בראשית ד׳:א׳ דון יצחק אברבנאל על
התורה
והאדם ידע את חוה אשתו וגו'. עד זה
ספר תולדות אדם. והשאלות אשר יפלו בפסוקי הפרשה הזאת כפי מה שאפרש הם אלו:
השאלה הג' למה זה נעש' הבל רועה צאן
כי הנה קין היותו עובד אדמה היה מן הראוי כדי שישבע לחם אבל הבל אם לא הותרה להם
אכילת הבשר מדוע בחר לרעות צאן ולא יאכל ממנה והנה הכתוב עשה מלאכת הבל יותר נבחרת
ממלאכת קין עד שמפני זה עם היות הבל הוא הקטן ספר מלאכתו ראשונה ומלאכת קין
באחרונה כמ"ש ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה:
הפסוקים הקשורים:
[בראשית ד ב-ה] וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת
אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה
לַיהֹוָה. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא
מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהֹוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ.
וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד
וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.
[תרגום יונתן] וְאוֹסִיפַת לְמֵילַד
מִן בַּעֲלָהּ אָדָם יַת תְּיוּמָתֵיהּ וְיַת הֶבֶל וַהֲוָה הֶבֶל רָעֵי עָנָא
וְקַיִן הֲוָה גְבַר פְּלַח בְאַרְעָא:
וַהֲוָה מִסוֹף
יוֹמַיָא וּבְאַרְבֵּסַר בְּנִיסָן וְאַיְיתֵי קַיִן מֵאִיבָּא דְאַרְעָא
מִזְדְרַע כּוּתְנָא קָרְבַּן בִּכּוּרַיָא קֳדָם יְיָ:
וְהֶבֶל אַיְיתִי אַף הוּא מִבַּכִּירֵי עָנָא וּמִפַּטִימֵהוֹן
וַהֲוָה רַעֲוָא קֳדָם יְיָ וּסְבַר אַפִּין בְּהֶבֶל וּבְקָרְבָּנֵיהּ:
וּלְקַיִן וּלְקָרְבָּנֵיהּ לָא סְבַר אַפִּין וּתְקֵיף לְקַיִן
לַחֲדָא וְאִתְכְּבִישׁוּ אִקוּנִין דְאַפּוֹהִי:
[תרגום יונתן לעברית] והוסיפה ללדת
מבעלה אדם את תאומתו ואת הבל; והיה הבל רועה צאן, וקין היה איש עובד אדמה.
ויהי מקץ ימים, בארבעה-עשר בניסן [ערב פסח], והביא קין מפרי האדמה,
מזרע פשתן [או: כותנה], קורבן ביכורים לפני ה'. והבל הביא גם הוא מבכורות הצאן ומהשמנות שבהן; והיה רצון מלפני
ה', והסביר פנים [פנה ברצון] אל הבל ואל קורבנו.
סיכום שאלה ג': השאלה של הבל והעדפת
התורה
דון יצחק אברבנאל ע"ה מנתח את
בחירת המקצועות של האחים ומעלה שתי תמיהות:
1. השאלה במקצוע של הבל (למה לגדל מה
שאסור לאכול?):
- קין: הבחירה שלו להיות "עובד
אדמה" היא מובנת והכרחית. האדם צריך "לשבוע לחם" כדי להתקיים.
- הבל: הבחירה שלו להיות "רועה
צאן" היא תמוהה. הרי באותו דור (לפני המבול) נאסרה אכילת בשר. אם
כך, "מדוע בחר לרעות צאן ולא יאכל ממנה?". איזו תועלת יש בהשקעה
בגידול בעלי חיים אם הם לא משמשים למזון?
2. היפוך הסדר בפסוק (רמז לעליונות
רוחנית?):
- דון יצחק אברבנאל ע"ה שם
לב לפרט מעניין בסדר המילים בפסוק ב': אף על פי שקין הוא הבכור ונולד ראשון,
כשהתורה מציגה את המקצועות, היא מקדימה את הבל:
"וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה". - המסקנה: דון יצחק אברבנאל
ע"ה מסיק מכך שהתורה רואה במלאכתו של הבל (רעיית צאן) מלאכה "יותר נבחרת" מאשר
עבודת האדמה של קין.
- השאלה: מדוע התורה מחשיבה יותר את
המקצוע ה"מיותר" לכאורה (רועה צאן) על פני המקצוע החיוני (עובד
אדמה)?
שאלה הג', שאלה מעניינת ביותר! למה
הבל בחר לגדל בקר וצאן? ועוד יותר, למה, במבט ראשון, הקב"ה מעדיף את קורבן
'הצאן' של הבל מול קורבן 'הלחם' של קין?
א' קורבנות של בקר וצאן רבים יותר,
'חשובים' יותר, מאשר קורבן 'הלחם'?
ב' קורבן מן החי, במקום, או משל,
לקורבן אנוש?
הניתוח לא מסתפק בפשט, אלא מחפש את
ה"אידיאולוגיה" שמאחורי הקורבנות.
הנקודות (א', ב') הן היסודות שעליהם
בנויה תורת הקורבנות, והן עוזרות לנו להבין את תשובתו של דון יצחק אברבנאל
ע"ה.
ההתייחסות לנקודות שהועלו:
ב. קורבן מן החי כ"תחליף
לנפש" (הנקודה החזקה ביותר)
זוהי מחשבה
עמוקה מאוד, והיא מופיעה בפירוש הרמב"ן (ויקרא א, ט).
הרעיון הוא:
לאדם יש "נפש" (חיות), וגם לבהמה יש "נפש". לצומח אין נפש חיה.
כאשר הבל מקריב
צאן, הוא בעצם אומר לה': "אני מקריב לפניך את הנפש הזו, כביטוי לכך שראוי היה
שאני אקריב את נפשי שלי ואת דמי שלי אליך". זהו ביטוי של התמסרות מוחלטת.
קין, שהביא
פשתן (לפי המדרש) או סתם פרי, הביא משהו "דומם" יחסית, ולכן ההקרבה שלו
הייתה פחותה ברמתה הנפשית.
א. חשיבות הבקר והצאן
אמנם יש מנחות
סולת, אבל עיקר עבודת המזבח והכפרה הוא בדם ("כי הדם הוא בנפש יכפר").
שאלה: יכול להיות שהבל בחר לגדל צאן
כדי שיהיה לו קורבן אל ה'?
יכול להיות שדבר דומה קרה גם לנוח
ע"ה, כאשר לקח אתו שבעה זוגות של בקר וצאן, לקורבנות?
יש בזה תשובה רוחנית חזקה לקושייה של
דון יצחק אברבנאל ע"ה:
1. ההקבלה לנוח
זו הוכחה נהדרת!
כשהקב"ה מצווה את נוח לקחת שבעה
זוגות מהבהמה הטהורה (לעומת זוג אחד מהטמאה), רש"י (בראשית ז', ב') שואל מיד:
למה צריך כל כך הרבה?
והוא עונה:
"כדי שיקריב מהם קרבן בצאתו".
כלומר: עוד
לפני שהותר לאכול בשר (ההיתר ניתן רק לנין של נוח), היה לבהמות הטהורות תפקיד
מרכזי אחד
– עבודת ה'
(קורבנות).
2. יישום על הבל
אם כך, המחשבה לגבי הבל היא הגיונית
להפליא:
דון יצחק אברבנאל
ע"ה שאל: "למה לגדל צאן אם אי אפשר לאכול אותם?"
התשובה: התכלית לא הייתה אכילה
(גשמית), אלא הקרבה (רוחנית).
הבל הבין
שייעודו של האדם הוא להתקרב לבורא. הוא בחר במקצוע שכל תכליתו היא הכנת "חומר
גלם" לעבודת ה'.
שאלה: דברים אלה מביאים אולי למחשבה
שהחיים הרוחניים חשובים יותר מאשר החיים הגשמיים? וזה עוד לפני הרעיון של העולם
הבא.
יכול להיות שזה רמז לעולם הבא?
התשובה היא: כן, בהחלט. הסיפור
של הבל הוא הרמז הראשון והחזק ביותר לכך שהחיים הגשמיים אינם התכלית.
1. עליונות הרוח על החומר (קין מול הבל)
- קין (איש האדמה): מייצג את העולם הזה, את
החומר, את ההישרדות. הוא עובד כדי לאכול ("לחם"). המוקד שלו הוא הקיום
הפיזי.
- הבל (רועה הצאן): הוא
עובד למען מטרה שאינה אכילה (כי אסור בשר). הוא משקיע את חייו במשהו שכל
תכליתו היא "קורבן" – כלומר, התקרבות אל ה'. המוקד שלו הוא המשמעות
הרוחנית.
העובדה שה' קיבל את מנחתו של הבל
("וַיִּשַׁע ה'") היא האישור האלוהי לכך שהרוח חשובה מהחומר. הקב"ה אומר: "מי שחי רק כדי לשרוד (קין) –
פחות רצוי בעיניי. מי שמוכן להקדיש את עמלו למעני (הבל) – הוא הרצוי".
2. הרמז לעולם הבא
מות הבל היא בעצם ההוכחה הראשונה לכך
שחייב להיות עולם הבא. כי אם אין עולם הבא, אין צדק בעולם (צדיק ורע לו). רק קיומו
של ממד נצחי הופך את חייו ומותו של הבל לבעלי ערך.
הבחירה של הבל לגדל צאן לקורבן (ולא
למאכל) היא הכרזה: "אני לא חי רק כדי לאכול. אני חי כדי להתחבר אל ה' לנצח". וזהו אכן הבסיס לאמונה בעולם הבא.
שבת שלום ומבורך! הרבה בריאות ורק
בשורות טובות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה