בראשית ב׳:ד׳ דון יצחק אברבנאל על התורה שאלה הל"א
אלה תולדות השמים והארץ וכו'. עד לשמור
דרך עץ החיים. הנה בפרשה הזאת הגדולה בכמותה וסודותיה שיערתי שמנה חלקים. האחד הוא
בהקדמת תחלתו אלה תולדות השמים וגו' עד והשקה את כל פני האדמה. והחלק הב' הוא בספור
יצירת האדם תחלתו וייצר ה' אלהים את האדם עד ויהי האדם לנפש חיה. והחלק הג' הוא בספור
הגן ונהרותיו תחלתו ויטע ה' אלהים עד לעבדה ולשמרה. והחלק הד' הוא בספור מה מצוה השם
לאדם תחלתו ויצו ה' אלהים עד מות תמות. והחלק הה' הוא ביצירת האשה וזווגה עם אדם תחלתו
ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם עד והיו לבשר אחד. והחלק הששי הוא בחטא אדם תחלתו
והנחש היה ערום עד הנחש השיאני ואוכל. והחלק השביעי הוא בעונש אדם והאשה וקללותיהם
תחלתו ויאמר ה' אלהים אל הנחש עד כתנות עור וילבישם. והחלק הח' הוא מגרוש האדם מג"ע
תחלתו מן האדם היה כאחד ממנו עד לשמור את דרך עץ החיים. והנני מעיר הספקות והשאלות
אשר שערתי בכל פסוקי הפ' הזאת וחלקיה אח"כ נבקש דרך או דרכים נאותים וראויים לתשובתם
עם פירושי הפסוקים:
השאלה הל"א בתשובת אדם אל האלהים על מה
אמר לו איכה שהשיבו את אולך שמעתי בגן ואירא כי ערום אנכי ואחב' וזה כי למה לא
השיבו הנני כי היא היתה התשובה ההגונה למאמר איכה. ולמה אמר ואיר' כי ערום אנכי
והיה לו לומר ואבוש כי ערום אנכי ואכלם ועוד כי איך אמר שהיו ערומים והנה כבר עשו
להם חגורות ומה היתה טענתו בזה כיון שקודם זה היו ערומים ולא נחבאו גם כי שאר
הב"ח היו ג"כ ערומים ואינם מתחבאים הרי לך בזה ה' צדדים מהטעות בתשובה
הזאת והנה לא הוכיחו הקב"ה עליהם בהיותם דברים גלוי' ומבוארים:
הפסוקים הקשורים לשאלה:
[בראשית ג ט-י] וַיִּקְרָא יְהוָה
אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה.
וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי עֵירֹם
אָנֹכִי וָאֵחָבֵא.
[תרגום יונתן] וּקְרָא יְיָ אֱלהִים
לְאָדָם וַאֲמַר לֵיהּ הֲלָא כָּל עַלְמָא דִבְרֵיתִי גְלֵי קֳדָמַי חֲשׁוֹכָא
כִּנְהוֹרָא וְאֵיךְ אַנְתְּ סְבַר בְּלִיבָּךְ לְאִיטַמְרָא מִן קֳדָמַי הֲלָא
אֲתַר דְאַנְתְּ מִטְמַר בֵּיהּ אֲנָא חָמֵי וְאָן אִנוּן פִּקוּדַיָא
דְפַקֵידְתָּךְ: וַאֲמַר יַת קַל מֵימְרָךְ
שְׁמָעִית בְּגִינוּנִיתָא וּדְחֵלִית אֲרוּם עַרְטִילָאִי אֲנָא וּמִצְוָתָא
דְפַקֵדְתַּנִי אַעֲבָרִית מִינִי וְאַטְמֵרִית מִן כִּיסוּפָא:
[תרגום יונתן לעברית] "וקרא ה' אלהים לאדם ואמר לו: הרי כל
העולם שבראתי גלוי לפניי, חושך כאור, ואיך אתה סבור בלבך להתחבא מפניי? הרי המקום
שאתה מתחבא בו, אני רואה, והיכן הם הציוויים שציוויתיך?
ואמר: את קול מימרך שמעתי בגן
ופחדתי, כי ערום אנוכי והעברתי ממני את המצווה שציוויתני, והתחבאתי מן הבושה."
בשאלה זו, דון יצחק אברבנאל ע"ה
עובר מהתנהגותו של אדם (ההתחבאות) אל דבריו. הוא מנתח את תשובתו של אדם לקריאת ה'
"אַיֶּכָּה" – "אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא
כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא":
1. התשובה הלא נכונה ("למה לא השיבו
הנני?"):
השאלה האלוהית
הייתה "אַיֶּכָּה?" (איפה אתה?). התשובה ההגיונית, הפשוטה והישירה לשאלה
כזו היא "הנני" (הנה אני). במקום זאת, אדם משיב תשובה ארוכה,
מתחמקת ומפותלת, שכלל אינה עונה לשאלה הישירה שנשאל.
2. הרגש הלא נכון ("ואירא" במקום
"ואבוש"):
אדם טוען שהוא
פחד ("וָאִירָא") כי הוא ערום. עירום אינו גורם לפחד, אלא לבושה. התשובה הכנה והמדויקת יותר הייתה צריכה להיות
"ואבוש כי ערום אנכי" (והתביישתי כי ערום אנכי). השימוש במילה
"פחד" נראה כניסיון להציג את עצמו כירא שמיים, ולא כמי שמתבייש בחטאו.
3. העובדה הלא נכונה ("איך אמר
שהיו ערומים?"):
אדם טוען שהוא
התחבא כי הוא "ערום".
4. התירוץ הלא הגיוני ("קודם...
היו ערומים ולא נחבאו"):
גם אם נתעלם
מהחגורות, התירוץ עצמו חסר כל היגיון. הרי גם לפני החטא הם היו ערומים, ואז
הם לא התחבאו. מכאן,
שעירום כשלעצמו אינו הסיבה להתחבאות. התירוץ של אדם מתעלם מהשינוי האמיתי שקרה
(החטא) ומציג סיבה (העירום) שתמיד הייתה קיימת ולא גרמה לו להתחבא בעבר.
גם הפעם, בשאלה הל"א, תרגום
יונתן נותן את התשובות:
"ואמר: את קול מימרך שמעתי בגן
ופחדתי, כי ערום אנוכי והעברתי ממני את המצווה שציוויתני, והתחבאתי מן הבושה."
1.
שאלת הקב"ה מורכבת יותר.
הקב"ה אומר שיודע איפה אדם. לכן, יכול להיות שאין טעם לענות
"הנני!".
2.
אדם אומר בפירוש שהבושה שלו בגלל
"והעברתי ממני את המצווה שציוויתני". ז"א, לעניות דעתי הבושה של
אדם לא בגלל שהוא ערום, אלא בגלל שעבר על ציווי ה'.
הפירוש הזה עונה גם לסעיפים 3, 4.
שאלה: דון יצחק אברבנאל ע"ה הכיר
תרגום יונתן? הוא מדבר על תרגום יונתן בעבודה שלו?
זוהי שאלה היסטורית-ספרותית חשובה
מאוד.
התשובה הקצרה היא: כן, בהחלט. הוא
הכיר אותו, ציטט אותו והתייחס אליו רבות.
התשובה המפורטת:
דון יצחק
אברבנאל ע"ה (1437-1508) היה למדן עצום ואיש אשכולות, בעל ידע אנציקלופדי בכל
מכמני הספרות היהודית. הוא הכיר היטב את התלמודים (בבלי וירושלמי), את המדרשים,
ואת כל התרגומים הארמיים המרכזיים:
- תרגום אונקלוס: התרגום ה"רשמי"
והמחייב על התורה.
- תרגום יונתן בן עוזיאל: הן על התורה והן על הנביאים.
- התרגום הירושלמי (המכונה גם
"תרגום קטוע" או "פסאודו-יונתן"): שגם אותו הוא הכיר.
בפירושיו, דון יצחק אברבנאל ע"ה
מרבה לצטט את התרגומים הללו ולהתפלמס איתם. לפעמים הוא מסתמך עליהם כדי לחזק את
דעתו, ולפעמים הוא חולק עליהם במפורש, במיוחד כאשר הפירוש שלהם נראה לו רחוק מדי
מהפשט או בעייתי מבחינה פילוסופ ית.
אז למה הוא לא משתמש בפתרון של תרגום
יונתן כאן?
זוהי שאלת המשך, גם היא חשובה מאד.
ישנן כמה סיבות אפשריות:
- מטרה דידקטית: דון יצחק אברבנאל ע"ה,
ב"שאלות" שלו, לא תמיד מחפש את התשובה המהירה ביותר. הוא רוצה ללמד
את הקורא שלו לחשוב. לכן,
הוא מציג את הבעיות בפשט הכתוב במלוא חריפותן, כדי להכריח את הקורא להבין
שהפשט כפשוטו הוא בלתי אפשרי. הוא רוצה להוביל אותנו לתשובה
האלגורית-פילוסופית שלו, ולכן הוא "מתעלם" לרגע מהפתרון המדרשי של
תרגום יונתן, כדי שהקושיא תישאר חזקה.
- העדפה פילוסופית על פני מדרשית:
דון יצחק אברבנאל ע"ה, שהושפע
רבות מהרמב"ם, העדיף תמיד פירושים רציונליים ופילוסופיים על פני פירושים
מדרשיים, שנראו לו לעיתים אגדיים. למרות שתרגום יונתן פותר את הבעיה, דון
יצחק אברבנאל ע"ה אולי ראה בו "תוספת" מדרשית לטקסט, וחיפש
פתרון שנובע מתוך הבנת של הטקסט המקורי עצמו.
לקח חשוב: לפעמים, השאלה, כסיבה למחשבה, כתמריץ
לחשוב, יכולה להיות יותר חשובה מאשר התשובה!
אני, אישית, מתחבר, כן, זאת ההרגשה,
מתחבר, מאד לתרגום יונתן בן עוזיאל ע"ה!
שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק
בשורות טובות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה