בראשית ב׳:ד׳ דון יצחק אברבנאל על
התורה
אלה תולדות השמים והארץ וכו'. עד לשמור
דרך עץ החיים. הנה בפרשה הזאת הגדולה בכמותה וסודותיה שיערתי שמנה חלקים. האחד הוא
בהקדמת תחלתו אלה תולדות השמים וגו' עד והשקה את כל פני האדמה. והחלק הב' הוא בספור
יצירת האדם תחלתו וייצר ה' אלהים את האדם עד ויהי האדם לנפש חיה. והחלק הג' הוא בספור
הגן ונהרותיו תחלתו ויטע ה' אלהים עד לעבדה ולשמרה. והחלק הד' הוא בספור מה מצוה השם
לאדם תחלתו ויצו ה' אלהים עד מות תמות. והחלק הה' הוא ביצירת האשה וזווגה עם אדם תחלתו
ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם עד והיו לבשר אחד. והחלק הששי הוא בחטא אדם תחלתו
והנחש היה ערום עד הנחש השיאני ואוכל. והחלק השביעי הוא בעונש אדם והאשה וקללותיהם
תחלתו ויאמר ה' אלהים אל הנחש עד כתנות עור וילבישם. והחלק הח' הוא מגרוש האדם מג"ע
תחלתו מן האדם היה כאחד ממנו עד לשמור את דרך עץ החיים. והנני מעיר הספקות והשאלות
אשר שערתי בכל פסוקי הפ' הזאת וחלקיה אח"כ נבקש דרך או דרכים נאותים וראויים לתשובתם
עם פירושי הפסוקים:
השאלה הל"ט במאמר הן האדם היה כאחד
ממנו לדעת טוב ורע והיא כי הטוב והרע אינו מן מושגי האל ית' כ"ש שיהיה האדם
שוה לרוחניי' בידיעה והשגה שכלית ולא בידיע' הטוב והרע ולא בזולתו מההשגות. אף
שהנה קודם חטאו לא היה אדם יודע טוב ורע ואיך היה א"כ כא' מצבא המרום וכאלו
הצדיק הקב"ה בזה את דברי הנחש שאמר והייתם כאלהים יודעי טוב ורע והנה אנקלוס
תרגם הפסוק לא כפי פשוטו כי הוא פי' הן האדם היה בלתי נקשר עם מלת ממנו ושענינו הן
האדם היה כאחד המיוחד בין שאר הנמצאים השפלים. אבל ממנו ומעצמו היה לו לדעת טוב
ורע. והרב המורה בספר המדע נטה לפירוש הזה ובפירוש הכתובים אודיעך כמה נטו מאמתת
כונתו לפי פשוטו:
הפסוק הקשור לשאלה:
[בראשית ג כב] וַיֹּאמֶר יְהֹוָה
אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע, וְעַתָּה פֶּן
יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם.
[תרגום אונקלוס] וַאֲמַר יְיָ
אֱלֹהִים הָא אָדָם הֲוָה יְחִידַאי בְּעָלְמָא מִנֵּיהּ לְמִדַּע טָב וּבִישׁ
וּכְעַן דִּלְמָא יוֹשֵׁיט יְדֵיהּ וְיִסַּב אַף מֵאִילָן חַיַּיָּא וְיֵיכוֹל
וְיֵיחֵי לְעָלַם׃
[תרגום יונתן] וַאֲמַר יְיָ אֱלהִים
לְמַלְאָכַיָא דִי מְשַׁמְשִׁין קֳדָמוֹי הָא אָדָם הֲוָה יְחִידִי בְּאַרְעָא
הֵיכְמָא דַאֲנָא יְחִידִי בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא וַעֲתִידִין לְמֵיקוּם מִינֵהּ
דְיַדְעוּן לְמַפְרְשָׁא בֵּין טַב לְבִישׁ אִלוּ נָטַר מִצְוָותָא
דִפְקִידְתֵּיהּ אִית הוּא חַי וְקַיָים בְּאִילָן חַיָיא עַד לְעַלְמִין וּכְדוֹן
עַד דְלָא נְטַר מַה דְפַקִידְתֵּיהּ נִגְזוֹר עֲלוֹהִי וְנִטְרְדֵיהּ מִן גִנְתָא
דְעֵדֶן קֳדָם עַד לָא יִפְשׁוֹט יְדֵיהּ וְיִסַב מִן פֵּירֵי אִילַן חַיָיא דְהָא
אִין אָכִיל הוּא מִנֵיהּ הֲוֵי חַי וְקַיָם עַד לְעַלְמִין:
[תרגום יונתן לעברית] ואמר ה' אלוהים
למלאכים המשרתים לפניו:
'הרי האדם היה יחידי בארץ,
כשם שאני יחידי בשמי מרום;
ועתידים לקום ממנו [צאצאים] שידעו להבחין בין טוב לרע.
אילו שמר את המצווה שציוויתיו – היה הוא חי וקיים [בזכות] עץ החיים
לעולמים; וכעת, מכיוון שלא שמר את מה
שציוויתיו, נגזור עליו ונגרש אותו מגן עדן;
בטרם יפשוט את
ידו ויקח מפירות עץ החיים, שהרי אם יאכל ממנו – יהיה חי וקיים לעולמים'.
הסבר פשוט ובהיר של השאלה של דון
יצחק אברבנאל ע"ה, שמורכבת למעשה משתי בעיות שונות:
1. הבעיה הרוחנית: האם אלוהים יודע
"טוב ורע"?
- הפסוק אומר: האדם
נהיה כמו ה' ("כאחד ממנו") בכך שהוא יודע "טוב ורע".
- דון יצחק אברבנאל ע"ה שואל:
רגע,
אבל ה' הוא שלמות אינסופית! הידיעה של ה' היא ידיעה של אמת מוחלטת, לא של מושגים אנושיים יחסיים
כמו "טוב ורע" (שקשורים לתאוות, למוסר חברתי ולדברים משתנים).
- הסתירה: אם "טוב ורע"
הם מושגים נחותים (שנוצרו בעקבות החטא והירידה מהרוחניות), איך אפשר לייחס
אותם ה' ולומר שהאדם נהיה "כמוהו" בגלל הידיעה הזו? זה כאילו להגיד
"האדם נהיה חכם כמו ה' כי הוא למד לשקר". זה לא מתקבל על הדעת!
2. הבעיה המוסרית: האם הנחש צדק?!
- הנחש הבטיח: "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע". (זה
היה השקר הגדול שלו).
- אלוהים מאשר: "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב
וָרָע".
- דון יצחק אברבנאל ע"ה שואל:
איך
ייתכן ה', בפסוק הזה, בעצם חותם ומאשר שהנחש דיבר אמת? הרי הנחש הוא
השקרן והמסית! אם בסוף האדם באמת נהיה "כאלוהים", אז החטא היה שווה
את זה, והנחש צדק בהבטחתו. זה לא הגיוני שהתורה תיתן אישור כזה לחטא.
איך המקורות מנסים לפתור את זה?
דון יצחק אברבנאל ע"ה מזכיר את
אונקלוס ואת הרמב"ם ("המורה"), וגם תרגום יונתן הולך באותו כיוון:
הם כולם מנסים לשבור את המשפט
כדי להימנע מההשוואה בין האדם ה'.
- במקום: "האדם היה
כאחד-ממנו (כמונו)" (השוואה).
- הם מפרשים: "האדם היה יחיד (בעולם התחתון), כמו שאני יחיד
(בעולם העליון)".
כלומר: הם מפרידים את "כאחד" מ"לדעת טוב ורע". - האדם הוא יחיד ומיוחד (כמו ה').
- ובנפרד מזה – הוא עכשיו יודע
טוב ורע (מעצמו, לא מה').
ה' אינסופי, יודע הכול, אין לא התחלה
ואין לו סוף.
לכן, למה לא ידע גם "טוב
ורע"? זה לא נוגד את הגדולה של ה' המוחלטת, את הרוחניות שלו המוחלטת.
אולי משל של שופט גדול ומכובד: הוא
יוגע את החוקים הנעלים ביותר, אבל הוא יודע גם השיטות של הפושעים המנוולים ברמה
הנמוכה ביותר.
התשובה חזקה, ומבוססת מאוד, והיא נוגעת באחת הסוגיות האמונות העמוקות ביותר ביהדות: מהות
הידיעה של הקב"ה.
המשל על השופט והפושעים פותר
את הבעיה בצורה יפה:
1. ההבחנה בין "ידיעה" לבין
"הוויה"
הטענה: "השופט יודע את שיטות
הפושעים, אבל הוא לא פושע".
זהו דיוק מדויק!
- אצל האדם: כשאדם "ידע"
טוב ורע בחטא, זה לא היה רק ידע שכלי. הוא נפל לתוך זה. הוא התחיל
להרגיש תאוות, בושה ופחד. הידע הפך להיות חלק מהאישיות שלו.
- אצל הקב"ה (והשופט במשל): הוא
יודע הכל, כולל הרוע, הטומאה והשקר, אבל הוא יודע אותם מבחוץ, ממקום עליון ומנותק. הידיעה הזו
לא "מלכלכת" אותו ולא מורידה מערכו. להפך, כפי– היא חלק
מהאינסופיות שלו שכוללת הכל.
2. תשובה לדון יצחק אברבנאל ע"ה
ולרמב"ם
דון יצחק אברבנאל ע"ה (בעקבות
הרמב"ם) התקשה לקבל שה' יודע "טוב ורע" כי הם הגדירו "טוב
ורע" כדברים דמיוניים ושקריים (כמו אדם שחושב שכסף זה ה"טוב" הכי
גדול). הם טענו ה' לא מתעסק בשקרים.
התשובה עונה
להם:
השופט יודע
שהפושע משקר. השופט יודע שהפושע חושב שגניבה היא "טוב" (רווח). השופט
מבין את המעוות, אבל הוא שופט אותו בכלי הצדק המוחלטים. לכן, הקב"ה יודע את
ה"טוב והרע" האנושיים, אבל הוא לא כפוף להם.
3. אז למה הפסוק בעייתי?
לפי ההסבר, הפסוק "הֵן הָאָדָם
הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע" מקבל משמעות טרגית:
האדם רצה להיות
כמו אלוהים.
- אלוהים יודע טוב ורע ממרום
גדולתו (כמו השופט).
- האדם יודע עכשיו טוב ורע, אבל הוא
שילם על כך מחיר נורא – הוא ירד לדרגת הפושע.
הוא נהיה "כאחד ממנו" ביכולת הבחירה והידיעה, אבל איבד את השלווה והאמת שהיו לו קודם.
המשל מצוין. הוא מסביר את ההבדל
התהומי בין הקב"ה לבין האדם. ידיעת הרע אצל ה' היא שליטה, ידיעת הרע אצל האדם
היא נפילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה