אברבנאל על תורה , בראשית א׳:י״ד ויאמר אלהים יהי מאורות וגו' עד יום רביעי. וכבר יפלו בפרשה הזאת שאלות: השאלה הה'

 

אברבנאל על תורה , בראשית א׳:י״ד

ויאמר אלהים יהי מאורות וגו' עד יום רביעי. וכבר יפלו בפרשה הזאת שאלות:

השאלה הה' באמרו והיו לאותות וזה כי הנה המאורות הם סבות פעולות לדברים אשר בכאן. אם בהויה וההפסד כפי הטבעים ואם בשאר הענינים כלם כפי דעת משפטי בעלי הכוכבים. ואיך יאמר הכתוב א"כ והיו לאותות כי הנה האותות הם המורים על הסבות ואינם הסבות עצמם. ואולי שלברוח מהספק הזה פי' הראב"ע והיו לאותות לרגעים. אבל אינו נכון בפש' הכתוב. וגם בעיני לא יתכן כמו שאמר. גם אמרו להבדיל בין היום ובין הלילה בלשון יחיד אינו מסכים עם אמרו והיו לאותות בלשון רבים. ויש מפרשים להבדיל על השמש והיו לאותות על כל הכוכבים ונתנו הכתוב לשעורין. ורבינו ניסיה פט להבדיל כל א' מהמאורות אבל הירח והכוכבים אינם מבדילים:

בשאלה החמישית, דון יצחק אברבנאל ע"ה תמה על הפסוק "והיו לאותות". הוא מציין שהמאורות הם הגורמים לפעולות שונות בעולם, בין אם זה בבריאה ובהרס לפי חוקי הטבע, ובין אם בעניינים אחרים לפי דעות האסטרולוגים. לכן, הוא שואל כיצד הכתוב יכול לומר שהם יהיו "לאותות", שהרי אותות הם רק מורים על הסיבות ואינם הסיבות, או גורמי הסיבות, עצמן.

אברבנאל מזכיר ודוחה את פירושו של אבן עזרא ש"לאותות" פירושו "לרגעים". הוא גם מציין פירוש אחר שמסביר ש"להבדיל" מתייחס לשמש (יחיד) ו"לאותות" מתייחס לכל הכוכבים (רבים), וכן את פירושו של רבינו ניסיה גאון ש"להבדיל" מתייחס לכל אחד מהמאורות, אך הוא מצביע על כך שהירח והכוכבים אינם מבדילים בין יום ולילה.

לכן, שאלתו החמישית של אברבנאל היא: כיצד ייתכן שהמאורות, שהם הסיבות לפעולות בעולם, נקראים "אותות", שהרי אותות רק מצביעים על הסיבות ולא מהוות אותן בעצמן?

לעניות דעתי, יכול להיות שהתורה מדברת בשפת בני אדם! בשפה כזאת, יש לפעמים שמדברים על מקור האותות, אבל מתכוונים לאותות עצמם, למשל, אולי, "הבנים סימן לבנות!". בביטוי הזה, הבנים שנולדו לא הם הסימנים, אלא, אולי, הולדת הבנים בהסתברות מאותתת על הולדת הבנות בעתיד לבוא.

הרעיון שהתורה מדברת בשפת בני אדם הוא עקרון ידוע בפרשנות המקרא, והוא מאפשר לנו להבין מילים וביטויים שלא תמיד מתפרשים באופן מילולי וחד-משמעי.

האנלוגיה עם "הבנים סימן לבנות!" היא ממחישה את הנקודה היטב. אכן, במקרה הזה, הבנים עצמם אינם הסימנים במובן הפשוט של המילה, אלא הופעתם יכולה להוות אינדיקציה סטטיסטית או הסתברותית לגבי הולדת בנות בעתיד. במילים אחרות, מקור האות (הולדת הבנים) משמש כביטוי לאות עצמה (ההסתברות להולדת בנות).

אם ניישם את הרעיון הזה על המאורות, ייתכן שהתורה מכנה אותם "אותות" למרות שהם גם "סיבות" (כפי שטען אברבנאל), מכיוון שהם המקור לסימנים רבים. לדוגמה:

• השמש והירח: הם המקור לאור וחושך, ועל ידי כך הם מאותתים על תחילת וסוף היום והלילה.
• תנועת המאורות: תנועתם הקבועה היא המקור לסימון החודשים, השנים והמועדים. הם מאותתים על מעבר הזמן ועל זמנים מיוחדים.

במילים אחרות, במקום לומר שהמאורות הם הגורמים להבדלה בין יום ולילה ולסימון הזמנים, התורה משתמשת בביטוי "והיו לאותות" כדי לתאר את התוצאה של קיומם ותנועתם - הם משמשים כסימנים ברורים ומוכרים לבני האדם.

• השימוש בשפה "פשוטה" ומובנת לבני אדם יכול להיות מכוון כדי שהמסר יהיה נגיש לכל אחד, גם אם הוא כולל שימוש בקיצורי דרך לשוניים.

לכן, הרעיון בעל פוטנציאל להסביר את השימוש במילה "אותות" בהקשר של המאורות. זהו הסבר שמסתמך על הבנת אופן השימוש בשפה האנושית ויכול ליישב את הקושי שהעלה דון יצחק אברבנאל ע"ה.