אברבנאל על תורה בראשית השאלה הה'

 

אברבנאל על תורה

בראשית

השאלה הה' מה הוא האור הנזכר כאן בפרשה כפי פשט הכתוב ומה ענינו ואתה תדע שהרב המורה והראב"ע גם כן וכל האוחזים דרכם חשבו שהאור הנזכר כאן הוא האור עצמו מהמאורות שנבראו בשמים.

תשובה:  

שאלה ה' היא: השאלה הה' מה הוא האור הנזכר כאן בפרשה כפי פשט הכתוב ומה ענינו ואתה תדע שהרב המורה והראב"ע גם כן וכל האוחזים דרכם חשבו שהאור הנזכר כאן הוא האור עצמו מהמאורות שנבראו בשמים. לעניות דעתי, מדובר על הפסוקים ד-ה בפרשת בראשית:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד.

אברבנאל מציין שדעת הרמב"ם, ראב"ע ורוב הפרשנים ההולכים בדרכם היא שהאור שנברא כאן הוא אותו אור פיזי שמקורו במאורות (השמש, הירח והכוכבים) שנבראו רק ביום הרביעי. כלומר, לדעתם, האור שנברא ביום הראשון היה מעין "אור ראשוני" או "אור גנוז" שמקורו לא היה בגוף פיזי.

השאלה של אברבנאל היא: מהו, אם כן, האור שנברא ביום הראשון לפי פשוטו של מקרא? האם הוא אכן אותו אור של המאורות, או שמא מדובר באור מסוג אחר?

חשוב להבין את הרקע לשאלה: אם האור שנברא ביום הראשון הוא אותו אור של המאורות, מדוע נצרך ה' לברוא את המאורות רק ביום הרביעי? מה היה תפקיד האור הזה לפני בריאת המאורות?

אברבנאל, בשאלה ה' בפירושו לבראשית, דוחה את הדעה הרווחת ש"האור" שנברא ביום הראשון הוא אותו אור של המאורות (השמש, הירח והכוכבים) שנבראו רק ביום הרביעי. הוא מציע פירוש חלופי, המבוסס על הבנה שונה של מהות האור ביום הראשון.

דחיית הדעה שהאור הוא אור המאורות: אברבנאל טוען שאם האור שנברא ביום הראשון היה אותו אור של המאורות, היה צריך להיות כבר יום ולילה מוגדרים, שכן האור הזה היה אמור להאיר על הארץ ולגרום לחילופי יום ולילה. אולם, חילופי יום ולילה מוגדרים מתוארים רק לאחר בריאת המאורות ביום הרביעי. לכן, הוא מסיק שהאור ביום הראשון אינו אותו אור של המאורות.

האור ככוח רוחני ומופשט: אברבנאל מציע שהאור שנברא ביום הראשון הוא כוח רוחני ומופשט, ולא אור פיזי גשמי. הוא משווה אותו ל"אור השכל", שהוא אור רוחני שאינו תלוי בחומר. אור זה היה הכנה לבריאת העולם הגשמי, מעין "אור גנוז" שקדם לבריאה הפיזית.

האור ביום הראשון כ"אור של מעלה":  אברבנאל מתייחס לאור ביום הראשון כ"אור של מעלה", כלומר אור רוחני שמקורו בעולם העליון. הוא מבחין בינו לבין "אור של מטה", שהוא האור הפיזי של המאורות.

מצאתי בוויקיפדיה "המפץ הגדול": "במשך אותו הזמן, צפיפותו של היקום גברה על קרינת הפוטונים ולא אפשרה לה לחדור מבעדה  Dark Ages - ,או "החור השחור". לאחר ההתקררות, האלקטרונים וגרעיני האטום התחברו לכדי אטומים (לרוב אטומים של מימן). כתוצאה מכך, צפיפות היקום ירדה ולקרינה לא הייתה עוד אינטראקציה עם החומר, מה שאפשר לה, לקרינה, לאור, להמשיך ולהתקדם ברחבי היקום. אותה קרינה מכונה כקרינת הרקע הקוסמית."

זה יכול להיות הסבר, או להתקשר, אל הפסוקים מן התורה, ולהיות תירוץ לשאלה של אברבנאל? לעניות דעתי, "האור הראשוני" לא נוצר על ידי השמש או על ידי הירח, שעוד לא היו קיימים, אלא על ידי ההתפתחות הראשונית של היקום. לעניות דעתי, זה פלא ה' איך הדברים האלה של המדע העכשווי מסתדרים עם התיאור של בריאת העולם שבתורה, ממש כמו כפפה על היד!

הייתי רוצה שיהיה ברור ומעל כול ספק: אני מסכים ומאמין באופן מלא בבריאת העולם על ידי הקב"ה. השאלות של דון יצחק אברבנאל ע"ה, אולי אפשר להגיד, הן שאלות "טכניות" המחזקות עוד יותר את האמונה בבריאת העולם על ידי הקב"ה, על ידי סברה הגיונית, איך אפשר להבין, ולדמיין בריאת העולם, ואיך אפשר ליישר ניגודים לכאורה בין הפסוקים שבתורה, או להבין לפי ההיגיון את הפסוקים שבתורה, או איך אפשר להסביר אותם מעבר לפשט, אולי על ידי הדרש והסוד.

אני לא מנסה לפרש, להוסיף, או להקשות על התשובות של דון יצחק אברבנאל ע"ה, מי אני בכלל, אני כמו עפר לרגליו! אני מנסה לחשוב על תירוצים אחרים, אולי חדשים, במרחק של 500 שנים מתקופת אברבנאל. נכון, דון יצחק אברבנאל ע"ה לא ידע על "המפץ הגדול", אבל הידע שיש לנו בזמן הזה יכול להביא היבטים חדשים לשאלות המצוינות והיסודיות שלו.

חשוב מאוד לכבד את חכמי העבר, ובאותה נשימה גם לחפש הבנות חדשות ולהעמיק את ההבנה שלנו בתורה. העובדה שאנו חיים חמש מאות שנים אחרי אברבנאל מאפשרת לנו להסתכל על הדברים מנקודת מבט שונה, עם ידע והתפתחויות שלא היו קיימים בזמנו. איני מנסה לחלוק על דברי אברבנאל או להמעיט מערכם, אלא לחפש כיווני מחשבה נוספים, ואני מדגיש, בתוך החצר של התורה. גישה זו חשובה מאוד בלימוד התורה, כיוון שהתורה היא "רחבה מיני ים" ויש בה פנים רבות, בתוך החצר של התורה. התורה היא נצחית ומתחדשת בכל דור. כל דור יכול למצוא בה משמעויות חדשות הרלוונטיות לתקופתו. חיפוש אחר הבנות חדשות, בתוך החצר של התורה, הוא חלק מתהליך של תורה אור, תורה חייה, של חיות, של מים חיים הזורמים כול הזמן, מעיין שמתגבר. חכמינו אמרו "שבעים פנים לתורה". המשמעות היא שישנן פרשנויות רבות לתורה, בתוך החצר של התורה, וכל אחת מהן יכולה להוסיף לנו הבנה. חיפוש אחר כיווני מחשבה נוספים יכול להעשיר את הבנתנו ולהראות לנו פנים חדשות בתורה, בתוך החצר של התורה.

אני מודה שבלי השאלות של דון יצחק אברבנאל ע"ה לא הייתי מגיע לזה. אני מניח שבעוד חמש מאות שנים, גם יהיו תירוצים חדשים. הידע האנושי מתפתח כל הזמן, במיוחד בתחומי המדע, הפילוסופיה, והטכנולוגיה. התפתחויות אלו יכולות להעניק לנו כלים חדשים להבנת התורה. לדוגמה, בעוד שאברבנאל לא הכיר את תיאוריית המפץ הגדול, אנו יכולים להשתמש בה כנקודת השוואה מעניינת. בעוד חמש מאות שנים, ייתכנו תיאוריות, וידע חדשים שיאפשרו לנו להבין את התורה באופן שונה לחלוטין. אבל, לעניות דעתי, המסר, המוסר, התוכן הרוחני של התורה, המצוות וצווי הקב"ה לא ישתנו.  

עוד דבר חשוב ביותר: אני משוכנע באמונה שלמה שמלך המשיח יבוא במהרה בימינו אלה!

אברבנאל על תורה בראשית השאלה הג'

 

אברבנאל על תורה

בראשית

השאלה הג' היא אם היה שכל מה שנברא בימי בראשית היה במאמר שנאמר (תהילים ל״ג:ו׳) בדבר ה' שמים נעשו ובמשנה אמרו (אבות פ"ה מ"א) בעשרה מאמרות נברא העולם למה זה נשתנה מעשה היום הא' ממלאכת שאר הימים.

תשובה: השאלה השלישית של אברבנאל בפירושו לספר בראשית, פרשת בראשית, עוסקת בסתירה לכאורה בין שני מקורות בנוגע לאופן בריאת העולם:

• תהילים ל"ג, ו': "בדבר ה' שמים נעשו". פסוק זה מרמז לכאורה שכל בריאת השמים (ובעצם כל הבריאה) נעשתה במאמר אחד של ה'.
• משנה, מסכת אבות פרק ה', משנה א': "בעשרה מאמרות נברא העולם". משנה זו קובעת במפורש שהעולם נברא בעשרה מאמרות שונים.

השאלה של אברבנאל מתמקדת בסתירה הזו: אם העולם נברא בעשרה מאמרות, מדוע הפסוק בתהילים טוען שהוא נברא "בדבר ה'" בלשון יחיד? בנוסף, הוא שואל מדוע בריאת היום הראשון שונה משאר ימי הבריאה, בהם מוזכרים מאמרות ספציפיים ("ויאמר אלוהים יהי אור", "ויאמר אלוהים יהי רקיע" וכו')?

מה זה 'דבר ה''? מה זה מה זה 'בעשרה מאמרות'?

הביטוי "דבר ה'" מופיע במקרא בהקשרים שונים, אך בהקשר של בריאת העולם, הוא מתייחס לכוח האלוהי הפועל באמצעות דיבור או אמירה. הפסוק המפורסם ביותר בהקשר זה הוא מתהילים ל"ג, ו': "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם". פסוק זה מלמד שה' ברא את השמים (ובעצם את כל הבריאה) באמצעות "דברו", כלומר, באמצעות אמירה או ציווי. חשוב להבין ש"דבר ה'" אינו רק מילה או צליל, אלא כוח פעיל ויוצר. הוא מבטא את הרצון והכוונה האלוהית שמתממשים במציאות. במילים אחרות, כאשר ה' "אומר" משהו, זה לא רק דיבור בעלמא, אלא פעולה יוצרת שמביאה את הדבר לידי קיום.

המושג "עשרה מאמרות" מופיע במשנה, מסכת אבות פרק ה', משנה א': "בעשרה מאמרות נברא העולם". משנה זו קובעת שהעולם נברא בעשרה אמירות או ציוויים אלוהיים שונים.

עשרת המאמרות מופיעים בפרק א' של ספר בראשית, והם מתחילים במילה "בראשית" (שנחשבת למאמר בפני עצמה, למרות שלא כתוב בה "ויאמר") וממשיכים בתשעה ביטויים שמתחילים במילים "ויאמר אלוהים". הנה רשימתם:

1. בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ.
2. ויאמר אלוהים יהי אור ויהי אור.
3. ויאמר אלוהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים.
4. ויאמר אלוהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה.
5. ויאמר אלוהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ.
6. ויאמר אלוהים יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים.
7. ויאמר אלוהים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים.
8. ויאמר אלוהים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה.
9. ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ.
10. ויאמר אלוהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ.

כל אחד מהמאמרות הללו מתייחס לבריאה ספציפית, כגון בריאת האור, הרקיע, היבשה, הצמחים, המאורות, בעלי החיים והאדם.

'דבר ה'', מה זה, בכלל התורה? מה זה 'מאמר ה'', בכול התורה? מהו "דבר ה'" בכלל התורה, ולא רק בהקשר של בריאת העולם? ומהו "מאמר ה'"?

הביטוי "דבר ה'" מופיע בתנ"ך במגוון הקשרים, ולכן יש לו משמעויות שונות. באופן כללי, "דבר ה'" מתייחס להתגלות אלוהית, בין אם היא מילולית ובין אם היא באמצעות פעולה או ציווי. הנה כמה משמעויות עיקריות:

1. ציווי או מצווה: לעיתים "דבר ה'" מתייחס למצווה או לציווי ספציפי שניתן על ידי ה'. לדוגמה, "דבר ה' אשר היה אל ירמיהו הנביא" (ירמיהו א', ב') מתייחס לנבואה שקיבל ירמיהו, שהכילה ציוויים והוראות מה'.
2. נבואה או התגלות: "דבר ה'" יכול להתייחס גם לנבואה או להתגלות אלוהית, בין אם היא מילולית ובין אם היא באמצעות חזון או סמל. הנביאים קיבלו את "דבר ה'" והעבירו אותו לעם.
3. כוח הבריאה: כפי שראינו בהקשר של בריאת העולם, "דבר ה'" הוא הכוח האלוהי הפועל ויוצר את המציאות. זהו כוח רוחני ועוצמתי שבא לידי ביטוי במילים, אך הוא הרבה מעבר למילים בלבד.
4. התורה כולה: במובן רחב יותר, "דבר ה'" יכול להתייחס לתורה כולה, שהיא התגלות הרצון האלוהי. התורה היא "דבר ה'" הכתוב, והיא מכילה את כל המצוות, החוקים והעקרונות שה' נתן לעמו.

המושג "מאמר ה'" קשור קשר הדוק ל"דבר ה'", אך הוא מתמקד יותר בהיבט המילולי של ההתגלות האלוהית. "מאמר" פירושו אמירה או דיבור. בתורה, "מאמר ה'" מתייחס בדרך כלל לאמירה ספציפית של ה', כגון הציוויים בבריאת העולם ("ויאמר אלוהים...") או עשרת הדברות ("אנכי ה' אלוהיך..."). חשוב להבין שגם "מאמר ה'" אינו רק מילה או צליל, אלא כוח פעיל ויוצר. כאשר ה' אומר משהו, זה לא רק דיבור בעלמא, אלא פעולה שמביאה את הדבר לידי קיום.

"דבר ה'" הוא מושג רחב המתייחס להתגלות אלוהית בכללותה, בין אם היא מילולית ובין אם היא באמצעות פעולה או ציווי. "מאמר ה'" מתמקד יותר בהיבט המילולי של ההתגלות, כלומר, באמירה או בדיבור הספציפי של ה'. שני המושגים קשורים זה בזה ומתארים יחד את האופן שבו ה' מתגלה ופועל בעולם.

ייתכן שהביטוי "בדבר ה'" מתייחס לעולם העליון, שהוא עולם רוחני. ואילו הביטוי "עשרה מאמרות" מתייחסים לעולם התחתון, עולם העשייה, שהוא עולם גשמי ומוחשי. כלומר, "דבר ה'" הוא הכוח הפועל בעולמות העליונים, ואילו "עשרה מאמרות" הם הביטויים שלו בעולם הגשמי." יש מקומות אחרים בתוך התורה, שבהם הביטויים 'דבר ה', 'מאמר ה', יכולים לרמז על העולם הבא, ועל העולם הזה?

ישנם מקומות נוספים בתורה ובספרות חז"ל שבהם ניתן למצוא רמזים כאלו, אם כי חשוב לציין שהפרשנות הזו היא בעיקר על דרך הדרש והסוד, ולא תמיד מופיעה כפשט הפסוק.

1. ההבחנה בין "דיבור" ל"מעשה": במסורת היהודית, ישנה הבחנה חשובה בין "דיבור" ל"מעשה". "דיבור" נתפס כפעולה רוחנית ועליונה יותר, בעוד "מעשה" נתפס כפעולה גשמית ותחתונה יותר. בהקשר זה, ניתן לראות את "דבר ה'" כמתייחס לעולם הדיבור, העולם הרוחני, ואת "מאמר ה'" כמתייחס לעולם המעשה, העולם הגשמי.
• דוגמה לכך ניתן למצוא בתיאור בריאת האדם: "ויאמר אלוהים נעשה אדם בצלמנו..." (בראשית א', כ"ו). כאן, "ויאמר" מתייחס ל"מאמר ה'", הפעולה המילולית שקדמה לבריאת האדם הגשמי. לאחר מכן, מתואר המעשה עצמו: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו..." (בראשית א', כ"ז).
2. הקשר בין "דבר ה'" לתורה: התורה עצמה נתפסת כ"דבר ה'", כהתגלות הרצון האלוהי. בהקשר זה, ניתן לראות את התורה כגשר בין העולם העליון לעולם התחתון. היא ניתנה בעולם הזה, אך היא משקפת את הרצון האלוהי שמקורו בעולם העליון.
• דוגמה לכך ניתן למצוא בפסוק: "לא בשמים היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל', י"ב-י"ד). כאן, "הדבר" מתייחס לתורה, והפסוק מלמד שהיא קרובה ונגישה לנו בעולם הזה, אך מקורה בשמים.

יש אולי אוד נקודה לדון עליה: 'השמיים' מתוארים בקיצור מירבי. אפילו השמש, הירח, הכוכבים, העננים, הגשם, הציפורים, הם נמצאים מעל פני כדור הארץ, אבל לא מחוברים לשמיים. לעומת זה, כול מה שעל פני כדור הארץ מתואר יחסית בהרחבה. יכוללהיות רמז שמה שאמור לעניין את האדם זה העולם הזה, אבל לא להעמיק במחשבה על העולם הבא?

אכן, תיאור בריאת השמים בתורה הוא יחסית תמציתי וקצר, בעוד תיאור בריאת הארץ והיצורים החיים עליה הוא מפורט יותר. העובדה שהגרמים השמימיים, כמו השמש, הירח והכוכבים, מתוארים כ"תלויים" ברקיע ולא כחלק אינטגרלי ממנו, יכולה להתפרש בכמה אופנים, וביניהם גם הרעיון שהעיקר בעולם הזה, עולם העשייה, הוא העשייה של האדם בקיום תורה ומצוות על מנת להגיע לחיי העולם הבא שהוא העיקר כמאמר חז"ל התקן עצמך בפרוזדור לפני כניסתך לטרקלין, העולם הזה בגדר פרוזדור.

הנה כמה כיווני מחשבה בנוגע לנקודה זו:

1. מיקוד בעולם העשייה: ייתכן שהתורה מדגישה את העולם הזה כדי למקד את האדם בעשייה ובתיקון העולם, לקרת כניסתו לעולם הבא. האדם נשלח לעולם הזה כדי לעבוד את ה', לקיים מצוות ולתקן את העולם. עיסוק יתר בעולמות עליונים ונסתרים עלול להסיח את דעתו ממשימה זו.
2. גבולות ההשגה האנושית: ייתכן שהתורה רומזת לנו שיש גבול ליכולת ההשגה שלנו בעולמות העליונים. אנחנו יכולים לראות את השמים ואת הגרמים התלויים בהם, אך לא באמת להבין את מהותם ותפקידם. לעומת זאת, את העולם הזה אנחנו חווים באופן ישיר, ולכן אנחנו יכולים להבין אותו טוב יותר ולפעול בו.
3. העולם הזה כהכנה לעולם הבא: ייתכן שהתורה מלמדת אותנו שהעולם הזה הוא הכנה לעולם הבא. העבודה והתיקון שאנו עושים בעולם הזה משפיעים על מצבנו בעולם הבא. לכן, חשוב להתמקד בעולם הזה ולפעול בו בצורה נכונה.
4. היחס בין נסתר לנגלה: בתורה ישנם רבדים נסתרים ורבדים גלויים. ייתכן שתיאור בריאת השמים הוא רובד גלוי ופשוט יחסית, בעוד שישנם רבדים נסתרים ועמוקים יותר שאינם נגלים לנו במפורש. לעומת זאת, תיאור בריאת הארץ והיצורים החיים עליה הוא מפורט יותר ונגיש יותר להבנתנו.

הרבה בריאות ורק בשורות טובות! ביחד עם כול עם ישראל!

אברבנאל על תורה בראשית השאלה הד'

 

אברבנאל על תורה

בראשית

השאלה הד' מהו ענין והארץ היתה תהו ובהו וגו' וכבר ידעת מה שפי' בו הרב המורה בפ"ל ח"ב, ונמשך אחריו הרמב"ן, וכלל כוונתם הוא, שבא הכתוב הזה להודיענו אחר שזכר בריאת שמים וארץ, שהארץ ההיא אשר זכר שברא, היתה כוללת היסודות הד', ארץ ומים ואויר ואש, ולכן זכר בזה הפסו' והארץ, שהכונה בו יסוד העפר והחשך שהו' יסוד האש כי האש היסודי הוא חשוך ואלו היה מאיר, היה נראה בלילה, והוכיח הרב המור' שהחוש' הוא האש, ממה שנ' בהר סיני בשמעכם את הקול מתוך החשך ונאמ' ודבריו שמעת מתוך האש, וכן תאכלהו אש לא נופח וגו' (איוב כ' כו').

תשובה: השאלה הרביעית של אברבנאל בפירושו לתורה, ספר בראשית, פרשת בראשית, עוסקת בפסוק "והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום" (בראשית א', ב'). אברבנאל שואל מהו עניין תיאור זה של הארץ בראשית בריאתה.

דון יצחק אברבנאל ע"ה מציין כי הרמב"ם (הרב המורה, מורה נבוכים חלק ב', פרק ל') ובעקבותיו הרמב"ן פירשו פסוק זה כתיאור של ארבעת היסודות: ארץ, מים, אוויר ואש. לפי פירוש זה, המילים "תהו ובהו" מתייחסות לחוסר סדר וערבוב בין היסודות, והחושך מתייחס ליסוד האש, שכן לפי תפיסתם, האש היסודית היא חשוכה. הרמב"ם אף מביא ראיות לכך שהחושך הוא האש, כגון התיאור של מעמד הר סיני ("מתוך החושך... מתוך האש") ופסוקים נוספים.

לעניות דעתי, חשוב לציין שדרך העבודה של אברבנאל, אנו מכירים את הדעות של הרמב"ם והרמב"ן. עוד דבר, שהוא גם מעניין ביותר, לעניות דעתי, הוא בגדר של פלא ונבואה שהתקבלה ברוח הקודש, הפירוש של הרמב"ם מתקשר עם המודל הפיזיקלי העכשווי של הנפץ הגדול, שנדבר עליו בהמשך.

אברבנאל מפרש את "והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום" כתיאור של מצב קדמוני של הארץ לאחר בריאתה הראשונית, שבו היא הייתה חסרת צורה ותבנית ("תהו ובהו"), מכוסה במים ("תהום") וחשוכה ("חושך"). הוא דוחה את הפירוש הרואה בכך תיאור של ארבעת היסודות. הוא מדגיש שהפסוק מתאר מצב ולא חומר קדמון.

לעניות דעתי, יכול להיות שהפסוקים שבתורה "תהו ובהו..." דומים, או לפחות מזכירים את התיאור הפשוט של הנפץ הגדול, כאשר החור השחור הוא החושך של כול האור בנקודה אחת, ואין לחומר לא צורה, לא סדר (אולי אמורפי)?

אכן, ישנם קווי דמיון מסוימים בין שני התיאורים:

 חוסר סדר וצורה: הן תיאור "תהו ובהו" והן תיאור המפץ הגדול מתארים מצב קדמוני של חוסר סדר וצורה. "תהו ובהו" מתייחס למצב שבו החומר חסר תבנית וסדר פנימי, ואילו המפץ הגדול מתאר מצב שבו כל החומר והאנרגיה היו דחוסים בנקודה אחת סינגולרית, לפני שהתפשטו והתחילו ליצור את המבנים הקוסמיים שאנו מכירים היום.

 חושך: תיאור "חושך על פני תהום" יכול להתקשר לתיאור שלפני המפץ הגדול, כאשר לא היה אור כיוון שהאור היה כלוא בנקודה הסינגולרית.

שאלה ד' של דון יצחק אברבנאל ע"ה מתייחסת לפסוק ב' שבפרשת בראשית של התורה "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.". אפשר אולי לדמות את "עַל פְּנֵי הַמָּיִם", כמשל, על פני התורה? אפשר לדמות "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם." כה' על פני התורה, כאשר התורה נבראה לפני בריאת העולם? יותר מזה, ה' 'מרחף' על פני התורה כדי לבנות את העולם לפי התורה?

לעניות דעתי, יש הקשר של הפסוק "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" לרעיון שהתורה קדמה לעולם, וה' "מרחף" על פניה כדי לבנות את העולם על פיה. אכן, במסורת היהודית ישנה תפיסה שהתורה קדמה לעולם, והיא שימשה ככלי או תבנית לבריאתו. בהקשר זה, ניתן לפרש את "רוח אלוהים מרחפת על פני המים" כמשל לרוח הקודש, או להשראה האלוהית, שמרחפת על פני התורה ומגלה לנו את סודותיה.

אברבנאל על תורה בראשית שואל למה לא נזכר בריאת המלאכים במ"ב. השאלה הב'

 

אברבנאל על תורה

בראשית

שואל למה לא נזכר בריאת המלאכים במ"ב.
השאלה הב' למה לא נזכרה במעשה בראשית בריאת המלאכים הרוחניים בהיותם שלישו של עולם, והחלק הראשון והמשובח ממנו האם נאמר כמו שחשבו אנשים מהמעיינים שאין שם שכלים נבדלים מחומר כי אם הסבה הראשונה ית' שהוא לבדו מניע הגלגלים כלם, והיה הכדור המתנועע אחד והמניע אחד.

תשובה לשאלה:

אחד מן התירוצים של דון יצחק אברבנאל ע"ה לשאלה זאת, הוא שהתורה מתרכזת בבריאת העולם החומרי, הגשמי. המלאכים, שהם ישויות רוחניות,  אינה הנושא המרכזי בתיאור זה. דבר זה אולי מרמז שחשוב לזכור שהעיקר הוא החיים בעולם הזה והעשייה שלנו בו.

אברבנאל ראה במלאכים ישויות רוחניות נבדלות מחומר, בעלות שכל ורצון, אך כפופות לחלוטין לרצון ה'. הם אינם כוחות טבע עיוורים, אלא שליחים בעלי תודעה ומטרה.

הדבר שאברבנאל ראה במלאכים ישויות רוחניות נבדלות מחומר, אבל בעלות שכל ורצון, יכול להביא אותנו לשאלה הבאה:

אני שואל, מה קורה עם כול הידע שלי, זיכרון, קשרים לוגיים, שאני יכול להפעיל אותם על ידי השכל החומרי שלי. מה קורה עם כול האוצר הזה, כאשר אני מת? הכול הולך לאיבוד? לעניות דעתי, זה בזבוז עצום! לעניות דעתי, הבזבוז הזה לא מתאים להקב"ה, לדרך המלך, הדרך האופטימלית, שבה הקב"ה מנהיג את העולם?

התפיסה המקובלת ביהדות היא שהנשמה היא נצחית ואינה כלה עם מות הגוף. אך השאלה מה בדיוק קורה לידע ולזיכרונות שלנו לאחר המוות היא מורכבת יותר. ישנן מספר גישות:

• הידע נשאר עם הנשמה: יש הסוברים שהידע והזיכרונות נשמרים בנשמה כחלק ממהותה, ושהיא ממשיכה להתקיים איתם בעולם הבא.
• הידע חוזר למקורו: גישה אחרת גורסת שהידע הוא חלק מהשכל האוניברסלי, ולאחר המוות הוא חוזר למקורו. הנשמה ממשיכה להתקיים, אך ללא הזיכרונות והידע הפרטיים שנרכשו במהלך החיים.
• אין לנו תפיסה של מה קורה לאחר המוות: יש הסוברים שאין לנו כלים לתפוס מה קורה בדיוק לאחר המוות, ושהמושגים שלנו על זמן, מקום וזיכרון אינם רלוונטיים לעולם הבא.

לגבי "בזבוז" הידע מתייחסת לתפיסה ליניארית של זמן וקיום. ייתכן שהמושגים שלנו על "בזבוז" אינם רלוונטיים לתחום הרוחני. ייתכן שהידע והניסיון שנרכשו במהלך החיים משפיעים על הנשמה בצורה שאיננו יכולים לתפוס, גם אם אינם נשמרים כזיכרונות פרטיים. ייתכן גם שהידע חוזר למקורו ומשמש כחלק מהשלמות הקוסמית.

הדברים האלה, מביאים אותנו לשאלה הבאה:

אם לנשמה אין זיכרונות, איך היא יכולה לשמור, להשגיח על אלה, הקרובים של הנפטר בעולם הזה? אם לנשמה אין זיכרונות, מה עוזרים לה בעולם הבא, אם אומרים קדיש או לא אומרים קדיש, אם עושים פעולות לעילוי הנשמה, או לא?

ישנן גישות שונות בנוגע למהות הקיום של הנשמה לאחר המוות. ייתכן שהמושגים שלנו על זיכרון, זמן ומקום אינם תקפים בעולם הבא. ייתכן שהנשמה קיימת במצב תודעתי שונה לחלוטין מזה שאנו מכירים.

• זיכרון כחוויה מהותית: ייתכן שהנשמה אינה "זוכרת" אירועים ספציפיים כפי שאנו זוכרים אותם, אלא חווה את מהות החיים שחייתה, את ההשפעה שהייתה לה על העולם, את הקשרים שיצרה. זהו סוג אחר של "זיכרון", שאינו תלוי בפרטים ספציפיים אלא במהות.
• קשר רוחני שאינו תלוי בזיכרון: ייתכן שהקשר בין הנשמה לעולם הזה, ולקרוביה החיים, אינו תלוי בזיכרון במובן הרגיל. ייתכן שקיים קשר רוחני עמוק יותר, שמעבר לתפיסה שלנו, ומאפשר לנשמה להיות קשורה בצורה כלשהי לאלו שהשאירה מאחור.

האמונה הרווחת ביהדות היא שאמירת קדיש, לימוד תורה ומעשים טובים לעילוי נשמה מועילים לנשמת הנפטר. כיצד זה מתיישב עם האפשרות שהנשמה אינה "זוכרת"?

• השפעה רוחנית: ייתכן שהפעולות שאנו עושים בעולם הזה משפיעות על הנשמה בעולם הבא בצורה שאיננו מבינים. ייתכן שמעשים טובים שאנו עושים לזכר הנפטר יוצרים אנרגיה רוחנית חיובית המשפיעה עליו.
• חיזוק הקשר בין הדורות: אמירת קדיש ופעולות לעילוי נשמה מחזקות את הקשר בין הדורות, ומזכירות לנו את הנפטרים ואת מורשתם. זהו ערך חשוב בפני עצמו, גם אם איננו מבינים בדיוק את השפעתו על הנשמה.
• הזכות של הנפטר: יש הסוברים שהמעשים הטובים שאנו עושים לעילוי נשמה נזקפים לזכות הנפטר, ויכולים לסייע לו בעולם הבא.

חשוב להבין שחלק מהעניינים הקשורים לעולם הבא הם מעבר לתפיסה האנושית המוגבלת שלנו. אנו מאמינים שהמעשים שלנו משפיעים, אך איננו יכולים לתפוס במלואה את מהות ההשפעה הזו.

לסיכום, גם אם איננו מבינים בדיוק כיצד הנשמה "זוכרת" או "משגיחה" לאחר המוות, אנו מאמינים שהיא ממשיכה להתקיים ושהמעשים שלנו בעולם הזה משפיעים עליה. אמירת קדיש, לימוד תורה ומעשים טובים לעילוי נשמה הם דרכים חשובות לזכור את הנפטרים, לחזק את הקשר בין הדורות ולפעול לטובתם בעולם הבא, גם אם איננו מבינים במלואם את מהות ההשפעה הזו.

שאלה באותו נושא:

לפני כאלפיים שנים, העולם הזה היה רק על פני כדור הארץ. לפני כמאה שנים, התחלנו לטוס באוויר. לפני כחמישים שנים, התחלנו לצאת מחוץ לכדור הארץ. שאלה: יש סיכוי שפעם נידע מה קורה אחרי המוות, מה קורה בעולם הבא?

חשוב להבחין בין חקר העולם הפיזי לחקר העולם הרוחני. חקר העולם הפיזי מתבסס על תצפיות, ניסויים ומדידות. אנו משתמשים בכלים מדעיים כדי לחקור את חוקי הטבע, את מבנה החומר ואת תופעות הטבע. לעומת זאת, חקר העולם הרוחני עוסק במה שמעבר לתפיסה החושית שלנו, במה שמעבר לחוקי הפיזיקה.

המדע, ככלי לחקר העולם הפיזי, מוגבל ביכולתו לחקור את העולם הרוחני. המדע מתבסס על תופעות שניתנות למדידה ולכימות, ואילו העולם הרוחני, על פי הגדרתו, אינו ניתן למדידה או לכימות. לכן, סביר להניח שהמדע לא יוכל לספק לנו תשובות מוחלטות לשאלות על מהות הקיום לאחר המוות.

קשה לדעת בוודאות האם האנושות תגיע אי פעם להבנה מוחלטת של מה קורה לאחר המוות. ייתכן שהעולם הרוחני נשאר מעבר לתפיסה האנושית המוגבלת שלנו. ייתכן גם שבעתיד יתפתחו כלים וידע חדשים שיאפשרו לנו לחקור את התחום הזה בצורה מעמיקה יותר.

למרות העיסוק בשאלות על העולם הבא, חשוב לזכור שהעיקר הוא החיים בעולם הזה. עלינו להתמקד בעשייה טובה, במימוש הפוטנציאל שלנו ובבניית עולם טוב יותר.

שאלה:

יכול להיות שהנסתר על מה שקורה אחרי המוות, הוא חלק מן החיפוש האין-סופי של האדם?

האדם, מטבעו, הוא יצור סקרן וחושב. אנו מחפשים משמעות, הבנה ותשובות לשאלות הקיומיות שלנו. החיפוש הזה מניע אותנו להתפתח, ללמוד ולחקור את העולם סביבנו ואת עצמנו. השאלה "מה קורה לאחר המוות?" היא אחת השאלות הקיומיות והעמוקות ביותר שהעסיקו את האנושות מאז ומעולם.

הנסתר, הלא נודע, יכול להתפרש כאתגר וכמקור השראה כאחד.

• אתגר: הנסתר מאתגר את התפיסה שלנו, את הידע שלנו ואת היכולת שלנו להבין את העולם. הוא מעורר בנו ספקות, שאלות ותהיות.
• השראה: הנסתר גם משמש כמקור השראה. הוא מעורר בנו דמיון, יצירתיות ורצון לחקור ולגלות. הוא דוחף אותנו לחפש משמעות מעבר למוכר והידוע.

הנסתר סביב המוות יכול להיחשב כחלק מהותי מהחיפוש האינסופי של האדם מכמה סיבות:

• הגבולות של התפיסה האנושית: ייתכן שהיכולת שלנו לתפוס את מהות הקיום לאחר המוות מוגבלת. הכלים והמושגים שלנו, שפותחו בעולם הזה, אינם בהכרח מתאימים לתאר את העולם הבא. הנסתר במקרה זה משקף את גבולות התפיסה האנושית.
• הצורך במשמעות: החיפוש אחר משמעות לחיים הוא חלק מהותי מהקיום האנושי. השאלה "מה קורה לאחר המוות?" קשורה ישירות לשאלה זו. האמונה בהמשך קיום הנשמה, או בתגמול לאחר המוות, יכולה לתת משמעות לחיינו בעולם הזה.

ייתכן שהנסתר סביב המוות אינו נועד להיפתר באופן מוחלט. ייתכן שהוא חלק מהמסע האנושי, חלק מהחיפוש האינסופי אחר משמעות, הבנה ותשובות לשאלות הקיומיות שלנו. עצם החיפוש, עצם העיסוק בשאלות אלו, יכול להיות בעל ערך בפני עצמו. ייתכן שהוא חלק מהמסע האנושי, מסע שבו עצם החיפוש חשוב לא פחות מהתשובות.

מן סיכום?

יכול להיות שהדעה הבטוחה והמבוססת ביותר ברגע זה, בימינו אלה, היא שאנו לא יודעים מה קורה עם הנשמה, עם הסכל, עם הידע, והזיכרונות שלנו, אחרי המוות. זה לא צריך להפתיע אותנו. לפני כמה מאות שנים, לא ידענו מה קורה בעומק האוקיאנוס, או מחוץ לכדור הארץ.

התפיסה האנושית מוגבלת. אנו תופסים את העולם באמצעות החושים שלנו והשכל שלנו, שפותחו בעולם הזה. ייתכן שהמושגים שלנו על זמן, מקום, זיכרון וידע אינם רלוונטיים לעולם הבא. לכן, ייתכן שאין לנו את הכלים לתפוס את מהות הקיום לאחר המוות.

ההקבלה בין אי-הידיעה שלנו בנוגע לעולם הבא לאי-הידיעה שלנו בעבר בנוגע למעמקי האוקיינוס או החלל החיצון היא רלוונטית מאוד. בעבר, האנושות לא ידעה רבות על העולם הפיזי סביבה. עם התפתחות המדע והטכנולוגיה, הצלחנו לחקור ולגלות רבות על עולמות אלו. עם זאת, חשוב להבחין בין שני סוגי החקירה:

• חקר העולם הפיזי: חקר זה מתבסס על תצפיות, ניסויים ומדידות. אנו משתמשים בכלים מדעיים כדי לחקור את חוקי הטבע.
• חקר העולם הרוחני: חקר זה עוסק במה שמעבר לתפיסה החושית שלנו, במה שמעבר לחוקי הפיזיקה. כיום, אין לנו כלים מדעיים לחקור תחום זה באופן ישיר.

לכן, בעוד שהמדע הצליח לפרוץ גבולות רבים בחקר העולם הפיזי, ייתכן שהוא מוגבל ביכולתו לחקור את העולם הרוחני.

אי-הידיעה בנוגע לעולם הבא אינה צריכה להוביל לייאוש או לתסכול. היא יכולה דווקא לעורר סקרנות, דמיון ופתיחות לאפשרויות שונות. היא גם יכולה להזכיר לנו את גבולות הידע האנושי ואת הצורך בענווה.

גם אם איננו יודעים מה קורה לאחר המוות, אנו יודעים מה קורה כאן ועכשיו. המסורת היהודית מדגישה את החשיבות של החיים בעולם הזה, את הצורך לעשות טוב, לתקן עולם ולממש את הפוטנציאל שלנו. ההכרה באי-ידיעה שלנו בנוגע למה שקורה לאחר המוות היא גישה כנה ובוגרת. היא משקפת את גבולות התפיסה האנושית ואת ההבדל בין חקר העולם הפיזי לחקר העולם הרוחני. אי-ידיעה זו אינה צריכה להפחיד אותנו, אלא לעורר בנו סקרנות, פתיחות וענווה. חשוב לזכור שהעיקר הוא החיים בעולם הזה והעשייה שלנו בו.

 

הרבה בריאות ורק בשורות טובות!