בראשית ד׳:א׳ דון יצחק אברבנאל על
התורה
והאדם ידע את חוה אשתו וגו'. עד זה
ספר תולדות אדם. והשאלות אשר יפלו בפסוקי הפרשה הזאת כפי מה שאפרש הם אלו:
השאלה הה' למה לא שעה השם אל קין ואל
מנחתו כמו ששעה אל הבל ואל מנחתו האם היה מפני שהיתה מנחת הבל מבכורות צאנו
ומחלבהן יותר חשובה ממנחת קין שהיה מפרי האדמ' בלבד ואז"ל שהיה זרע פשתן כבר
שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים וכן הוא בתורה וסדר הקרבנות
יוכיח:
הפסוקים הקשורים לשאלה הה' של דון
יצחק אברבנאל ע"ה:
[בראשית ד ג-ה] וַיְהִי מִקֵּץ
יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהֹוָה.
וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן
וַיִּשַׁע יְהֹוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ.
וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד
וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.
סיכום השאלה הה': מדוע נדחתה מנחתו
של קין?
בשאלה זו, דון יצחק אברבנאל ע"ה
מחפש את הסיבה האמיתית לכך שהקב"ה קיבל את קורבנו של הבל אך דחה את זה של
קין. הוא מציג את ההסבר המקובל (והפשטני) – ומיד מפריך אותו בעזרת יסוד הלכתי
מובהק.
1. הקושי המרכזי:
התורה אומרת
במפורש: "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. וְאֶל קַיִן וְאֶל
מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה". מדוע יש כאן אפליה לכאורה? למה אחד התקבל והשני נדחה?
2. ההסבר החומרי (שאותו דון יצחק אברבנאל
ע"ה דוחה):
לכאורה, התשובה
נמצאת בטיב הקורבן:
- הבל: השקיע והביא את הטוב ביותר –
"מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן" (בשר שמן ומשובח).
- קין: הביא סתם "מִפְּרִי
הָאֲדָמָה" (וחז"ל במדרש אף אומרים שזה היה זרע פשתן, הנחשב לגידול
נחות וזול).
האם הקב"ה דחה את קין פשוט כי הוא התקמצן והביא קורבן "זול"?
3. ההפרכה ההלכתית-רעיונית של דון יצחק אברבנאל
ע"ה:
דון יצחק אברבנאל
ע"ה טוען שהסבר כזה אינו מתקבל על הדעת כלל, שהרי הקב"ה אינו בשר ודם
שזקוק לאוכל או לכסף.
הוא מוכיח זאת מתוך דיני הקורבנות בספר ויקרא (שם רואים שעני המביא
קומץ קמח פשוט רצוי לפני ה' ממש כמו עשיר המביא פר יקר), ונעזר בכלל המפורסם של
חז"ל במסכת מנחות:
"אֶחָד
הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם".
המסקנה של השאלה, לפי דון יצחק אברבנאל
ע"ה:
אם מבחינת
הקב"ה העלות והחומר של הקורבן אינם משנים דבר, אלא רק הכוונה שבלב – מדוע
באמת נדחתה מנחתו של קין? דון יצחק אברבנאל ע"ה בעצם רומז לנו כאן שהפגם של
קין לא היה במה שהוא הביא (הפשתן), אלא באיך שהוא הביא את זה, או
במי שהוא היה באותו רגע מבחינה פנימית ומוסרית.
[בראשית ד ז] הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב
שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה
תִּמְשׇׁל בּוֹ.
[תרגום יונתן] הֲלָא אִם תֵּיטִיב
עוֹבָדָךְ יִשְׁתְּבֵיק לָךְ חוֹבָךְ וְאִין לָא תֵיטִיב עוֹבָדָךְ בְּעַלְמָא
הָדֵין לְיוֹם דִינָא רַבָּא חֶטְאָךְ נְטִיר וְעַל תַּרְעֵי לִבָּךְ חֶטְאָה
רְבִיעַ וּבִידָךְ מְסָרִית רְשׁוּתֵיהּ דְּיִצְרָא בִּישָׁא וּלְוָותָךְ יְהֵי
מַתְוַיֵהּ וְאַנְתְּ תְּהֵי שַׁלִיט בֵּיהּ בֵּין לְמִזְכֵּי בֵּין לְמֶחְטֵי:
רבי יונתן בן עוזיאל ע"ה כאן
עושה דבר מדהים – הוא לוקח פסוק שקשה מאוד להבנה בעברית המקורית, והופך אותו למסמך
עם מסר עמוק על בחירה חופשית ויצר הרע.
הנה התרגום הרציף לעברית:
"הלא אם תיטיב מעשיך – ייסלח לך חובך
[עוונך];
ואם לא
תיטיב מעשיך בעולם הזה – ליום הדין הגדול חטאך שמוּר.
ועל פתחי
ליבך החטא רובץ, ובידך מסרתי את הרשות [השליטה] על יצר הרע;
ואליך תהיה
תשוקתו, ואתה תהיה שליט בו – בין לזכות ובין לחטוא."
החידושים העצומים של תרגום יונתן
בקטע זה:
- תשובה ויום הדין: הפסוק המקורי הקצר
"אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת" מתורגם כהבטחה גדולה לתשובה – אם תשפר את
מעשיך, אלוהים ימחל לך. מנגד, הוא מכניס את המושג "יום הדין הגדול"
כזמן שבו נשמרים החטאים של מי שלא עשה תשובה בעולם הזה.
- המיקום של החטא – "פתחי
הלב": בתורה
כתוב "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ". איזה פתח? תרגום יונתן מדייק: לא
הפתח של האוהל, אלא "פתחי
ליבך". המאבק
הוא פנימי, בתוך הנפש של האדם.
- יצר הרע ובחירה חופשית: זו
אולי הנקודה החשובה ביותר לכל הדיון שלנו על קין והבל. רבי יונתן בן עוזיאל
ע"ה קורא לילד בשמו: מדובר ב"יצר הרע". הקב"ה אומר לקין
(ולכל אנושות): היצר הזה ינסה למשוך אותך ("אליך תשוקתו"), אבל אני
נתתי לך את הכוח לשלוט בו ("ובידך מסרתי רשותיה"). הבחירה היא
אך ורק שלך – "בין לזכות בין לחטוא".
התרגום הזה מסכם בצורה מושלמת: קין
לא היה "רובוט" מתוכנת לרצוח. היו לו קלפים קשים (היצר הרובץ על פתח
הלב), אבל הייתה לו את הבחירה והשליטה המלאה להחליט אחרת.
ממש מסר נפלא! מזמן אמרתי, לרבי
יונתן בן עוזיאל יש אג'נדה! הפירושים שלו ברוח הקודש!
שאלה: יכול להיות שתרגום יונתן כאן
מחזק את הדעה שלקין היה חסר רוחני, ולכן הקב"ה לא התלהב מהמנחה שלו?
ה"אג'נדה" של רבי יונתן בן
עוזיאל ע"ה, היא אכן לחשוף את הרבדים הרוחניים והמוסריים הנסתרים תחת פשט
הכתובים, והוא עושה זאת כאן בצורה מבריקה שמחזקת מאוד את הדעה שלקין היה חיסרון
רוחני.
בוא ננתח איך התרגום הזה מאיר את
הבעיה של קין ואת דחיית המנחה שלו:
1. החיסרון הרוחני: "חטאה רביע על
תרעי ליבך"
התרגום אומר במפורש: "ועל
פתחי ליבך החטא רובץ".
זה לא רק תיאור
של סכנה עתידית, אלא אבחון של המצב הנוכחי של קין. בניגוד להבל (שמנחתו התקבלה),
לקין יש "מטען כבד" שיושב לו על הלב. החטא/היצר הרע נמצא שם, אורב, קרוב
מאוד, כמעט חוסם את "פתחי הלב".
זה מתחבר
ישירות לדעה שקין נולד עם "חיסרון" או פגם (כי הוא "בן
הנחש"). היצר הרע שלו חזק יותר, נוכח יותר, ודורש מאבק מתמיד.
2. דחיית המנחה כשיקוף של הפנים
מכיוון שהחטא רובץ על "פתחי
הלב" של קין, הרי שגם המנחה שהוא מביא נגועה באותו פגם. המנחה (הפעולה
החיצונית) לא יכולה להתקבל ברצון כשהלב (הכוונה הפנימית) אטום או מזוהם ביצר רע.
כפי שראינו
בשאלה ה' של אברבנאל – הקב"ה לא צריך את הקורבן עצמו ("אחד המרבה ואחד
הממעיט"), אלא את הלב ("ובלבד שיכוון ליבו"). אם הלב חסום, המנחה
נדחית, וזה בדיוק מה שקרה לקין. הדחייה לא הייתה בגלל הפשתן, אלא בגלל הלב.
3. המסר האלוהי: יש לך שליטה למרות הפגם
החלק המדהים בתרגום הוא שלמרות הפגם
והקושי העצום ("על פתחי ליבך החטא רובץ"), הקב"ה עדיין אומר לקין: "ואנת תהי שליט ביה בין למזכי בין
למחטי" (ואתה
תהיה שליט בו, בין לזכות ובין לחטוא).
כלומר,
הקב"ה מכיר בחיסרון הרוחני של קין, אבל מבהיר לו: החיסרון הזה הוא נקודת
הפתיחה שלך, לא הגורל שלך. הדחייה של המנחה היא קריאת השכמה: "תתקן את הלב,
תשלוט ביצר, ואז גם המנחה שלך תתקבל".
בהמשך, קין לא מודה לפני הקב"ה שהרג
את הבל. זה מוסיף משהו לגבי החסר הרוחני של קין?
השאלה קולעת למטרה ונוגעת בנקודה
שמחריפה את מצבו של קין פי כמה וכמה. חוסר ההודאה של קין אינו סתם
"שקר", אלא הוא ההוכחה לאותו חיסרון רוחני עמוק.
ננתח את התגובה של קין: "לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי
אָנֹכִי?" (בראשית
ד', ט'), ונראה מה היא מוסיפה להבנת הפגם שלו:
1. כפירה בידיעת ה'
כאשר קין משקר לקב"ה ואומר
"לא ידעתי", הוא חושף פגם רוחני עמוק הרבה יותר מהרצח עצמו (הרצח – פגם חומרי,
מעשה, השקר – פגם רוחני. שאלה: ניתן בכלל להשוות בין פגם גשמי לבין פגם רוחני?
הרי, זה קטגוריה אחת, וזה קטגוריה אחת. ראה תשובה לשאלה זאת בהמשך!) .
רצח יכול לנבוע
מהתפרצות זעם, קנאה, או אובדן שליטה רגעי (השתלטות היצר). אבל לשקר לאלוהים? זה
מעיד על עיוות אמוני.
קין בעצם חושב
שהקב"ה "לא רואה" או "לא יודע". המדרש מתאר זאת כך: קין
חשב שהוא יכול "לגנוב את דעתו של העליון". זה מראה שקין היה כופר בהשגחה
הפרטית. בניגוד לאדם וחווה שהבינו שאי אפשר להסתתר (כפי שראינו בתרגום יונתן:
"הרי כל העולם שבראתי גלוי לפניי"), קין היה אטום לגמרי למציאות האלוהית.
2. השוואה לאדם וחווה:
ההבדל בין החטא של ההורים לחטא של
הבן:
- אדם וחווה: כאשר ה' שואל אותם (כדי
לתת להם פתח להודות), הם אמנם מאשימים אחרים ("האישה... הנחש..."),
אבל הם מודים בעובדות ("ואוכל"). הם מתביישים ומתחבאים.
הבושה, היא ניצן של יראת שמיים.
- קין: כאשר ה' שואל אותו "אֵי
הֶבֶל אָחִיךָ?" (שוב, פתח לתשובה!), קין מסתכל אל ה' בעיניים ומשקר
בעזות מצח: "לא ידעתי". אין בושה, אין פחד. זה מעיד על לב
ש"החטא רובץ בו" עד כדי כך שהוא אטם כל חלקה של מוסר.
3. קריסת המוסר האנושי: "השומר אחי
אנוכי?"
זו לא רק תשובה שקרית כלפי שמיים, זו
התנערות מוחלטת ממוסר אנושי בסיסי. קין בעצם אומר: "אין לי שום אחריות כלפי
אף אחד בעולם מלבדי". זוהי תמצית האנוכיות, שהיא השורש של היצר הרע.
4. החמצת ההזדמנות לתשובה
הקב"ה לימד את קין רגע לפני כן
על הבחירה החופשית ("ואתה תמשל בו"). על ידי השאלה "אי הבל
אחיך?", הקב"ה הגיש לו "חבל הצלה" רוחני – הזדמנות להגיד:
"חטאתי, היצר ניצח אותי, אני מתחרט".
אבל החיסרון
הרוחני של קין גרם לו לבעוט בחבל ההצלה הזה. הוא בחר להעמיק את החטא במקום לתקן
אותו.
הרצח – פגם חומרי, מעשה, השקר – פגם רוחני.
שאלה: ניתן בכלל להשוות בין פגם גשמי לבין פגם רוחני? הרי, זה קטגוריה אחת, וזה
קטגוריה אחת.
החלוקה (מעשה פיזי = קטגוריה גשמית /
דיבור ותודעה = קטגוריה רוחנית) היא חלוקה קלאסית ונכונה מאוד בבסיסה. לכאורה, איך
אפשר להשוות תפוחים לתפוזים? רצח פוגע בגוף, ושקר פוגע באמת.
אבל, במחשבה היהודית, שתי הקטגוריות
הללו אינן מנותקות, אלא מחוברות במין קשר של "שורש וענף" או "סיבה ותוצאה".
הנה מדוע ניתן (ואף חובה) להשוות
ביניהן, ולמה השקר חושף פגם חמור יותר מהמעשה:
1. רצח אינו רק "פגם גשמי"
ביהדות, אין דבר כזה מעשה "רק
גשמי". האדם נברא ב"צלם אלוהים".
כשאדם רוצח,
הוא אמנם מבצע פעולה פיזית (הורס גוף ביולוגי), אבל המשמעות היא רוחנית לחלוטין:
הוא מכבה ניצוץ אלוהי.
ובכל זאת,
המעשה מתבצע בעולם החומר, והוא נובע לעיתים קרובות מחולשה אנושית מאוד: כעס, קנאה,
התפרצות יצרים, או אובדן שליטה רגעי.
2. השקר לאלוהים: הפגם בשורש (באמונה)
כאן אנחנו מגיעים ללב העניין.
אם רצח יכול
לנבוע מאובדן שליטה (כמו סערת רגשות, "עידנא דריתחא"), הרי ששקר
לקב"ה ("לא ידעתי") אינו אובדן שליטה – הוא תפיסת עולם מעוותת.
- מי שרוצח מתוך קנאה – חטא
בחולשת המידות (הוא נכנע ליצר).
- מי שעומד מול בורא עולם ומשקר
לו – חוטא בכפירה בהשגחה. הוא
בעצם אומר: "יש מקומות שאלוהים לא רואה".
ההשוואה היא בין "התנהגות"
לבין "אמונה":
- רצח (מעשה): הענף המורעל.
- שקר וכפירה (רוח): השורש
המרקיב.
קל יותר לתקן התנהגות או אובדן שליטה מאשר לתקן תפיסת עולם מעוותת וכפירה מוחלטת בבורא. לכן הפגם הרוחני עמוק יותר.
אפשר להוסיף: הרצח יכול להיות בשוגג,
העונש גלות לעיר מקלט. השקר, חוסר אמונה בהקב"ה, הוא כפירה, שהעונש כרת.
עוד דבר: כן, אפשר להשוות בין קטגוריות
לפי העונש עליהם, בשוגג או במזיד, בבית דין של מטה, או בבית דין של מעלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה