מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה אחרי מות:

[ויקרא טז ל, לד] ל כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם:  מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ. 

לד וְהָיְתָה-זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, --אַחַת, בַּשָּׁנָה; וַיַּעַשׂ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה. 

א' לפי הפסוק [ויקרא טז ל] מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ , ביום הכיפור, הקב"ה מטהר את האדם על החטאים שלו, של האדם, לפני הקב"ה. אבל לא על החטאים שהאדם עשה לפני חברו, לפני הזולת.

ב' בהמשך, בפסוק [ויקרא טז לד] לְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל-חַטֹּאתָם .

ג' יכול להיות שיש בפסוקים אלה דבר מעניין מאד:

הקב"ה סולח, מוחל, ומכפר על החטאים של בני ישראל לפניו, לפני הקב"ה. אבל, לעניות דעתי, הקב"ה לא מכפר על החטאים בין אדם לחברו, בין אדם לזולת. יכול להיות שדבר זה, לסלוח ולמחול בין אדם לחברו, הוא חלק מהבחירה החופשית שהאדם קיבל מהקב"ה (ברור שלשון זכר הוא כולל גם נקבה J !).

ד' יכול להיות שהבחירה החופשית, עם כול מה שכרוך בה, אחראיות, זכות, גדולה כבוד, ערך, חשיבות, יוקרה, הצלחה שבמעשה הנכון לפי הציווי של הקב"ה, הבחירה החופשית עושה את האדם להידמות להקב"ה:

[בראשית א כו] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. 

ה' יכול להיות שיש כאן עוד דבר מעניין:

היחס, ההתנהגות של אדם מול חברו, נקבעים לפי המצוות, החוקים, והפקודות שהקב"ה נתן, קבע לנו, היהודים.

לכן, חטאת של אדם מול חברו הופך לחטאת של אדם מול הקב"ה.

אזי, בתהליך של סליחה, מחילה, וכפרה יש שני שותפים, הקב"ה והאדם הנפגע. שניהם חייבים לסלוח, למחול, ולכפר בחטאת של אדם מול חברו. אך ורק אם שניהם, גם הקב"ה וגם האדם הנפגע סולחים, מוחלים, ומכפרים, החטאת מטוהר, נסלח, ונמחל. 

וְלָא יְמוּת בְּאֵישָׁא מְצַלְהֲבָא קֳדָם יְיָ:

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה אחרי מות:

[ויקרא ט זיג] וְנָתַן אֶת-הַקְּטֹרֶת עַל-הָאֵשׁ, לִפְנֵי יְהוָה; וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת, אֶת-הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדוּת--וְלֹא יָמוּת.

[תרגום אונקלוס]  וְיִתֵּן יָת קְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא עַל אֶשָׁתָא לָקֳדָם יְיָ וְחָפֵי עֲנָנָא קְטָרְתָּא יָת כַּפֻּרְתָּא דִי עַל סַהֲדוּתָא וְלָא יְמוּת: 

[תרגום יונתן] וְיִתֵּן יַת קְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא עַל אֵישָׁתָא קֳדָם יְיָ וְיַחְפֵי עֲנַן תְּנַן קְטוּרְתָּא יַת כַּפּוּרְתָּא דְעַל סַהֲדוּתָא וְלָא יְמוּת בְּאֵישָׁא מְצַלְהֲבָא קֳדָם יְיָ: 

א' תרגום יונתן מוסיף וְלָא יְמוּת בְּאֵישָׁא מְצַלְהֲבָא קֳדָם יְיָ:  ז"א, ולא ימות באש הבוערת .

ב' פסוק זה מזכיר מות בני אהרון הכהן, נדב ואביהוא, שניסו להקריב להקב"ה, אבל לא לפי הציווי המדויק, לא להוסיף ולא לגרוע, של הקב"ה.

כפי שכתוב בפסוק הבא:

[דברים יג א] את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו :

וְשָׁחַט אֶת-פַּר הַחַטָּאת, אֲשֶׁר-לוֹ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה אחרי מות:

[ויקרא טז ו]  ו וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-פַּר הַחַטָּאת, אֲשֶׁר-לוֹ; וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ, וּבְעַד בֵּיתוֹ.

[ויקרא טז יא] יא וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-פַּר הַחַטָּאת, אֲשֶׁר-לוֹ, וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ, וּבְעַד בֵּיתוֹ; וְשָׁחַט אֶת-פַּר הַחַטָּאת, אֲשֶׁר-לוֹ. 

א' הפסוק [ו] חוזר על עצמו בפסוק [יא]. אפשר לשאול למה, מה מחדש הפסוק [יא] מול הפסוק [ו]?

ב' יכול להיות שהתירוץ הוא הסוף של הפסוק [יא] ... וְשָׁחַט אֶת-פַּר הַחַטָּאת, אֲשֶׁר-לוֹ. 

ג' יכול להיות אולי כמה אופנים של להקריב, אבל הקב"ה מצווה להקריב על ידי השחיטה. 

גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה, וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה אחרי מות:

[ויקרא טז ח-י] ח וְנָתַן אַהֲרֹן עַל-שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם, גֹּרָלוֹת--גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה, וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל.  ט וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-הַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיהוָה; וְעָשָׂהוּ, חַטָּאת.  י וְהַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל, יָעֳמַד-חַי לִפְנֵי יְהוָה, לְכַפֵּר עָלָיו--לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל, הַמִּדְבָּרָה.

[תרגום אונקלוס] ח וְיִתֵּן אַהֲרֹן עַל תְּרֵין צְפִירִין עַדְבִין עַדְבָא חַד לִשְׁמָא דַיְיָ וְעַדְבָא חַד לַעֲזָאזֵל:  ט וִיקָרֵב אַהֲרֹן יָת צְפִירָא דִי סְלִיק עֲלוֹהִי עַדְבָא לִשְׁמָא דַיְיָ וְיַעְבְּדִנֵהּ חַטָאתָא:  י וּצְפִירָא דִי סְלִיק עֲלוֹהִי עַדְבָא לַעֲזָאזֵל יִתָּקַם כַּד חַי קֳדָם יְיָ לְכַפָּרָא עֲלוֹהִי לְשַׁלַח יָתֵהּ לַעֲזָאזֵל לְמַדְבְּרָא: 

[תרגום יונתן] ח וְיִתֵּן אַהֲרן עַל תְּרֵין צְפִירִין עַדְבִין שָׁוִין עַדְבָא חַד לִשְׁמָא דַיְיָ וְעַדְבָא חַד לַעֲזָאזֵל וְיִטְרַף בִּקְלַפִי וְיוֹפְקִינוּן וְיִטְלְקִינוּן עַל צְפִירַיָא: ט וִיקָרֵיב אַהֲרן יַת צְפִירָא דְסָלֵק עֲלוֹי עַדְבָא לִשְׁמָא דַיְיָ וְיַעַבְדִינֵיהּ קָרְבַּן חַטָאתָא:  י וּצְפִירָא דְסָלֵק עֲלוֹי עַדְבָא לַעֲזָאזֵל יִתּוֹקָם בְּחַיִין קֳדָם יְיָ לְכַפָּרָא עַל סַרְחָנוּת עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל לְשַׁדְרָא יָתֵיהּ לִמְמָת בַּאֲתַר תַּקִיף וְקַשֵׁי דִבְמַדְבְּרָא דְצוּק דְהוּא בֵּית חֲרוּרֵי: 

א' חשוב, לעניות דעתי, לבאר מה זה עזאזל, האם חו"ח, הוא אישיות נוספת לזאת של הקב"ה?

התשובה הברורה והמוחלטת ביותר היא לא, עזאזל הוא מקום, הר, שבמדבר.

ב' הדבר הזה מוסבר יחסית בהרחבה בתרגום יונתן:

י וּצְפִירָא דְסָלֵק עֲלוֹי עַדְבָא לַעֲזָאזֵל יִתּוֹקָם בְּחַיִין קֳדָם יְיָ לְכַפָּרָא עַל סַרְחָנוּת עַמָא בֵּית יִשְרָאֵל לְשַׁדְרָא יָתֵיהּ לִמְמָת בַּאֲתַר תַּקִיף וְקַשֵׁי דִבְמַדְבְּרָא דְצוּק דְהוּא בֵּית חֲרוּרֵי: 

ז"א, "והשעיר שעלה עליו הגורל (להישלח) לעזאזל יעמוד חי (בחיים) לפני הקב"ה לכפרה  על חטאי עם ישראל, לשלוח אותו (את השעיר לעזאזל) למות במקום חזק וקשה כמו המדבר כמו צוק ומשחררים אותו (את השעיר) שמה". 

אֲשֶׁר-לוֹ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה אחרי מות:

[ויקרא טז ו]  וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת-פַּר הַחַטָּאת, אֲשֶׁר-לוֹ; וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ, וּבְעַד בֵּיתוֹ. 

[תרגום אונקלוס]  וִיקָרֵב אַהֲרֹן יָת תּוֹרָא דְחַטָּאתָא דִי לֵהּ וִיכַפֵּר עֲלוֹהִי וְעַל אֱנַשׁ בֵּיתֵהּ:

[תרגום יונתן] וְיַקְרֵיב אַהֲרן יַת תּוֹרָא דְחַטָאתָא דְהוּא מִן מָמוֹנֵיהּ וִיכַפֵּר בְּאִשְׁתְּעוּת מִילַיָא עֲלוֹי וְעַל אֵינַשׁ בֵּיתֵיהּ:

א' תרגום יונתן מוסיף מִן מָמוֹנֵיהּ , ז"א, מן ממונו, שמסביר את המקרא אֲשֶׁר-לוֹ, ותרגום אונקלוס דומה תרגום אונקלוס דִי לֵהּ.

ב' לעניות דעתי, ההסבר של תרגום יונתן מעניין. ז"א, אפילו שאהרון הכהן הגדול היה 'עובד ציבור' בדרגה הגבוהה ביותר, ההוצאות עבור חטאותיו משלם אהרון הכהן הגדול מכספו הפרטי, מכיסו האישי.

אפשר אולי להגיד, אפילו שאהרון הכהן חטא מתוכף תפקידו ככהן גדול, למשל חטא עגל הזהב.

וְכֵן יַעֲשֶׂה, לְאֹהֶל מוֹעֵד, הַשֹּׁכֵן אִתָּם, בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשה אחרי מות:

[ויקרא טז טז] וְכִפֶּר עַל-הַקֹּדֶשׁ, מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִפִּשְׁעֵיהֶם, לְכָל-חַטֹּאתָם; וְכֵן יַעֲשֶׂה, לְאֹהֶל מוֹעֵד, הַשֹּׁכֵן אִתָּם, בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם.

א' הפסוק וְכֵן יַעֲשֶׂה, לְאֹהֶל מוֹעֵד, הַשֹּׁכֵן אִתָּם, בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם , לעניות דעתי, מדהים!

ב' יכול להיות שהוא מתאים ביותר לחסידות חב"ד השלוחים שלה נמצאים בכול מקום בעולם, בכול מקום איפה יכולים להיות יהודים, כול הסוגים של יהודים.

ג' יכול להיות שיש גם מקרים דומים אחרים, למשל הרב אריה לוין, זכות הצדיק תשמור עלינו, מוכר כרב האסירים.

ד' ובוודאי שיש עוד הרבה מקרים כאלה שאני לא מכיר אותם.

וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת מצרע:

[ויקרא יד ד] וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. 

[תרגום אונקלוס] וִיפַקֵּיד, כָּהֲנָא, וְיִסַּב לִדְמִדַּכֵּי תַּרְתֵּין צִפְּרִין חַיִין, דָּכְיָן; וְאָעָא דְּאַרְזָא, וּצְבַע זְהוֹרִי וְאֵיזוֹבָא.

[תרגום יונתן] וְיַפְקֵד כַּהֲנָא וְיִסַב לִדְמִדַכֵּי תְּרֵין צִפּוֹרִין חַיָּין וְדַכְיָין וְקֵיסָא דְאַרְזָא וּצְבַע זְהוֹרִי וְאֵיזוֹבָא:

א' כתוב במקרא וּשְׁנִי תוֹלַעַת , כתוב בתרגומים וּצְבַע זְהוֹרִי .

לפי אתר שני (צבע) – ויקיפדיה :

שני הוא גוון של אדום, המופק מביצי כנימת מגן, עֲפָצִים שעל עצי אלון.

לכן, מוסבר גם התרגום וּצְבַע .

ב' מה זה אזוב? לפי אתר אזוב מצוי – ויקיפדיה

אֵזוֹב מָצוּי , שם מדעי: Origanum syriacum הוא בן שיח רב שנתי ממשפחת השפתניים. השם "זעתר" בעברית ובערבית מתייחס לעתים קרובות לצמח זה מאחר שזהו המרכיב העיקרי בתבלין הזעתר.