בראשית ב׳:ד׳ דון יצחק אברבנאל על
התורה
אלה תולדות השמים והארץ וכו'. עד לשמור
דרך עץ החיים. הנה בפרשה הזאת הגדולה בכמותה וסודותיה שיערתי שמנה חלקים. האחד הוא
בהקדמת תחלתו אלה תולדות השמים וגו' עד והשקה את כל פני האדמה. והחלק הב' הוא בספור
יצירת האדם תחלתו וייצר ה' אלהים את האדם עד ויהי האדם לנפש חיה. והחלק הג' הוא בספור
הגן ונהרותיו תחלתו ויטע ה' אלהים עד לעבדה ולשמרה. והחלק הד' הוא בספור מה מצוה השם
לאדם תחלתו ויצו ה' אלהים עד מות תמות. והחלק הה' הוא ביצירת האשה וזווגה עם אדם תחלתו
ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם עד והיו לבשר אחד. והחלק הששי הוא בחטא אדם תחלתו
והנחש היה ערום עד הנחש השיאני ואוכל. והחלק השביעי הוא בעונש אדם והאשה וקללותיהם
תחלתו ויאמר ה' אלהים אל הנחש עד כתנות עור וילבישם. והחלק הח' הוא מגרוש האדם מג"ע
תחלתו מן האדם היה כאחד ממנו עד לשמור את דרך עץ החיים. והנני מעיר הספקות והשאלות
אשר שערתי בכל פסוקי הפ' הזאת וחלקיה אח"כ נבקש דרך או דרכים נאותים וראויים לתשובתם
עם פירושי הפסוקים:
השאלה המ' ביתור וההכפל שבא בפסוקים האלו והוא
שאחרי שאמר הכתוב וישלחהו ה' מג"ע לעבוד את האדמה אמר ויגרש את האדם והוא
הכפל מבואר אחרי שאמר וישלחהו עד שמפני זה ארז"ל מלמד שנתן לו הקב"ה
גרושין כאשה: השאלה המ"א באמרו וישכן מקדם לג"ע את הכרובים ואת להט החרב
המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. כי הנה לא ידענו מה המה הכרובים האלו שהשכין שם
ומהו להט החרב מבלי חרב האם הכרובים הם המצויירים במקדש על ארון העדות שהוא רמז
לשכלים הנבדלים. או אותם שראה יחזקאל במראה השנית שהוא לפי דעת הרב המור' רמז
לגלגלים או מה היו אלה. ויקשה ג"כ אם היה עץ החיים בתוך הגן למה לא אמר לשמור
את דרך הגן ואמר בפרט לשמור את דרך עץ החיים כאלו הורשה האדם לבוא אל הגן ולאכול
מפריו ומטובו זולת מעץ החיים שנשמר ממנו ואין הדבר כן כי מכל הגן היה מגורש ולא
לבד מעץ החיים:
הפסוקים הקשורים לשאלת דון יצחק
אברבנאל ע"ה:
[בראשית ג כג-כד] וַיְשַׁלְּחֵהוּ
יְהֹוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם.
וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת
הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ
הַחַיִּים.
[תרגום יונתן] וְתַרְכֵיהּ יְיָ
אֱלהִים מִגִנְתָא דְעֵדֶן וְאָזַל וְיָתִיב בְּטוּר מוֹרִיָה לְמִפְלַח יַת
אַדְמָתָא דְאִתְבְּרִי מִתַּמָן:
וּטְרַד יַת אָדָם מִן דְאַשְׁרֵי יְקַר שְׁכִינְתֵּיהּ מַן
לְקַדְמִין בֵּין תְּרֵין כְּרוּבַיָא קֳדָם עַד לָא בְּרָא עַלְמָא בְּרָא
אוֹרַיְיתָא וְאַתְקִין גִינְתָא דְעֵדֶן לְצַדִיקַיָיא דִיֵיכְלוֹן
וְיִתְפַּנְקוּן מִן פֵּירֵי אִילָנָא עַל דִי פְּלָחוּ בְּחַיֵיהוֹן בְּאוּלְפַן
אוֹרַיְיתָא בְּעַלְמָא הָדֵין וְקַיְימוּ פִּקוּדַיָא אַתְקִין גֵיהִנָם
לְרַשִׁיעַיָיא דִמְתִילָא לְחַרְבָּא שְׁנִינָא אָכְלָה מִתְּרֵין סִטְרִין
אַתְקִין בְּגַווָהּ זִיקוּקוּן דִינוּר וְגוּמְרִין דְאֵשָׁתָא לְמִידַן בְּהוֹן
לְרַשִׁיעַיָיא דְמָרְדוּ בְּחַיֵיהוֹן בְּאוּלְפַן אוֹרַיְיתָא טַבְתָא הוּא
אוֹרַיְיתָא לְפַלְחָהּ מִן פֵּירֵי אִילַן חַיָיא דְאַתְקְנָהָא מֵימַר דַיְיָ
לְנַטוֹרְהָא דִיהֵי קְיָים וּמְטַיֵיל בִּשְׁבִילֵי אָרְחָא דְחַיֵי לְעַלְמָא
דְאָתֵי:
[תרגום יונתן בעברית]
[כג] ושלח אותו ה' אלוהים מגן עדן;
והלך וישב בהר המוריה, לעבוד את האדמה שממנה נברא.
[כד] וגירש את האדם, משום שהשרה את כבוד
שכינתו מקדם [ממזרח], בין שני הכרובים.
לפני שברא את
העולם – ברא את התורה;
והכין את גן
עדן לצדיקים, שיאכלו ויתענגו מפירות העץ, על שעמלו בחייהם בלימוד התורה בעולם הזה
וקיימו את המצוות.
הכין את
הגיהנום לרשעים, שנמשלה לחרב חדה האוכלת [חותכת] משני צדדים; הכין בתוכה ניצוצות
של אש וגחלי אש, לשפוט בהם את הרשעים שמרדו בחייהם בלימוד התורה.
טובה היא התורה
לעוסק בה יותר מפירות עץ החיים, שהכין אותה מאמר ה' לשומריה, כדי שיהיה [האדם]
קיים ומטייל בשבילי דרך החיים לעולם הבא.
סיכום שאלה מ': הכפילות בין
"שילוח" ל"גירוש"
דון יצחק אברבנאל ע"ה מצביע על
כפילות בפסוקים כ"ג-כ"ד:
- פסוק כ"ג: "וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה'...
מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה".
- פסוק כ"ד: "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם".
הקושי:
- למה צריך פעמיים? הרי אם הוא
כבר שילח אותו (בפסוק כ"ג), הוא כבר בחוץ. מה מוסיפה המילה
"ויגרש" (בפסוק כ"ד)?
- האם יש הבדל במשמעות בין
"שילוח" ל"גירוש"?
סיכום שאלה מ"א: המסתורין של
הכרובים והחרב
שאלה זו עוסקת בתיאור המיסטי של
השמירה על הגן: "וַיַּשְׁכֵּן... אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב
הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים".
דון יצחק אברבנאל ע"ה מעלה שלוש
תמיהות מרכזיות:
1. מהות הכרובים:
- האם אלו מלאכים ("שכלים
נבדלים") כמו הכרובים שעל ארון הברית במקדש? האם אלו סמלים
("גלגלים") כמו בחזון יחזקאל? ולמה הם מוצבים כשומרים?
2. מהות החרב ("להט החרב מבלי
חרב"):
- הביטוי "לַהַט
הַחֶרֶב" הוא מוזר. האם יש שם חרב ממשית? או רק "להט"
(אש/חום) בצורת חרב? ומה הכוונה ב"מתהפכת"?
3. מטרת השמירה ("לשמור את דרך עץ
החיים"):
- למה כתוב שהם שומרים רק על "דרך עץ החיים"?
- הרי אדם גורש מכל הגן! היה
צריך לכתוב "לשמור את דרך הגן".
- הניסוח הנוכחי מרמז כאילו מותר
לאדם להיכנס לגן ולטייל בו, ורק העץ הזה חסום בפניו. אבל אנחנו יודעים שהוא
גורש החוצה לגמרי. למה התורה מדייקת דווקא בעץ החיים?
הקשר לתרגום יונתן:
כאן שוב, תרגום יונתן מספק תשובות
עומק שפותרות את הקושיות:
- לגבי הכפילות (מ' ומ"א):רבי
יונתן בן עוזיאל
ע"ה מחלק את הפעולה לשניים:
- "שילוח": מעבר
פיזי ("אזל ויתיב בטור מוריה").
- "גירוש": ניתוק
רוחני מהשכינה ("מן דאשרי יקר שכינתיה").
- לגבי החרב (מ"א): החרב המתהפכת היא משל לגיהנום
("דימתילא לחרבא") שנועד להעניש רשעים.
- לגבי עץ החיים (מ"א): "עץ החיים"
האמיתי הוא התורה. השמירה
היא על הדרך לעולם הבא, שמושגת באמצעות התורה.
שאלה: לפי המפות, גן עדן היה באזור
ארם נהרים. לפי תרגום יונתן, אדם וחווה, אחרי שהוצאו מגן עדן, עברו להר המוריה,
ירושלים, די רחוק מארם נהרים. איך המדרשים, האגדות, מפרשים זה? למה אדם עשה זאת?
ההסברים המרכזיים:
1. העיקרון: "ממקום כפרתו נברא"
המדרש (בראשית רבה, וכן הגמרא במסכת
סנהדרין ל"ח) מגלה סוד: אדם הראשון לא נברא בתוך גן עדן. הוא נברא מהעפר של הר
המוריה,
ורק לאחר מכן
הוכנס לגן עדן.
- הקב"ה ידע שהאדם עתיד
לחטוא. לכן, הוא ברא אותו מעפר המזבח (הר המוריה), כדי ש"ממקום כפרתו
ייברא" – כלומר, שהחומר שממנו הוא עשוי יכיל בתוכו את היכולת לכפרה
ולסליחה.
- החזרה: כשגורש
מגן עדן, אדם הראשון חזר אל שורש יצירתו. הוא הבין שאם יש מקום בעולם שבו
הוא יכול לתקן את מה שקילקל ולהקריב קורבן – זהו המקום שממנו הוא נוצר.
2. הרמב"ם: מסורת המזבח
הרמב"ם (בהלכות בית הבחירה, פרק
ב' הלכה ב') מסכם את המסורת הזו כהלכה פסוקה:
"ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד
ושלמה המזבח... הוא המקום שבנה בו נח מזבח בצאתו מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו
קין והבל,
ובו הקריב
אדם הראשון קרבן כשנברא, ומשם נברא. אמרו חכמים: אדם ממקום כפרתו נברא".
לפי זה, החזרה להר המוריה לא הייתה חזרה
הביתה.
זה המקום היחיד
בעולם שבו השער לשמיים פתוח (כפי שגילה יעקב אבינו אחר כך: "וזה שער
השמיים").
3. פתח גן עדן והר המוריה
ישנם מדרשים (כמו בפרקי דרבי אליעזר)
שמקצרים את המרחק הגיאוגרפי:
הם טוענים שגן
עדן (הרוחני) משיק לארץ ישראל. פתחו של גן עדן (שער הכניסה/יציאה) מכוון כנגד הר
המוריה.
לכן, כשאדם
"נזרק" החוצה, הוא נחת, כביכול, ישירות בפתח – בהר המוריה. לפי תפיסה
זו, אין מסע ארוך מארם נהרים לירושלים, אלא מעבר בין מימדים: מעולם התענוגות (גן
עדן) לעולם העבודה והתיקון (הר המוריה).
אדם הראשון הלך להר המוריה כי הוא
ידע שרק במקום שממנו נברא, הוא יוכל למצוא כפרה ולהתחיל מחדש את תיקון האנושות.
זה מסביר תרגום יונתן: "וְאָזַל וְיָתִיב בְּטוּר מוֹרִיָה
לְמִפְלַח" (הלך וישב בהר המוריה לעבוד). העבודה הזו היא עבודת התיקון.
שאלה: הכרובים. הכרובים ששומרים בגן
עדן, הם אותם כרובים שבמכן, מן אותה המשפחה? יש עוד מקרים שמעורבים בהם כרובים?
הכרובים הם מלאכים?
המילה "כרובים" מופיעה
בהקשרים שונים מאוד, והפרשנים עמלו רבות להבין את הקשר ביניהם.
1. האם הם אותה "משפחה"?
התשובה היא כן. ביהדות,
"כרובים" הם סוג של מלאכים.
הרמב"ם
(ב"יד החזקה", הלכות יסודי התורה) מדרג את המלאכים ל-10 דרגות.
- חיות הקודש (בראש).
- אופנים.
- אראלים.
- ...
- כרובים (נמצאים בדרגה התשיעית
אצל הרמב"ם).
לכן, גם בגן עדן וגם במשכן, מדובר
באותו סוג של "ישות רוחנית", אבל התפקיד שלהם הפוך לחלוטין:
- בגן עדן (השומרים): הם מלאכי חבלה או
שומרים מפחידים. התפקיד שלהם הוא למנוע כניסה, להרחיק את האדם מהקודש
(מעץ החיים) בעזרת "להט החרב". הם מסמלים את הריחוק שנוצר בעקבות
החטא.
- במשכן (המחברים): הם עשויים זהב, פניהם
כפני ילדים ("כ-רביא" בארמית = כילד), והם פורשים כנפיים זה אל זה
באהבה. התפקיד שלהם הוא לחבר. הקב"ה מדבר אל משה "מבין שני
הכרובים". הם מסמלים את התיקון, את האהבה ואת החזרה לקרבה עם ה'.
2. האם יש עוד מקרים שמעורבים בהם
כרובים?
כן, המקור החשוב ביותר להבנת הכרובים
נמצא בספר יחזקאל (פרקים א' ו-י').
הנביא יחזקאל
רואה את "מעשה המרכבה" – החיזיון העליון של כסאה הכבוד.
- בתחילה הוא קורא להם "חיות".
- אחר כך (בפרק י') הוא מזהה אותם
וקורא להם "כרובים".
שם מתואר שיש להם כנפיים ופנים (פני אדם, אריה, שור ונשר). משם למדו חז"ל איך "נראים" הכרובים (בדרך כלל עם כנפיים).
עוד אזכור יפה נמצא בתהילים (י"ח, י"א): "וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף" - תיאור פיוטי של הקב"ה ש"רוכב" על הכרובים כשהוא מתגלה בעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה