בראשית ד׳:א׳ דון יצחק אברבנאל על
התורה
והאדם ידע את חוה אשתו וגו'. עד זה
ספר תולדות אדם. והשאלות אשר יפלו בפסוקי הפרשה הזאת כפי מה שאפרש הם אלו:
השאלה הו' ממה שאמר הכתוב למה חרה לך
ולמה נפלו פניך כי איך יוכיחנו על זה וידוע כי כל מה שיהיה האדם יותר חשוב ונכבד
ראוי שיקשה עליו יותר כשלא יקבל מלכו ואלהיו עבודתו כ"ש בקבלו מנחת אחיו הקטן
ממנו כי חרפה היא לו. והבושת על זה מעלה גדולה כל העושה מעשה ומתבייש מוחלין לו על
כל עונותיו:
[בראשית ד ה-ו] וְאֶל קַיִן וְאֶל
מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ
פָנֶיךָ.
סיכום שאלה ו': למה הקב"ה מוכיח
את קין על אכזבתו?
דון יצחק אברבנאל ע"ה תמה על
התוכחה של הקב"ה כלפי קין ("לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ
פָנֶיךָ"). הוא טוען שתגובתו הרגשית של קין הייתה לא רק מובנת, אלא אף ראויה
לשבח!
הוא מפרק את הטיעון שלו לשתי סיבות
מרכזיות:
1. ההיגיון האנושי – חרפת הדחייה (תחרות
וגאווה):
- כאשר אדם נכבד (במיוחד הבכור)
מגיש מתנה או מנחה ל"מלכו ואלוהיו" והיא נדחית, זה עלבון צורב.
- העלבון מתעצם פי כמה כשהמנחה של
אחיו הקטן ממנו כן מתקבלת! זוהי "חרפה היא לו".
- דון יצחק אברבנאל ע"ה
שואל: הרי זה טבעי שכואב לקין! כל אדם נורמלי בעל כבוד עצמי היה כועס או
מרגיש רע ("נפלו פניו") בסיטואציה כזו של אפליה פומבית. למה ה'
מתפלא על כך?
2. ההיגיון הדתי – הבושה כמעלה (תשובה):
- דון יצחק אברבנאל ע"ה מביא
כלל תלמודי חשוב (ברכות יב ע"ב): "כל העושה דבר עבירה ומתבייש
בו - מוחלין לו על כל עונותיו".
- "נפילת פנים" היא ביטוי של
בושה. אם קין הבין שמנחתו נדחתה (בגלל שהייתה נחותה או בגלל פגם בלבו), והוא התבייש
בכך – הרי שזוהי תחילתה של תשובה! הבושה היא מעלה גדולה שמראה על חרטה.
- אם כך, במקום לומר "למה
נפלו פניך?", הקב"ה היה צריך לעודד אותו על הבושה שלו ולקבל אותה
כפתח לתשובה. למה התוכחה?
יכול להיות שהתגובה של הקב"ה
הייתה דרך להתחיל שיחה עם קין? אנו זוכרים שהקב"ה קראה גם לאדם, אחרי חטא עץ
הדעת 'איפה אתה?'. רק שאדם מודה בעבירה שעשה, אבל קין לא!
1. הפתרון לשאלת דון יצחק אברבנאל
ע"ה: לא תוכחה, אלא "הזמנה לשיחה"
דון יצחק אברבנאל ע"ה הניח
שהשאלה "לָמָּה חָרָה לָךְ?" היא תוכחה ונזיפה. לכן הוא הקשה: "למה לנזוף בו? הרי זה טבעי שכואב לו!".
אבל, עכשיו,
באים ואומרים: זו
בכלל לא נזיפה! זו פתיחת דלת.
הקב"ה
רואה שקין נמצא בסערת רגשות (כעס, קנאה, בושה). במקום לתת לו "להתבשל"
בתוך הכעס הזה עד שיתפוצץ, הקב"ה מנסה לדובב אותו, לדבר אתו על הרגשות שלו
("למה אתה כועס? בוא נדבר על זה"). זוהי גישה חינוכית ופסיכולוגית
מדהימה. הקב"ה מנסה להרגיע אותו כדי למנוע את הרצח שעומד לקרות.
2. ההקבלה לאדם הראשון
("אַיֶּכָּה")
החיבור לשאלת "אַיֶּכָּה"
הוא לב העניין, והוא מראה על הבנה עמוקה של דרכי ההנהגה האלוהיות.
רש"י, על
הפסוק "אַיֶּכָּה" בגן עדן, כותב:
"ליכנס
עמו בדברים, שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום."
כלומר,
הקב"ה לא שואל כי הוא לא יודע, אלא כדי להתחיל שיחה עדינה, לתת לאדם הזדמנות
להסביר את עצמו ולפתוח פתח לתשובה.
בדיוק אותו דבר
קורה כאן עם קין. הקב"ה רוצה "ליכנס עמו בדברים".
3. הטרגדיה: ההבדל בתגובה בין אדם לקין
זה גם השאלה הבאה שהקב"ה ישאל
את קין ("אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?"):
- אדם הראשון: למרות שהוא התחבא, למרות שהוא
ניסה להאשים את האישה – בסוף המשפט הוא הודה בעובדות ואמר:
"וָאֹכֵל". הוא פתח את הפתח.
- קין: כאן מגיע הכישלון הגדול של קין
בשני שלבים:
- כאשר ה' מנסה לדובב אותו על
הרגשות שלו ("למה חרה לך? הלא אם תיטיב..."), קין שותק. הוא מתעלם מהושטת היד
של הקב"ה. הפסוק הבא אומר מיד: "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל
אָחִיו..." – הוא הולך לרצוח במקום לדבר עם ה'.
- לאחר הרצח, כאשר ה' שוב מנסה
להתחיל שיחה ("אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?"), קין – בניגוד לאדם – משקר:
"לֹא
יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?".
הייתי חוזר על תרגום רבי יונתן בן
עוזיאל ע"ה:
"הלא אם תיטיב מעשיך – ייסלח לך
חובך [עוונך];
ואם לא
תיטיב מעשיך בעולם הזה – ליום הדין הגדול חטאך שמוּר.
ועל פתחי
ליבך החטא רובץ, ובידך מסרתי את הרשות [השליטה] על יצר הרע;
ואליך תהיה
תשוקתו, ואתה תהיה שליט בו – בין לזכות ובין לחטוא."
לע"ד, הפסוק הזה מתאים גם כאן!
השילוב של מה שנאמר קודם (ה' מנסה
לפתוח בשיחה) עם התרגום הזה, יוצר תמונה ורוחנית מושלמת של האירוע.
1. המענה לדון יצחק אברבנאל ע"ה:
זו לא נזיפה, זה ייעוץ רוחני
דון יצחק אברבנאל ע"ה שאל:
"למה ה' נוזף בקין על כך שהוא עצוב/מתבייש? הרי זה טבעי!"
השילוב של
ההארה עם תרגום יונתן עונה:
ה' לא נוזף
בו על העצב, הוא מזהיר אותו מפני מה שמסתתר מתחתיו!
הקב"ה פונה לקין כאל
"מטופל" שנמצא בסכנה: "למה חרה לך?" – אני רואה שכואב לך, אבל
בוא נדבר על מה שקורה בתוך הלב שלך.
וכאן מגיע
תרגום יונתן ומסביר בדיוק מה ה' אמר לו באותה שיחה:
"שים
לב, קין! על פתחי ליבך החטא רובץ". הקב"ה
מזהה שהעצב והכעס של קין אינם "בושה קדושה", אלא דלת כניסה ליצר הרע.
השיחה הזו היא
ניסיון נואש להעיר את קין רגע לפני שהוא מאבד שליטה.
2. העצמת כוח הבחירה (ההבדל מאדם וחווה)
הזכרת קודם את אדם וחווה
("איכה"). גם איתם ה' פתח בשיחה. אבל יש הבדל עצום:
- אדם וחווה: השיחה איתם ("איכה")
הייתה אחרי החטא. המטרה הייתה להביא אותם להודות ולעשות תשובה על העבר.
- קין: השיחה איתו ("למה חרה
לך... הלא אם תיטיב...") היא לפני החטא החמור (הרצח).
כאן תרגום יונתן זורח: "ובידך מסרתי את הרשות... ואתה תהיה שליט בו – בין לזכות ובין לחטוא".
הקב"ה מנסה לעצור את המדרון החלקלק. הוא אומר לקין: "אני יודע שאתה כועס, אבל בניגוד למה שאתה חושב – אתה לא קורבן של הרגשות שלך. יש לך בחירה מוחלטת כרגע".
3. הטרגדיה המלאה
כשאנחנו קוראים את תרגום יונתן בהקשר
של "ניסיון לפתח שיחה", הטרגדיה של קין מתעצמת:
בורא עולם
בכבודו ובעצמו פונה אליו, מסביר לו את מנגנון הנפש שלו ("החטא רובץ... אליך
תשוקתו"), ומבטיח לו שאם רק ישלוט בעצמו – "ייסלח לו חובו".
קין מקשיב
לשיחת הייעוץ האלוהית הזו, סופג את כל האזהרות המפורשות – ובוחר במודע ("בין לזכות ובין
לחטוא") להפנות עורף לה' וללכת לרצוח את אחיו. ("וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו...").
לסיכום:
לשלב את תרגום
יונתן כאן הופך את שאלת "למה ה' הוא כועס עליו?" מבעיה של חוסר רגישות
אלוהית, לסיפור של רחמים אלוהיים עצומים שנדחים על ידי בחירה אנושית שגויה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה