אברבנאל על תורה
בראשית א׳:א׳
ידבר ומסדר הבריאה טעם סמיכות מלות
בראשית למלת ברא
בראשית ברא אלהים עד יום אחד. ראיתי להעיר בפסוקים האלה שאלות:
א' השאלה הא' בפסוק בראשית ברא
אלקים וגו'. והיא שאם בא הכתוב לספר סדר הבריאה, ומהו אשר קדם בה, היאך יאמר
שראשונה ברא את השמים ואת הארץ, כי הנה בהם יוכללו הנמצאים הגשמיי', עליונים
ותחתונים, ואם כל זה ברא בראשונה, מה הוא אשר ברא אחר כך.
תשובה לשאלה:
א' לעניות דעתי, התשובה של דון יצחק
אברבנאל לשאלה שלו, מנבאה את תיאוריה הפיזיקלית העכשווית של בריאת העולם, והיא
'המפץ הגדול' [ראה ויקיפדיה 'המפץ הגדול'].
"השמים והארץ" כחומר ראשוני: לפי
דון יצחק אברבנאל ע"ה, "השמים והארץ" בפסוק הראשון הם כמו
"חומר היולי" או "חומר ראשוני" בלתי מעוצב, שממנו עוצבו
ונוצרו לאחר מכן כל פרטי הבריאה, כגון האור, הרקיע, היבשה, הצמחים, בעלי החיים
והאדם. זהו מעין "חומר גלם" שממנו יצר הבורא את העולם כפי שאנו מכירים
אותו. החומר הראשוני הזה הקב"ה
ברא ויצר אותו יש מאין.
ב' אפשר אולי להציע גם תשובה אחרת:
אפשר לחשוב על שני עולמות, עולם הזה
הארץ הגשמית, ועולם הבא השמיים הרוחניים.
שני עולמות – עולם הזה ועולם הבא:
הרעיון של שני עולמות, עולם הזה הגשמי ועולם הבא הרוחני, הוא רעיון מרכזי במחשבה
היהודית ומתאים מאוד להבנה מטפורית של "שמים וארץ". "הארץ"
מייצגת את העולם המוחשי, הזמני, את חיינו כאן ועכשיו, ואילו "השמים"
מייצגים את העולם הבא, העולם הנצחי, הרוחני, את הקשר עם האלוהות ואת החיים לאחר
המוות. הבחנה זו יכולה להעמיק את הבנתנו בנושא הבריאה כמתאר לא רק בריאה פיזית,
אלא גם יצירת מסגרת קיום בעלת שני ממדים, הזמן, והמקום. הזמן הוא הזמן העכשווי
והעבר, אבל גם הזמן העתידי, עד אחרית הימים. המקום הוא גם העולם הזה, אבל גם העולם
הבא.
התירוץ הזה מדגיש גם את מקומו של
האדם בעולם. האדם חי בעולם הזה, אך הוא גם קשור לעולם הבא באמצעות נשמתו ורוחו.
הבריאה מזמינה את האדם לחיות חיים בעלי משמעות בעולם הזה, תוך הכרה בקיומו של עולם
נצחי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה