אברבנאל על תורה , בראשית א׳:י״ד ויאמר אלהים יהי מאורות וגו' עד יום רביעי. וכבר יפלו בפרשה הזאת שאלות: השאלה הח'

אברבנאל על תורה , בראשית א׳:י״ד

ויאמר אלהים יהי מאורות וגו' עד יום רביעי. וכבר יפלו בפרשה הזאת שאלות:

השאלה הח' באמרו שני המאורות הגדולים ויקשה זה מב' פנים אם ממה שקרא שניהם גדולים ומיד אמר סותר לזה את המאור הקטן לממשלת בלילה. ואם כמו שאמרו אנשי מדות כל שאר כוכבי לכת הם יותר גדולים מגלגל לבנה. ואיך קראה אם כן הכתוב גדולה בערכם:

לעניות דעתי, מדובר על הפסוק טז פרק א ספר בראשית:

[בראשית א טז] וַיַּעַשׂ ה' אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים.

בשאלה השמינית, דון יצחק אברבנאל ע"ה מקשה על הביטוי "שני המאורות הגדולים" בשני אופנים:

1. סתירה פנימית: אם הכתוב קורא לשניהם "גדולים", כיצד מיד לאחר מכן הוא מתאר את הירח כ"המאור הקטן לממשלת בלילה"? זה נראה כסתירה פנימית בתוך הפסוק עצמו.
2. סתירה עם ידע אסטרונומי: אברבנאל מציין את דעתם של "אנשי מדות" (אסטרונומים) לפיה שאר כוכבי הלכת גדולים יותר מגלגל הירח. אם כך, כיצד התורה מכנה את הירח "גדולה בערכם"?

לכן, שאלתו השמינית של דון יצחק אברבנאל ע"ה היא: כיצד ניתן לכנות את השמש והירח "שני המאורות הגדולים" כאשר מצד אחד הירח מתואר מיד לאחר מכן כ"מאור הקטן", ומצד שני, לפי הידע האסטרונומי, הירח קטן יותר מכוכבי לכת אחרים?

לעניות דעתי, וגם לפי פרשנים אחרים, כולל דון יצחק אברבנאל, החלק הראשון של הפסוק "שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים" מתייחס לחשיבותם של השמש והירח אבור כדור הערץ. 'גדול' זה מילה שמראה גם 'חשיבות', תפקיד גדול וגבוה.

לעניות דעתי, החלק השני של הפסוק "אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" מתייחס לגודל של המאורות לעומת כדור הארץ, השמש גדול יותר מאשר כדור הארץ, הירח קטן יותר מאשר כדור הארץ. דבר מעניין: התורה האלוקית מביאה דברים שלא היו מוכרים בזמן מתן התורה, אלא התגלו רק כחמש מאות שנים לפני ימינו אלה! אולי רמז גדול: בעולם תקין ומתוקן, יש סדר בין הבריאות, כול אחת עם הסגולות שלה, וכול אחת מהם עושה את העולם טוב יותר, כאשר נברא בהשגחה הפרטית של הקב"ה.

לעניות דעתי, אין תחרות בין הבריאות, כול אחת עם הסגולות שלה, כול אחת עם הייעוד שלה, לפי ההשגחה הפרטית של הקב"ה. התחרות קיימת רק בבריאה עצמה, להיות היום יותר קרובה אל הקב"ה מאשר אתמול.