וקשקשת ואין מקום לדרוש סבה בכמו אלו הסגולות כמו שלא ידרוש בשאר ב"ח למה ילך זה בשתי רגלים וזה בארבעה וככה במה שנאמר בנחש ועפר תאכל אין ראוי ליחסו לעונש לפי שהוא מזון מיוחד לנחש שבו יוזן ובו יחליף התכתו באופן שישמור מציאתו ומה שזה דרכו הוא מזון טבעי לא עונש. וכן איבת הנחש והאשה וזרעה הוא דבר מחוייב כפי הטבע להיות הנחש ארסיי וטבעו מנגד לטבע האדם כל דבר שהוא להפכו ומנגדו יחייב האיבה בטבע וכן הוא ישופך ראש ואתה תשופכו עקב הוא דבר מחוייב כפי הטבע לא על צד העונש לפי שהאדם נצב הקומה וכאשר יארוב לנחש יכהו על קדקדו וירצץ מוחו כי תנועתו היא מלמעלה למטה והנחש מצד שפלותו כאשר יארוב לאדם יאחזנו בעקבו הקרוב אליו:

הפסוק הקשור:

[בראשית ג יד-טו] וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכׇּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כׇּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ, הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב.

[תרגום יונתן] וְאַיְתֵי יְיָ אֱלהִים תְּלָתֵיהוֹן לְדִינָא וַאֲמַר לְחִוְיָא אֲרוּם עָבַדְתְּ דָא לִיט אַתְּ מִכָּל בְּעִירָא וּמִכָּל חֵיוַת בְּרָא עַל מֵיעָךְ תְּהֵא מְטַיֵיל וְרַגְלָךְ יִתְקָצְּצוּן וּמִשְׁכָךְ תְּהֵי מִשְׁלַח חֲדָא לְשֵׁב שְׁנִין וַאֲרֵיסָא דְמוֹתָא בְּפֻמָךְ וְעַפְרָא תֵיכוֹל כָּל יוֹמֵי חַיָיךְ: וּדְבָבוּ אֵישַׁוֵי בֵּינָךְ וּבֵין אִתְּתָא בֵּין זַרְעֲיַת בְנָךְ וּבֵין זַרְעֲיַת בְּנָהָא וִיהֵי כַּד יְהוֹן בְּנָהָא דְאִתָּא נַטְרִין מִצְוָתָא דְאוֹרַיְיתָא יֶהֱוְיַן מְכַוְונִין וּמַחְיָין יָתָךְ עַל רֵישָׁךְ וְכַד שַׁבְקִין מִצְוָותָא דְאוֹרַיְיתָא תֶּהֱוֵי מִתְכַוֵין וּנְכִית יַתְהוֹן בְּעִקְבֵהוֹן בְּרַם לְהוֹן יְהֵא אָסוּ וְלָךְ לָא יְהֵי אָסוּ וַעֲתִידִין אִינוּן לְמֶעֱבַד שְׁפִיוּתָא בְּעִיקְבָא בְּיוֹמֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא:

[תרגום יונתן בעברית] "והביא ה' אלוהים את שלושתם לדין, ואמר לנחש: מכיוון שעשית זאת, ארור אתה מכל הבהמה ומכל חיית השדה; על גחונך תלך, ורגליך יתקצצו, ועורך תשיל אחת לשבע שנים, וארס מוות [יהיה] בפיך, ועפר תאכל כל ימי חייך." "ואיבה אשים בינך ובין האישה, בין זרע בניך ובין זרע בניה.
ויהי, כאשר יהיו בניה של האישה שומרים את מצוות התורה – יהיו מכוונים ומכים אותך על ראשך;
וכאשר יעזבו את מצוות התורה – תהיה אתה מכוון ונושך אותם בעקביהם.
ברם [אבל], להם תהיה רפואה, ולך לא תהיה רפואה; ועתידים הם לעשות 'שפיותא' [רפואה/תיקון] בעקב [באחרית הימים], בימי המלך המשיח."

 

בשאלה זו, דון יצחק אברבנאל ע"ה טוען שהתיאורים המופיעים בקללת הנחש נראים כמו תיאור עובדתי של הביולוגיה והטבע של הנחש, ולא כמו עונש שהוטל עליו בגין חטא.

הוא מפרק את ה"עונשים" אחד לאחד ומוכיח שהם תכונות טבעיות:

1. "עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ" (זחילה):
• זו צורת התנועה הטבעית של מין הנחש.
• בשווה לדגים, תולעים ושרצים אחרים שאין להם רגליים. האם נגיד שגם הדגים "נענשו"? לא, זהו המבנה האנטומי שלהם ("צורתם המינית"). לשאול למה לנחש אין רגליים זה כמו לשאול למה לסוס יש ארבע ולאדם שתיים. זה פשוט הטבע.
2. "וְעָפָר תֹּאכַל" (תזונה):
• זהו המזון המותאם למערכת העיכול של הנחש כדי לקיים את חייו.
• מזון שמקיים את החיה ושומר על חייה לא יכול להיחשב כ"עונש".
3. "וְאֵיבָה אָשִׁית..." (היחסים עם האדם):
• האיבה בין האדם לנחש היא תוצאה הכרחית של היות הנחש חיה ארסית ומסוכנת. טבעי שאדם ישנא את מה שמסכן את חייו.
• התיאור "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" הוא פשוט תיאור טקטי-פיזיקלי של המפגש ביניהם: האדם גבוה, ולכן מכה בראשו של הנחש; הנחש נמוך ("שפלותו"), ולכן נושך את עקבו של האדם. זה לא גזר דין אלוהי, אלא פיזיקה פשוטה.

 

לפי השאלה של דון יצחק אברבנאל, המצב של הנחש אחרי עונש הקב"ה, הוא לא עונש מפני שיש עוד חיות שבמצבו.

אבל, העונש הוא המעבר בין מצב הנחש לפני העונש, ומצבו אחרי העונש. העונש לא המצב, אלא הנפילה.  

1.      משל "המלך והאיכר"

כדי להסביר את הרעיון שלך, אפשר להשתמש במשל:

• אם אדם נולד כאיכר פשוט, חי בבקתה ואוכל לחם צר – זה לא עונש, אלו החיים שלו.
• אבל אם מלך, שהיה רגיל לארמון ולמעדנים, מגורש מביתו ונאלץ לחיות כאיכר – עבורו זהו העונש הגדול ביותר.

2.      החיבור לתרגום יונתן

• דון יצחק אברבנאל ע"ה (בשאלה) מניח הנחה "מדעית": חוקי הטבע קבועים, והנחש תמיד היה נחש.
• תרגום רבי יונתן בן עוזיאל ע"ה טוען: חוקי הטבע השתנו בגן עדן. היה שינוי פיזיולוגי ניסי ("רגליך יתקצצו").

מבחינת דון יצחק אברבנאל ע"ה, בריאת העולם הסתיימה ביום השישי, ומאז "עולם כמנהגו נוהג". קשה לו לקבל שנברא מין חדש של חיה (נחש בלי רגליים) רק בגלל החטא. לכן הוא מחפש הסבר שבו הנחש תמיד היה כזה, ובכל זאת יש כאן עונש (וזה יוביל אותו בהמשך לפתרון האלגורי – שהנחש הוא היצר הרע).

התשובה היא התשובה המדרשית הקלאסית, והיא מיישבת את הקושי מצוין על ידי הנחה שהנחש המקורי היה שונה לחלוטין מהנחש שאנו מכירים היום.