אברבנאל על תורה בראשית השאלה הד'

 

אברבנאל על תורה

בראשית

השאלה הד' מהו ענין והארץ היתה תהו ובהו וגו' וכבר ידעת מה שפי' בו הרב המורה בפ"ל ח"ב, ונמשך אחריו הרמב"ן, וכלל כוונתם הוא, שבא הכתוב הזה להודיענו אחר שזכר בריאת שמים וארץ, שהארץ ההיא אשר זכר שברא, היתה כוללת היסודות הד', ארץ ומים ואויר ואש, ולכן זכר בזה הפסו' והארץ, שהכונה בו יסוד העפר והחשך שהו' יסוד האש כי האש היסודי הוא חשוך ואלו היה מאיר, היה נראה בלילה, והוכיח הרב המור' שהחוש' הוא האש, ממה שנ' בהר סיני בשמעכם את הקול מתוך החשך ונאמ' ודבריו שמעת מתוך האש, וכן תאכלהו אש לא נופח וגו' (איוב כ' כו').

תשובה: השאלה הרביעית של אברבנאל בפירושו לתורה, ספר בראשית, פרשת בראשית, עוסקת בפסוק "והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום" (בראשית א', ב'). אברבנאל שואל מהו עניין תיאור זה של הארץ בראשית בריאתה.

דון יצחק אברבנאל ע"ה מציין כי הרמב"ם (הרב המורה, מורה נבוכים חלק ב', פרק ל') ובעקבותיו הרמב"ן פירשו פסוק זה כתיאור של ארבעת היסודות: ארץ, מים, אוויר ואש. לפי פירוש זה, המילים "תהו ובהו" מתייחסות לחוסר סדר וערבוב בין היסודות, והחושך מתייחס ליסוד האש, שכן לפי תפיסתם, האש היסודית היא חשוכה. הרמב"ם אף מביא ראיות לכך שהחושך הוא האש, כגון התיאור של מעמד הר סיני ("מתוך החושך... מתוך האש") ופסוקים נוספים.

לעניות דעתי, חשוב לציין שדרך העבודה של אברבנאל, אנו מכירים את הדעות של הרמב"ם והרמב"ן. עוד דבר, שהוא גם מעניין ביותר, לעניות דעתי, הוא בגדר של פלא ונבואה שהתקבלה ברוח הקודש, הפירוש של הרמב"ם מתקשר עם המודל הפיזיקלי העכשווי של הנפץ הגדול, שנדבר עליו בהמשך.

אברבנאל מפרש את "והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום" כתיאור של מצב קדמוני של הארץ לאחר בריאתה הראשונית, שבו היא הייתה חסרת צורה ותבנית ("תהו ובהו"), מכוסה במים ("תהום") וחשוכה ("חושך"). הוא דוחה את הפירוש הרואה בכך תיאור של ארבעת היסודות. הוא מדגיש שהפסוק מתאר מצב ולא חומר קדמון.

לעניות דעתי, יכול להיות שהפסוקים שבתורה "תהו ובהו..." דומים, או לפחות מזכירים את התיאור הפשוט של הנפץ הגדול, כאשר החור השחור הוא החושך של כול האור בנקודה אחת, ואין לחומר לא צורה, לא סדר (אולי אמורפי)?

אכן, ישנם קווי דמיון מסוימים בין שני התיאורים:

 חוסר סדר וצורה: הן תיאור "תהו ובהו" והן תיאור המפץ הגדול מתארים מצב קדמוני של חוסר סדר וצורה. "תהו ובהו" מתייחס למצב שבו החומר חסר תבנית וסדר פנימי, ואילו המפץ הגדול מתאר מצב שבו כל החומר והאנרגיה היו דחוסים בנקודה אחת סינגולרית, לפני שהתפשטו והתחילו ליצור את המבנים הקוסמיים שאנו מכירים היום.

 חושך: תיאור "חושך על פני תהום" יכול להתקשר לתיאור שלפני המפץ הגדול, כאשר לא היה אור כיוון שהאור היה כלוא בנקודה הסינגולרית.

שאלה ד' של דון יצחק אברבנאל ע"ה מתייחסת לפסוק ב' שבפרשת בראשית של התורה "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.". אפשר אולי לדמות את "עַל פְּנֵי הַמָּיִם", כמשל, על פני התורה? אפשר לדמות "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם." כה' על פני התורה, כאשר התורה נבראה לפני בריאת העולם? יותר מזה, ה' 'מרחף' על פני התורה כדי לבנות את העולם לפי התורה?

לעניות דעתי, יש הקשר של הפסוק "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" לרעיון שהתורה קדמה לעולם, וה' "מרחף" על פניה כדי לבנות את העולם על פיה. אכן, במסורת היהודית ישנה תפיסה שהתורה קדמה לעולם, והיא שימשה ככלי או תבנית לבריאתו. בהקשר זה, ניתן לפרש את "רוח אלוהים מרחפת על פני המים" כמשל לרוח הקודש, או להשראה האלוהית, שמרחפת על פני התורה ומגלה לנו את סודותיה.