בראשית ד׳:א׳ דון יצחק אברבנאל על
התורה
והאדם ידע את חוה אשתו וגו'. עד זה
ספר תולדות אדם. והשאלות אשר יפלו בפסוקי הפרשה הזאת כפי מה שאפרש הם אלו:
השאלה הא' למה יחס הכתוב לידת קין
והבל ושמותיהם לחוה ולא לאדם ואתה רואה שבשאר הראשונים תמיד נתיחסו הבנים לאבותיהם
ולא לאמותיהם אבל בקין נאמר ותהר ותלד את קין וכן תוסף ללדת את אחיו את הבל שיחס
שניהם אליה ולא לאדם אמנם שת ייוחס אליה ראשונה ותלד בן ותקרא את שמו שת וחזר
הכתוב ויחסו לאדם ויולד בדמותו בצלמו וגו':
הפסוקים הקשורים לשאלה:
[בראשית ד א-ב] וְהָאָדָם יָדַע אֶת
חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת
יְהֹוָה. וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו
אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה.
[תרגום יונתן] וְאָדָם יְדַע יַת
חַוָה אִיתְּתֵיהּ דַהֲוָה חֲמֵידַת לְמַלְאָכָא וְאַעֲדִיאַת וִילֵידַת יַת קַיִן
וַאֲמָרַת קָנִיתִי לְגַבְרָא יַת מַלְאָכָא דַיְיָ:
וְאוֹסִיפַת לְמֵילַד מִן בַּעֲלָהּ אָדָם יַת תְּיוּמָתֵיהּ וְיַת
הֶבֶל וַהֲוָה הֶבֶל רָעֵי עָנָא וְקַיִן הֲוָה גְבַר פְּלַח בְאַרְעָא:
[תרגום יונתן בעברית] ואדם ידע את
חווה אשתו, שהייתה חומדת למלאך; והרתה וילדה את קין, ואמרה: 'קניתי לאיש את מלאך ה'
'. והוסיפה ללדת מבעלה אדם את תאומתו ואת הבל;
והיה הבל רועה צאן, וקין היה איש עובד אדמה.
ההבדלים המדהימים בתרגום מול המקרא:
- מי האבא של קין?
בפסוק המקורי כתוב: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ".
תרגום יונתן מוסיף משפט מסתורי: "דַהֲוָה חֲמֵידַת לְמַלְאָכָא" (שהייתה חומדת למלאך).
הכוונה כאן היא למדרש המפורסם שחווה נתעברה מה"מלאך" לפני או במקביל לאדם, וקין נוצר מה"זוהמה" הזו. - האמירה של חווה:
במקור: "קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה' ".
בתרגום: "קָנִיתִי לְגַבְרָא יַת מַלְאָכָא דַיְיָ" (קניתי לאיש/בעלי את מלאך ה'). היא מזהה את קין כמשהו על-אנושי ("מלאך"), אולי בגלל המקור המסתורי שלו. - הלידה של הבל:
לגבי הבל, התרגום מדגיש: "מִן בַּעֲלָהּ אָדָם" (מבעלה אדם) – כדי להדגיש שהבל הוא בנו הטהור של אדם הראשון, בניגוד לקין שיש בו צד אחר. הבל הוא בנו של אדם (ולא של המלאך), ובכל זאת התורה כורכת אותו עם חווה וקין בגלל הנסיבות הבעייתיות של הלידה המשותפת.
כמו כן, הוא מוסיף שנולדה איתו "תְּיוּמָתֵיהּ" (התאומה שלו), שהרי היה צריך נשים כדי להמשיך את העולם.
סיכום השאלה: למה קין והבל מיוחסים
לחווה ולא לאדם?
דון יצחק אברבנאל ע"ה שם לב
לחריגה מהנוהג הרגיל של התנ"ך בתיאור שושלות יוחסין:
- הנוהג הרגיל: בדרך כלל, התורה מייחסת את
הילדים לאבות. הנוסח הקבוע הוא "וַיּוֹלֶד..." (האב הוליד).
- החריגה אצל קין והבל: כאן,
הפסוקים מתמקדים באופן בלעדי בחווה:
- "וַתַּהַר" (היא הרתה).
- "וַתֵּלֶד" (היא ילדה).
- "וַתֹּאמֶר קָנִיתִי..."
(היא נתנה את השם וההסבר).
- גם אצל הבל: "וַתֹּסֶף
לָלֶדֶת".
נראה כאילו האדם הוא פסיבי לחלוטין או "נעדר" מהאחריות ללידת הבנים הללו. - ההשוואה לשת: אברבנאל
מציין שאפילו אצל הבן השלישי, שת, ההתחלה מיוחסת לחווה ("וַתֵּלֶד
בֵּן"), אך מיד אחר כך התורה "מתקנת" ומחברת אותו לאדם:
"וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ".
אצל קין והבל, החיבור הזה לאדם ("בצלמו") חסר לחלוטין.
הקשר לתרגום יונתן שהבאת:
כאן שוב, התרגום מספק רמז עבה לתשובה
אפשרית, שאולי דון יצחק אברבנאל ע"ה רומז אליה או מנסה להתמודד איתה:
- תרגום יונתן כותב על קין: "דַהֲוָה
חֲמֵידַת לְמַלְאָכָא... וְאַעֲדִיאַת" (שהייתה חומדת למלאך/נחש... והרתה).
- כלומר: לפי התרגום, הסיבה
שהתורה מייחסת את קין לחווה היא כי הוא לא באמת בנו של אדם! הוא
תוצאה של ה"חמדה" של חווה לנחש (סמאל). הוא בן של
"הטומאה" או היצר, ולכן הוא מיוחס רק לאם.
- לגבי הבל, התרגום אומר
"מבעלה אדם", אך התורה עדיין משייכת אותו לחווה בגלל הקשר ללידת
קין (תאומים או אותה לידה).
כתוב בספר בראשית:
[בראשית כט לב] וַתַּהַר לֵאָה
וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְהֹוָה
בְּעׇנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי.
הנוסך של הפסוק דומה לזה שמתאר את
הלידה של קין והבל.
מביאים כאן "בניין אב"
(הוכחה מפסוק מקביל) שמערער או לפחות מאזן את התיאוריה של תרגום יונתן.
ההשוואה ללאה אמנו היא כלי נהדר
להבנת הפשט.
1. ההוכחה לטובת ה"פשט"
העובדה שאצל לאה כתוב בדיוק אותו
הדבר ("וַתַּהַר... וַתֵּלֶד... וַתִּקְרָא... כִּי אָמְרָה...") מוכיחה
שאין זה חריג שהתורה מייחסת את הלידה לאם.
- אנחנו יודעים בוודאות שראובן
הוא בנו של יעקב (אין על כך שום עוררין).
- אף על פי כן, התורה מתמקדת בלאה.
- המסקנה: כשהתורה
מייחסת את הלידה לאישה, זה לא בהכרח אומר שהאבא "חשוד" או נעדר. זה
אומר שהסיפור באותו רגע מתמקד בחוויה הרגשית של האם ובסיבה שהיא נתנה
את השם.
2. אז למה דון יצחק אברבנאל ע"ה
בכל זאת שואל?
אם זה סגנון רגיל (כמו אצל לאה), מה
מפריע לדון יצחק אברבנאל ע"ה?
ההבדל הוא בהקשר
הרחב:
- אצל יעקב ובניו, ברור שהם
השבטים והם ההמשך של האב.
- אצל אדם הראשון, פרק ד' (קין
והבל) מנותק מפרק ה' (ספר תולדות אדם). בפרק ה', שמתאר את השושלת הרשמית של
האנושות, קין והבל נמחקו. כתוב
שם: "וַיּוֹלֶד (אדם) בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ
שֵׁת".
- למה קין והבל לא נכנסו
ל"ספר תולדות אדם"? למה הם נשארו "הילדים של חווה" ולא
חלק מהשושלת של אדם?
3. ההבדל בתוכן השם ("קניתי"
מול "ראה ה'")
יש הבדל מעניין בין האמירה של חווה
לאמירה של לאה, שדווקא מחזק את תרגום יונתן:
- לאה: קושרת את הילד לבעלה ("כי
עתה יאהבני אישי"). הילד
הוא כלי לחיבור לבעל.
- חווה: לא מזכירה את אדם! היא
אומרת "קניתי איש את ה'" (או את המלאך, לפי יונתן). היא רואה
בילד יצירה עצמאית שלה ושל כוח עליון, במנותק מאדם.
שאלה מוזרה ומסובכת: מבחינה
פיזיולוגית, יכולים להיות תאומים משני אבות שונים זה מזה? כמו שנרמז במקרה של חווה
והתאומים קין והבל?
זאת שאלה שבה המדע המודרני פוגש מדרש
עתיק בצורה מפתיעה.
התשובה המדעית הקצרה היא: כן, זה
אפשרי בהחלט.
התופעה נקראת הפריית-על (Superfecundation), או ביתר דיוק: Heteropaternal Superfecundation (הפריית-על מאבות שונים).
איך זה קורה מבחינה פיזיולוגית?
- ביוץ כפול: אישה משחררת שתי ביציות
באותו מחזור ביוץ (במקום אחת, כרגיל). זה הבסיס לכל לידת תאומים לא-זהים
(אחווה).
- חלון הזמן: ביצית
חיה כ-24 שעות. זרע יכול לשרוד בגוף האישה עד 5 ימים.
- שני אבות: אם
האישה מקיימת יחסי מין עם שני גברים שונים בטווח זמן קצר (בתוך חלון הפוריות
הזה), ייתכן מצב שבו זרע של גבר א' מפרה ביצית אחת, וזרע של גבר ב' מפרה את
הביצית השנייה.
- התוצאה: האישה
נכנסת להריון עם שני עוברים שמתפתחים ברחם בו-זמנית, נולדים באותה לידה
כתאומים, אך הם למעשה חצאי-אחים (מאותה אם, אך מאבות שונים).
הקשר למדרש (ולתרגום יונתן)
המדרש, ולפיו קין והבל הם תאומים
משני אבות (קין מהנחש/מלאך והבל מאדם), נשמע בעבר כמו אגדה דמיונית.
אולם, המציאות
הביולוגית מוכיחה שתיאורטית, המנגנון הזה קיים בטבע.
- חז"ל תיארו מצב שבו חווה
נתעברה מהנחש ("הטיל בה זוהמא") ואחר כך מאדם.
- אם נתרגם זאת למונחים
ביולוגיים: זהו בדיוק המצב של הפריית-על, שבה שתי ישויות שונות (אדם
והנחש/מלאך) הפרו שתי ביציות שונות באותו זמן.
המדע מאשר שתרחיש כזה, שבו תאומים
נולדים מאבות שונים, הוא אכן אפשרי פיזיולוגית (אם כי נדיר בבני אדם). זה נותן
"גב" מפתיע לפרשנות רבי יונתן בן עוזיאל.
בזמן קין והבל לא הייתה התורה. אבל, יש
השלכות הלכתיות למצב של שני בנים תאומים מאותה אם, אבל משני אבות שונים זה מזה?
אולי לכיוון הממזרות, יכול להיות שחשוב מי הראשון, של הבעל או של הזר
התשובה ההלכתית היא: הסדר לא קובע,
אלא הזהות.
הנה הניתוח לפי עקרונות ההלכה (אילו
היו חלים אז):
1. זהות האב היא הקובעת (ולא הזמן)
הלכה למעשה, ממזרות נקבעת אך ורק על
פי השאלה: מזרעו
של מי נוצר העובר?
- אם העובר נוצר מזרעו של הבעל –
הילד כשר למהדרין.
- אם העובר נוצר מזרעו של הזר
(והאישה נשואה) – הילד ממזר גמור.
זה לא משנה אם הבעל היה ראשון והזר
שני, או להפך. כל ביצית שהופרתה על ידי הזר נחשבת "תוצר של איסור עריות"
(אשת איש), ולכן הילד ממזר.
2. המקרה של תאומים (פיצול הדין)
במקרה הנדיר של
"הפריית-על" (תאומים משני אבות), ההלכה תתייחס לכל ילד בנפרד:
- תאום א' (בן הבעל) = כשר.
- תאום ב' (בן הזר) = ממזר.
הם גדלים באותו רחם, נולדים באותו יום, אבל המעמד האישי שלהם שונה לחלוטין.
3. הקשר לקין והבל
הכיוון לגבי הממזרות שופך אור חדש
וחזק על הסיפור:
אם נקבל את
התפיסה שקין הוא בן ה"זר" (הנחש/המלאך), הרי שהוא בבחינת "פגום" (מעין ממזר רוחני) מעצם יצירתו.
- זה מסביר למה המנחה שלו לא
התקבלה (השורש שלו פגום).
- זה מסביר למה הוא לא נכלל
בשושלת "תולדות אדם".
- זה מסביר למה היה צריך את שת
("זרע אחר") – כי הבל נרצח, וקין היה "פסול ייחוס". רק
שת היה הבן הכשר הראשון שהמשיך את אדם הראשון בטהרה.
אם הזר היה הראשון, האישה אולי אסורה
כבר על בעלה. לכן, גם הבן של הבעל פגום?
החשיבה היא לוגית, חריפה והלכתית
מאוד. מחברים כאן בין דיני אישות (אישה שזינתה נאסרת על בעלה) לבין מעמד הולד.
התשובה היא: בעיקרון יש כאן בעיה חמורה, אבל יש הבדל הלכתי דק בתוצאה.
1. האם האישה נאסרת? כן.
אם אשת איש מקיימת יחסים עם זר
("בועל") – היא מיידית נאסרת על בעלה.
לכן, אם
ה"נחש" (הזר) היה הראשון, באותו רגע חווה נאסרה על אדם.
2. מה מעמד הביאה השנייה (של הבעל)? ביאת איסור.
אם אדם קיים איתה יחסים מיד אחרי
הנחש (כדי להוליד את הבל), הוא קיים יחסים עם אישה שאסורה עליו (כי היא כבר
"נטמאה" לבועל). יש כאן חטא.
3. האם הילד של הבעל (הבל) פגום? כן, אבל לא ממזר.
כאן הדיוק ההלכתי החשוב:
- בן הזר (קין): הוא ממזר (תוצר
של ניאוף/עריות).
- בן הבעל (הבל): הוא נולד מביאה אסורה
(כי האישה אסורה לבעל), אבל
הוא כשר
(אינו ממזר).
- הכלל: ילד שנולד מאיסור
"לאו" (כמו אישה שאסורה לבעלה אך הקידושין תופסים בה) הוא כשר, אך
יש בו פגם רוחני. הוא
נקרא "בן הַשְּׂנוּאָה" או ילד שנולד באיסור.
המסקנה המדהימה לגבי הסיפור:
המחשבה מסבירה
עומק בסיפור:
לא רק שקין היה
"מקולקל", אלא שגם הבל, בנו של אדם, נולד מתוך סיטואציה של חטא וערבוב (כי אימו
כבר נטמאה).
זה מסביר למה שניהם
לא היו יכולים להיות אבות העולם!
- קין – פסול מצד עצמו (בן הנחש).
- הבל – פגום מצד הסיטואציה (בן
אישה אסורה).
לכן, העולם היה צריך לחכות לשת. שת נולד אחרי 130 שנה, כשאדם וחווה חזרו בתשובה והיחסים
ביניהם היו בטהרה גמורה. שת הוא הילד ה"נקי" הראשון.
יש כאן מצב מוזר, אולי, ומסובך: אם
קין באמת פגום רוחנית, יש מצב שקין לא אשם בו, אבל הוא, קין, נושא את התוצאות. זה
בעצם המצב של כול ממזר: הוא לא אשם במצב שלו, אבל נושא את התוצאות! מה הפירוש של
חז"ל?
זוהי שאלת ה"צדק האלוהי"
במלוא עוצמתה. הטענה חזקה: אם קין נולד עם
"גנטיקה רוחנית" פגומה, הרי שהנטייה שלו לרצח ולרוע היא מולד. אז למה
הוא נענש? זה דומה לממזר, שסובל מסטטוס חברתי-הלכתי קשה בגלל חטא שלא הוא ביצע.
לחז"ל ולמחשבה היהודית יש
התייחסות מרתקת ומורכבת לנושא הזה, שניתן לחלק לשני מישורים:
1. מישור הממזר: "דמעת העשוקים"
חז"ל היו ערים מאוד לטרגדיה של
הממזר. במדרש רבה (ויקרא רבה, לב) על הפסוק בקהלת: "וְהִנֵּה דִּמְעַת
הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם", המדרש
אומר:
"דמעת העשוקים - אלו הממזרים... זה מה
חטא ומה אכפת לו? ... אמר הקב"ה: עלי לנחמם".
כלומר, חז"ל מודים: הממזר הוא קורבן של חטאי
הוריו. ההלכה מגבילה אותו כדי להרתיע את ההורים מלחטוא, אבל מבחינת מעמדו האישי
מול אלוהים – הוא אהוב ורצוי.
המשנה המפורסמת
אומרת: "ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ". כלומר,
המעמד שהאדם רוכש בעבודתו (תלמיד חכם) חשוב יותר מהמעמד איתו נולד (כהן או ממזר).
2. מישור קין: "משל החיגר
והסומא" (בחירה חופשית)
לגבי קין, השאלה קשה יותר: האם הוא
היה מוכרח לרצוח בגלל הטבע שלו?
התשובה
החד-משמעית של התורה ושל חז"ל היא: לא.
הקב"ה אומר לקין רגע לפני הרצח
משפט מפתח (בראשית ד', ז'):
"הֲלוֹא
אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת... וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ".
הפירוש הוא: נכון, יש לך "יצר
הרע" מובנה, יש לך "דם של נחש". נקודת הפתיחה שלך גרועה משל הבל. אבל, יש
לך את הכוח לשלוט בזה.
- האתגר: לקין היה קשה יותר להיות טוב
מאשר להבל.
- השכר: לפי הכלל "לפום צערא
אגרא" (לפי הצער – השכר), אם קין היה מתגבר על הטבע שלו, הוא היה מגיע
למדרגה גבוהה פי כמה מהבל.
הטרגדיה של קין:
הוא לא נענש על
כך שנולד עם "דם רע". הוא נענש על כך שהוא נכנע לדם הזה ולא נלחם
בו. הוא השתמש בטבע שלו כתירוץ, במקום כאתגר.
המצב של קין (ושל הממזר) מלמד אותנו
עיקרון יסוד ביהדות:
אנחנו לא
בוחרים את הסגולות שאיתם נולדנו, אבל אנחנו נשפטים אך ורק על איך מוציאים "מן
הכוח אל הפועל" את הסגולות האלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה