בראשית ו׳:ט׳ דון יצחק אברבנאל
ע"ה על התורה
אלה תולדות נח נח וגו'. עד וידבר
אלהים אל נח לאמר צא מן התיבה. ואמנם השאלות הנופלות בספור הזה כפי פשוטי הכתובים
הם אלו:
השאלה הח' באמרו ויגברו המים על הארץ
חמשים ומאת יום ויזכור אלהים את נח וגו' ויסכרו מעיינות תהום וארובות השמי' ויכלא
הגשם מן השמי' והפסוקים האלו מורים שבסוף המ' יום פסקו הגשמים וחדל המטר ומה היה
א"כ תגבורת הזה בק"נ יום אם לא היו בהם גשמים והר"ן כתב שבאלו
הק"נ יום היה משתנה האויר והארץ למים מכח ההכנה שנשארה בהם מהגשמים שדקדקו
אותם והכינום להתהפך למים. והטענה הזאת אינה כלום כי השתנות האויר למים הוא ענין
הגשמים שכבר נפסקו בארבעים היום ואם כל הק"נ ימים היה מתהפך האוי' למים תמיד
היו א"כ יורדים הגשמים מבלי הפסק כ"ש שהכתוב לא זכר דבר מן האויר אבל
אמר ויגברו המים על הארץ ואין זה ענין התהפכות שזכר:
הפסוקים הם:
[בראשית ז כד] וַיִּגְבְּרוּ
הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.
[בראשית ח א-ג] וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים
אֶת נֹחַ וְאֵת כׇּל הַחַיָּה וְאֶת כׇּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה
וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם.
וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם
וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם.
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ
הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.
[תרגום
יונתן] וּתְקִיפוּ מַיָא עַל אַרְעָא מְאָה וְחַמְשִׁין יוֹמִין: וּדְכִיר יְיָ
בְּמֵימְרֵיהּ יַת נחַ וְיַת כָּל חַיְתָא וְיַת כָּל בְּעִירָא דְעִמֵיהּ
בְּתֵיבוּתָא וְאַעֲבֵר יְיָ רוּחַ רַחֲמִין עַל אַרְעָא וְאִשְׁתַּדְכוּ מַיָא: וְאִסְתַּגְרוּ
מַבּוּעֵי תְּהוֹמָא וַחֲרַכֵּי שְׁמַיָא וְאִתְמְנַע מִטְרָא מִלְמֵיחַת מִן
שְׁמַיָא: וּתְאִיבוּ מַיָא מֵעֲלוֹי אַרְעָא אָזְלִין
וְתַיְיבִין וְחָסְרוּ מַיָא מִסוֹף מְאָה וְחַמְשִׁין יוֹמִין:
[תרגום יונתן לעברית] וגברו המים על הארץ מאה וחמישים יום. ויזכור
ה' במאמרו את נח ואת כל החיה ואת כל
הבהמה אשר עמו בתיבה, והעביר ה' רוח רחמים על הארץ וישקטו המים.
ונסגרו מעיינות
התהום וחלונות השמים, ונמנע הגשם מלרדת מן השמים. וישובו המים
מעל הארץ הלוך ושוב,
ויחסרו המים מקצה מאה וחמישים יום.
סיכום השאלה:
1. הקושיה המרכזית (סתירה בלוחות הזמנים של הגשם):
מצד אחד, התורה מציינת שהגשם והמבול ירדו במשך 40 יום בלבד
("ויהי המבול ארבעים יום
על הארץ"). מצד שני, נאמר שלאחר מכן המים המשיכו להתגבר על
הארץ במשך 150 יום
("ויגברו המים על הארץ חמישים ומאת יום").
דון יצחק אברבנאל ע"ה שואל שתי שאלות המשולבות זו בזו:
- כיצד
המים המשיכו לעלות ולהתגבר? אם הגשמים נפסקו לחלוטין כבר ביום ה-40, מה
גרם
למים להמשיך ולגבור במשך עוד 110 ימים נוספים (עד להשלמת 150 יום)?
- מדוע
סגירת השמים מוזכרת רק בסוף? התורה כותבת שרק לאחר 150 יום נסגרו מעיינות
התהום
וארובות השמים והפסיק הגשם ("ויסכרו מעינות תהום... ויכלא הגשם"). אם
הגשם
כבר נפסק ביום ה-40, מדוע התורה מתארת את חסימת הגשם רק בסוף 150 הימים?
2. דחיית הסברו של הר"ן (רבינו נסים):
דון יצחק אברבנאל ע"ה מביא את תירוצו של הר"ן ומקשה
עליו:
- הסבר
הר"ן: הר"ן הציע שבמהלך 150 הימים לא ירד גשם חדש, אלא שהאוויר והארץ עצמם
השתנו
והפכו למים באופן טבעי, עקב הלחות הקיצונית וההכנה שהשאירו 40 ימי הגשם
הראשונים.
- דחיית
האברבנאל: אברבנאל פוסל את ההסבר הזה לחלוטין ("והטענה הזאת אינה כלום")
משתי
סיבות:
1. סתירה למושג הגשם: אם האוויר המשיך
להפוך למים במשך כל 150 הימים, הרי שזהו
בדיוק גשם תמידי ללא הפסקה, ובכך אנו סותרים את הקביעה שהגשם פסק ביום
ה-40.
2. אין לכך רמז בכתוב: התורה אינה מזכירה
דבר על "השתנות האוויר למים", אלא
אומרת בפשטות "ויגברו המים על הארץ" – כלומר, עלייה כמותית ופיזית
של המים
עצמם, ולא שינוי כימי או אקלימי של האוויר.
בימינו אלה אנו יודעים על קרחונים שנמסו ומעלים רמת הים
והאוקיאנוס. יכול להיות דבר כזה גם בימי נח? היו חודשי הקיץ החמים!
כשבוחנים את הרעיון לעומק, רואים שיש לו ביסוס מדעי וגם תורני
חזק מאוד:
1. הזווית המדעית: המסת קרחונים כמקור המים
כיום, גיאולוגים ואוקיינוגרפים רבים החוקרים את תולדות כדור הארץ
והצפות הענק בעבר
מעריכים כי המקור העיקרי לעליית מפלס המים הדרמטית היה המסה מסיבית
של קרחונים בסוף עידן הקרח.
כשקרחוני ענק (שיכולים להגיע לעובי של קילומטרים) נמסים, הם משחררים
כמויות מים
אדירות הזורמות אל האוקיינוסים ומעלות את פני הים באופן מתמשך.
2. יישוב הקושייה: למה המים עלו 150 יום ללא גשם?
לפי ההצעה, נפתרת הסתירה שהציג דון יצחק אברבנאל ע"ה בצורה
חלקה:
- ב-40
הימים הראשונים: ירדו גשמים עזים ונפתחו "מעיינות תהום רבה".
- ב-110
הימים הבאים (להשלמת 150 יום): הגשם אכן נפסק. אולם, המים המשיכו לעלות
ולהתגבר
("ויגברו המים") מפני שהחל תהליך שרשרת עצום של המסת קרחוני העד שעל
ההרים
הגבוהים ובקטבים. המים שזרמו מהקרחונים שנמסו המשיכו להציף את העולם
ולעלות
עוד ועוד, גם בלי שירדה טיפת גשם אחת מהשמיים!
3. הקשר לחודשי הקיץ החמים ולחום המבול
הדגש על "חודשי הקיץ החמים" מתיישב באופן נפלא עם דברי
חז"ל לגבי עיתוי המבול
ואופיו:
- עיתוי
המבול (חודשי הקיץ): במסכת ראש השנה (דף י"א ע"ב) ישנה מחלוקת מתי החל
המבול.
לדעת רבי יהושע, המבול החל בי"ז בחודש אייר. חודש אייר הוא פתחם של
חודשי
הקיץ החמים בארץ ישראל ובחצי הכדור הצפוני (זמן קציר חיטים, שבו השמש
מתחילה
ליוקדו בעוז). אם המבול נמשך מאייר ואילך, הרי שהוא התרחש בדיוק לאורך
חודשי
הקיץ החמים – זמן שיא להמסת קרחונים!
- חום
המים: הגמרא במסכת סנהדרין (דף ק"ח ע"ב) מציינת שהמים של המבול לא היו מים
קרים
רגילים, אלא מים חמים מאוד ("ברותחין קלקלו וברותחין נידונו"). שילוב של
מים
חמים שפרצו מן התהומות יחד עם חודשי הקיץ החמים, יצר תנאים אידיאליים להמסה
מהירה
ורצופה של כל קרחוני העולם.
קראתי אמירות של הרב צבי
יהודה הרצי"ה זצ"ל, וכנראה גם חז"ל "בפרשת נח, אנו נפגשים
בענין מיוחד: "אין דורשין במעשה בראשית", אין דורשין במה שלפני
ההיסטוריה שלנו, בפרה-היסטוריה, אלא רק בהיסטוריה.
ההיסטוריה שלנו מתחילה מפרשת לך לך, באברהם. בפרשתנו, אנו עסוקים בתוהו, בערבוביה,
בדבר ד' שלפני הופעת ההיסטוריה."
לכן, השאלה: דון יצחק אברבנאל
ע"ה לא ידע את זה? למה הוא שואל שאלות על התורה, לפני אברהם אבינו ע"ה?
זה ציטוט נפלא ומעורר מחשבה של הרב צבי
יהודה קוק (הרצי"ה) זצ"ל. השאלה
היא שאלה עמוקה ביותר: אם אכן תקופת המבול
שייכת ל"פרה-היסטוריה" ולעולם ה"תוהו"
שאין לדרוש בו כפי שדורשים בהיסטוריה
היהודית, כיצד דון יצחק אברבנאל ע"ה – מגדולי
פרשנינו – מקדיש עשרות שאלות וניתוחים
רציונליים, היסטוריים וריאליים דווקא לפרשות
הללו?
כדי ליישב את העניין, יש להבין כי אין
כאן מחלוקת או סתירה, אלא הבחנה בין שתי
זוויות ראייה שונות לחלוטין של לימוד
התורה, ששתיהן נכונות ומשלימות זו את זו:
1. ההבדל בין דרש וסוד לבין לימוד "פשט"
כאשר חז"ל והרצי"ה משתמשים
בביטוי "אין דורשין במעשה בראשית" (שמקורו במשנה במסכת
חגיגה ב', א'), כוונתם ההלכתית והרעיונית
היא ספציפית מאוד:
- איסור
הדרש בסוד: האיסור חל על דרישה ברבים של סודות הבריאה, של תורת
הנסתר
(קבלת מעשה בראשית ומעשה מרכבה). חז"ל חששו שלימוד פומבי של מושגים
מופשטים
ועמוקים כל כך עלול להוביל לטעויות ולבלבול אצל מי שאינו מוכן לכך.
- חובת
לימוד הפשט: לעומת זאת, מעולם לא היה איסור ללמוד את פשט המקרא (המשמעות
המילולית),
את ההיסטוריה הכתובה ואת ההיגיון הכרונולוגי של הפסוקים. התורה
נכתבה
כדי שנקרא ונבין אותה.
- תפקידו
של דון יצחק אברבנאל ע"ה: דון יצחק אברבנאל אינו עוסק בספריו בקבלה או בסודות
מטאפיזיים
נסתרים של הבריאה. הוא פרשן פשט ופילוסוף רציונליסט. כשהוא שואל
שאלות
על המבול, הוא מנסה להבין את ההיגיון ההיסטורי, הפיזיקלי והטקסטואלי של
סיפורי
התורה. עבורו, יישוב הסתירות בפסוקים הוא חלק ממצוות תלמוד תורה של פשט
הכתוב.
2. המבט המחשבתי של הרצי"ה (הקשר הלאומי)
הרצי"ה לא בא לקבוע הלכה האוסרת
על לימוד פרשת נח, אלא להעניק מבט חינוכי והיסטורי
על מבנה התורה:
- חז"ל
בגמרא (מסכת עבודה זרה ט' ע"א) מחלקים את ששת אלפי השנים של העולם לשלושה
חלקים:
"שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח".
- הרצי"ה
מדגיש שפרשות בראשית ונח הן תקופת ה"תוהו" – האנושות הכללית לפני הופעת
הברית
המיוחדת עם עם ישראל. ההיסטוריה המוסרית והממוקדת של עם ישראל, שהיא לב
התורה
והמצוות, מתחילה רק בפרשת לך-לך עם אברהם אבינו.
- לכן,
הרצי"ה מזהיר אותנו שלא לנסות "לדרוש" את התקופה הזו בכלים של ההיסטוריה
הרגילה
שלנו. המושגים שם (כמו אנשים שחיים מאות שנים, או מבול שמוחק את האנושות
כולה)
הם קוסמיים, מופשטים. עלינו להבין שמדובר בעידן אחר לגמרי.
3. מדוע דון יצחק אברבנאל ע"ה שואל שאלות
דווקא שם?
דון יצחק אברבנאל הכיר היטב את דברי חז"ל
הללו, אך מטרתו כפרשן דרשה ממנו לפעול
אחרת:
- מניעת
ספקות ובלבול: דון יצחק אברבנאל ע"ה חי בתקופה של מפגש תרבותי סוער בין יהדות,
נצרות,
אסלאם
ומדע (תקופת הרנסאנס וגירוש ספרד). הוא ידע שאם התורה מציגה סתירות
כרונולוגיות
או לוגיות בפרשות בראשית ונח, קוראים משכילים עלולים להגיע לידי
ספק
באמינות התורה כולה.
- התורה
היא אמת אחת: גם אם מדובר ב"פרה (או פרו)-היסטוריה", המילים נכתבו בתורת
אמת. לכן,
דון
יצחק אברבנאל שואל את שאלותיו המפורסמות (המשמשות כ"מפתח לחקירה") כדי להוכיח
שגם
הסיפורים
הקדומים ביותר של הבריאה מיוסדים על סדר, צדק אלוקי והיגיון, ולא על
מיתולוגיה
מבולבלת.
לכן, לעניות דעתי, דון יצחק אברבנאל
הוא דמות ענקית ביהדות. הוא יוצא דופן בחקירה שעושה לתורה, הוא אמיץ ביותר בשאלות
שהוא שואל. יהיה זכרו ברוך! זכות הצדיק תשמור עלינו!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה