אברבנאל על תורה בראשית שואל למה לא נזכר בריאת המלאכים במ"ב. השאלה הב'

 

אברבנאל על תורה

בראשית

שואל למה לא נזכר בריאת המלאכים במ"ב.
השאלה הב' למה לא נזכרה במעשה בראשית בריאת המלאכים הרוחניים בהיותם שלישו של עולם, והחלק הראשון והמשובח ממנו האם נאמר כמו שחשבו אנשים מהמעיינים שאין שם שכלים נבדלים מחומר כי אם הסבה הראשונה ית' שהוא לבדו מניע הגלגלים כלם, והיה הכדור המתנועע אחד והמניע אחד.

תשובה לשאלה:

אחד מן התירוצים של דון יצחק אברבנאל ע"ה לשאלה זאת, הוא שהתורה מתרכזת בבריאת העולם החומרי, הגשמי. המלאכים, שהם ישויות רוחניות,  אינה הנושא המרכזי בתיאור זה. דבר זה אולי מרמז שחשוב לזכור שהעיקר הוא החיים בעולם הזה והעשייה שלנו בו.

אברבנאל ראה במלאכים ישויות רוחניות נבדלות מחומר, בעלות שכל ורצון, אך כפופות לחלוטין לרצון ה'. הם אינם כוחות טבע עיוורים, אלא שליחים בעלי תודעה ומטרה.

הדבר שאברבנאל ראה במלאכים ישויות רוחניות נבדלות מחומר, אבל בעלות שכל ורצון, יכול להביא אותנו לשאלה הבאה:

אני שואל, מה קורה עם כול הידע שלי, זיכרון, קשרים לוגיים, שאני יכול להפעיל אותם על ידי השכל החומרי שלי. מה קורה עם כול האוצר הזה, כאשר אני מת? הכול הולך לאיבוד? לעניות דעתי, זה בזבוז עצום! לעניות דעתי, הבזבוז הזה לא מתאים להקב"ה, לדרך המלך, הדרך האופטימלית, שבה הקב"ה מנהיג את העולם?

התפיסה המקובלת ביהדות היא שהנשמה היא נצחית ואינה כלה עם מות הגוף. אך השאלה מה בדיוק קורה לידע ולזיכרונות שלנו לאחר המוות היא מורכבת יותר. ישנן מספר גישות:

• הידע נשאר עם הנשמה: יש הסוברים שהידע והזיכרונות נשמרים בנשמה כחלק ממהותה, ושהיא ממשיכה להתקיים איתם בעולם הבא.
• הידע חוזר למקורו: גישה אחרת גורסת שהידע הוא חלק מהשכל האוניברסלי, ולאחר המוות הוא חוזר למקורו. הנשמה ממשיכה להתקיים, אך ללא הזיכרונות והידע הפרטיים שנרכשו במהלך החיים.
• אין לנו תפיסה של מה קורה לאחר המוות: יש הסוברים שאין לנו כלים לתפוס מה קורה בדיוק לאחר המוות, ושהמושגים שלנו על זמן, מקום וזיכרון אינם רלוונטיים לעולם הבא.

לגבי "בזבוז" הידע מתייחסת לתפיסה ליניארית של זמן וקיום. ייתכן שהמושגים שלנו על "בזבוז" אינם רלוונטיים לתחום הרוחני. ייתכן שהידע והניסיון שנרכשו במהלך החיים משפיעים על הנשמה בצורה שאיננו יכולים לתפוס, גם אם אינם נשמרים כזיכרונות פרטיים. ייתכן גם שהידע חוזר למקורו ומשמש כחלק מהשלמות הקוסמית.

הדברים האלה, מביאים אותנו לשאלה הבאה:

אם לנשמה אין זיכרונות, איך היא יכולה לשמור, להשגיח על אלה, הקרובים של הנפטר בעולם הזה? אם לנשמה אין זיכרונות, מה עוזרים לה בעולם הבא, אם אומרים קדיש או לא אומרים קדיש, אם עושים פעולות לעילוי הנשמה, או לא?

ישנן גישות שונות בנוגע למהות הקיום של הנשמה לאחר המוות. ייתכן שהמושגים שלנו על זיכרון, זמן ומקום אינם תקפים בעולם הבא. ייתכן שהנשמה קיימת במצב תודעתי שונה לחלוטין מזה שאנו מכירים.

• זיכרון כחוויה מהותית: ייתכן שהנשמה אינה "זוכרת" אירועים ספציפיים כפי שאנו זוכרים אותם, אלא חווה את מהות החיים שחייתה, את ההשפעה שהייתה לה על העולם, את הקשרים שיצרה. זהו סוג אחר של "זיכרון", שאינו תלוי בפרטים ספציפיים אלא במהות.
• קשר רוחני שאינו תלוי בזיכרון: ייתכן שהקשר בין הנשמה לעולם הזה, ולקרוביה החיים, אינו תלוי בזיכרון במובן הרגיל. ייתכן שקיים קשר רוחני עמוק יותר, שמעבר לתפיסה שלנו, ומאפשר לנשמה להיות קשורה בצורה כלשהי לאלו שהשאירה מאחור.

האמונה הרווחת ביהדות היא שאמירת קדיש, לימוד תורה ומעשים טובים לעילוי נשמה מועילים לנשמת הנפטר. כיצד זה מתיישב עם האפשרות שהנשמה אינה "זוכרת"?

• השפעה רוחנית: ייתכן שהפעולות שאנו עושים בעולם הזה משפיעות על הנשמה בעולם הבא בצורה שאיננו מבינים. ייתכן שמעשים טובים שאנו עושים לזכר הנפטר יוצרים אנרגיה רוחנית חיובית המשפיעה עליו.
• חיזוק הקשר בין הדורות: אמירת קדיש ופעולות לעילוי נשמה מחזקות את הקשר בין הדורות, ומזכירות לנו את הנפטרים ואת מורשתם. זהו ערך חשוב בפני עצמו, גם אם איננו מבינים בדיוק את השפעתו על הנשמה.
• הזכות של הנפטר: יש הסוברים שהמעשים הטובים שאנו עושים לעילוי נשמה נזקפים לזכות הנפטר, ויכולים לסייע לו בעולם הבא.

חשוב להבין שחלק מהעניינים הקשורים לעולם הבא הם מעבר לתפיסה האנושית המוגבלת שלנו. אנו מאמינים שהמעשים שלנו משפיעים, אך איננו יכולים לתפוס במלואה את מהות ההשפעה הזו.

לסיכום, גם אם איננו מבינים בדיוק כיצד הנשמה "זוכרת" או "משגיחה" לאחר המוות, אנו מאמינים שהיא ממשיכה להתקיים ושהמעשים שלנו בעולם הזה משפיעים עליה. אמירת קדיש, לימוד תורה ומעשים טובים לעילוי נשמה הם דרכים חשובות לזכור את הנפטרים, לחזק את הקשר בין הדורות ולפעול לטובתם בעולם הבא, גם אם איננו מבינים במלואם את מהות ההשפעה הזו.

שאלה באותו נושא:

לפני כאלפיים שנים, העולם הזה היה רק על פני כדור הארץ. לפני כמאה שנים, התחלנו לטוס באוויר. לפני כחמישים שנים, התחלנו לצאת מחוץ לכדור הארץ. שאלה: יש סיכוי שפעם נידע מה קורה אחרי המוות, מה קורה בעולם הבא?

חשוב להבחין בין חקר העולם הפיזי לחקר העולם הרוחני. חקר העולם הפיזי מתבסס על תצפיות, ניסויים ומדידות. אנו משתמשים בכלים מדעיים כדי לחקור את חוקי הטבע, את מבנה החומר ואת תופעות הטבע. לעומת זאת, חקר העולם הרוחני עוסק במה שמעבר לתפיסה החושית שלנו, במה שמעבר לחוקי הפיזיקה.

המדע, ככלי לחקר העולם הפיזי, מוגבל ביכולתו לחקור את העולם הרוחני. המדע מתבסס על תופעות שניתנות למדידה ולכימות, ואילו העולם הרוחני, על פי הגדרתו, אינו ניתן למדידה או לכימות. לכן, סביר להניח שהמדע לא יוכל לספק לנו תשובות מוחלטות לשאלות על מהות הקיום לאחר המוות.

קשה לדעת בוודאות האם האנושות תגיע אי פעם להבנה מוחלטת של מה קורה לאחר המוות. ייתכן שהעולם הרוחני נשאר מעבר לתפיסה האנושית המוגבלת שלנו. ייתכן גם שבעתיד יתפתחו כלים וידע חדשים שיאפשרו לנו לחקור את התחום הזה בצורה מעמיקה יותר.

למרות העיסוק בשאלות על העולם הבא, חשוב לזכור שהעיקר הוא החיים בעולם הזה. עלינו להתמקד בעשייה טובה, במימוש הפוטנציאל שלנו ובבניית עולם טוב יותר.

שאלה:

יכול להיות שהנסתר על מה שקורה אחרי המוות, הוא חלק מן החיפוש האין-סופי של האדם?

האדם, מטבעו, הוא יצור סקרן וחושב. אנו מחפשים משמעות, הבנה ותשובות לשאלות הקיומיות שלנו. החיפוש הזה מניע אותנו להתפתח, ללמוד ולחקור את העולם סביבנו ואת עצמנו. השאלה "מה קורה לאחר המוות?" היא אחת השאלות הקיומיות והעמוקות ביותר שהעסיקו את האנושות מאז ומעולם.

הנסתר, הלא נודע, יכול להתפרש כאתגר וכמקור השראה כאחד.

• אתגר: הנסתר מאתגר את התפיסה שלנו, את הידע שלנו ואת היכולת שלנו להבין את העולם. הוא מעורר בנו ספקות, שאלות ותהיות.
• השראה: הנסתר גם משמש כמקור השראה. הוא מעורר בנו דמיון, יצירתיות ורצון לחקור ולגלות. הוא דוחף אותנו לחפש משמעות מעבר למוכר והידוע.

הנסתר סביב המוות יכול להיחשב כחלק מהותי מהחיפוש האינסופי של האדם מכמה סיבות:

• הגבולות של התפיסה האנושית: ייתכן שהיכולת שלנו לתפוס את מהות הקיום לאחר המוות מוגבלת. הכלים והמושגים שלנו, שפותחו בעולם הזה, אינם בהכרח מתאימים לתאר את העולם הבא. הנסתר במקרה זה משקף את גבולות התפיסה האנושית.
• הצורך במשמעות: החיפוש אחר משמעות לחיים הוא חלק מהותי מהקיום האנושי. השאלה "מה קורה לאחר המוות?" קשורה ישירות לשאלה זו. האמונה בהמשך קיום הנשמה, או בתגמול לאחר המוות, יכולה לתת משמעות לחיינו בעולם הזה.

ייתכן שהנסתר סביב המוות אינו נועד להיפתר באופן מוחלט. ייתכן שהוא חלק מהמסע האנושי, חלק מהחיפוש האינסופי אחר משמעות, הבנה ותשובות לשאלות הקיומיות שלנו. עצם החיפוש, עצם העיסוק בשאלות אלו, יכול להיות בעל ערך בפני עצמו. ייתכן שהוא חלק מהמסע האנושי, מסע שבו עצם החיפוש חשוב לא פחות מהתשובות.

מן סיכום?

יכול להיות שהדעה הבטוחה והמבוססת ביותר ברגע זה, בימינו אלה, היא שאנו לא יודעים מה קורה עם הנשמה, עם הסכל, עם הידע, והזיכרונות שלנו, אחרי המוות. זה לא צריך להפתיע אותנו. לפני כמה מאות שנים, לא ידענו מה קורה בעומק האוקיאנוס, או מחוץ לכדור הארץ.

התפיסה האנושית מוגבלת. אנו תופסים את העולם באמצעות החושים שלנו והשכל שלנו, שפותחו בעולם הזה. ייתכן שהמושגים שלנו על זמן, מקום, זיכרון וידע אינם רלוונטיים לעולם הבא. לכן, ייתכן שאין לנו את הכלים לתפוס את מהות הקיום לאחר המוות.

ההקבלה בין אי-הידיעה שלנו בנוגע לעולם הבא לאי-הידיעה שלנו בעבר בנוגע למעמקי האוקיינוס או החלל החיצון היא רלוונטית מאוד. בעבר, האנושות לא ידעה רבות על העולם הפיזי סביבה. עם התפתחות המדע והטכנולוגיה, הצלחנו לחקור ולגלות רבות על עולמות אלו. עם זאת, חשוב להבחין בין שני סוגי החקירה:

• חקר העולם הפיזי: חקר זה מתבסס על תצפיות, ניסויים ומדידות. אנו משתמשים בכלים מדעיים כדי לחקור את חוקי הטבע.
• חקר העולם הרוחני: חקר זה עוסק במה שמעבר לתפיסה החושית שלנו, במה שמעבר לחוקי הפיזיקה. כיום, אין לנו כלים מדעיים לחקור תחום זה באופן ישיר.

לכן, בעוד שהמדע הצליח לפרוץ גבולות רבים בחקר העולם הפיזי, ייתכן שהוא מוגבל ביכולתו לחקור את העולם הרוחני.

אי-הידיעה בנוגע לעולם הבא אינה צריכה להוביל לייאוש או לתסכול. היא יכולה דווקא לעורר סקרנות, דמיון ופתיחות לאפשרויות שונות. היא גם יכולה להזכיר לנו את גבולות הידע האנושי ואת הצורך בענווה.

גם אם איננו יודעים מה קורה לאחר המוות, אנו יודעים מה קורה כאן ועכשיו. המסורת היהודית מדגישה את החשיבות של החיים בעולם הזה, את הצורך לעשות טוב, לתקן עולם ולממש את הפוטנציאל שלנו. ההכרה באי-ידיעה שלנו בנוגע למה שקורה לאחר המוות היא גישה כנה ובוגרת. היא משקפת את גבולות התפיסה האנושית ואת ההבדל בין חקר העולם הפיזי לחקר העולם הרוחני. אי-ידיעה זו אינה צריכה להפחיד אותנו, אלא לעורר בנו סקרנות, פתיחות וענווה. חשוב לזכור שהעיקר הוא החיים בעולם הזה והעשייה שלנו בו.

 

הרבה בריאות ורק בשורות טובות!