אברבנאל על תורה , בראשית א׳:י״ד ויאמר אלהים יהי מאורות וגו' עד יום רביעי. וכבר יפלו בפרשה הזאת שאלות: השאלה הו'

אברבנאל על תורה , בראשית א׳:י״ד

ויאמר אלהים יהי מאורות וגו' עד יום רביעי. וכבר יפלו בפרשה הזאת שאלות:

השאלה הו' היא שאם בא הכתוב להודיע התועלת שיעשו המאורות והכוכבים בשפלים. למה לא זכר התועלת היותר עצמו מהם והוא הרכבת היסודות והתהות ההוים שידוע שהם הפועלים בזה באמת אם בצמחים ממגד תבואות שמש ואם באדם שיולידהו האדים והשמש ושאר הככבים בתנועותיהם והוא הדין לשאר ב"ח:

שאלה השישית, דון יצחק אברבנאל ע"ה תמה מדוע, אם מטרת הכתוב היא להודיע על התועלת שהמאורות והכוכבים מביאים לעולם התחתון, לא הוזכרה התועלת העיקרית והחשובה ביותר שלהם. לדעתו, התועלת העיקרית היא תפקידם בהרכבת היסודות (אש, רוח, מים, עפר) ובהתהוותם של כל היצורים החיים. הוא מציין שהשמש חיונית לצמיחת התבואות, ושהשמש יחד עם כוכבים אחרים ותנועותיהם משפיעים על היווצרות האדם (דרך האדים) וכן על שאר בעלי החיים.

לכן, שאלתו השישית של אברבנאל היא: אם התורה רוצה לפרט את התועלות של המאורות, מדוע היא מזכירה רק את היותם "לאותות ולמועדים ולימים ושנים" ולא את תפקידם המהותי יותר בהרכבת היסודות ובהיווצרות החיים על פני האדמה?

לעניות דעתי, יכול להיות, לחלק את השפעת המאורות לתחום הרוחני, ולתחום הגשמי, החומרי. קביעת המועדים, החודשים, והשנים שייכת לתחום הרוחני. גידול התבואה, חיי האדם ובעלי החיים, הם בתחום החומרי, הגשמי. יכול להיות שהתורה מרמזת לנו, מלמדת אותנו, שהתחום הרוחני הוא החשוב ביותר, לעומת התחום החומרי, הגשמי. לעניות דעתי, זה הקו העיקרי המנהיג לאורך כול התורה כולה.

• הבחנה בין רוחני לגשמי: החלוקה של השפעת המאורות לתחום הרוחני ולתחום הגשמי היא הבחנה חשובה שיכולה לעזור לנו להבין את סדר העדיפויות של התורה.
• הקשר של זמן לרוחניות: קביעת המועדים, החודשים והשנים אכן קשורה באופן הדוק למצוות ולחגים, שהם חלק מהותי מהחיים הרוחניים ביהדות. הזמן ביהדות אינו רק כמותי אלא גם איכותי, עם זמנים מקודשים ובעלי משמעות רוחנית מיוחדת.
• חשיבות הרוחני בתורה: התורה אכן מדגישה פעמים רבות את החשיבות של התחום הרוחני. מצוות רבות מכוונות לחיזוק הקשר בין האדם לבין הקב"ה ולשיפור המידות והנשמה.
• קו מנחה: הרעיון שההעדפה של הרוחני על הגשמי היא קו מנחה מרכזי בתורה, אכן התורה מלמדת אותנו שהמטרה העיקרית של האדם בעולם הזה היא צמיחה רוחנית וקיום מצוות.
• יחד עם זאת:

• חשיבות הגשמי ביהדות: למרות הדגש על הרוחני, היהדות גם מייחסת חשיבות רבה לעולם הגשמי ולחיים החומריים. מצוות רבות קשורות לגוף ולעולם הזה (כגון שמירת שבת, כשרות, צדקה). היהדות רואה בעולם הזה מקום שבו האדם יכול וצריך לעבוד את ה' ולעשות טוב. אמרו חכמינו [משנה, מסכת אבות, פרק ג, משנה ז]:

"רבי אלעזר בן עזריה אומר:

אם אין תורה, אין דרך ארץ. אם אין דרך ארץ, אין תורה.

אם אין חכמה, אין יראה. אם אין יראה, אין חכמה.

אם אין בינה, אין דעת. אם אין דעת, אין בינה.

אם אין קמח, אין תורה. אם אין תורה, אין קמח.

הוא היה אומר, כל שחכמתו מרובה ממעשיונז, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין ושרשיונח מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו, שנאמר (ירמיהו יז), והיהנט כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב.

אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה, לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר (שם), והיה כעץ שתולס על מים ועל יובל ישלח שורשיו ולא יראה כי יבא חם, והיה עלהו רענן, ובשנת בצורת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי:."

לכן, ההבחנה בין רוחני לגשמי וההצעה שהתורה מדגישה את הרוחני יכולות להסביר מדוע הפסוק מתמקד בקביעת הזמנים והמועדים. זהו קו מחשבה שיכול להתאים לתפיסה הכללית של התורה.