בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  

וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשה בראשית:

[בראשית א א] בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.

א' כתוב במקרא אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ .

ב' אפשר אולי לקרוא זאת כמשל: השמיים הם הרוחניות, והארץ היא הגשמיות.

ג' לכן, אפשר אולי להגיד שהרוחניות והגשמיות נבראו ביחד, ואי אפשר שרק אחד מהם יתקיים לבדו. יותר מזה, שהמצב האופטימלי הוא השילוב בין שניהם, כאשר אי-איזון ביניהן עם הדגשה מיוחדת על רק אחד מהן יכול לגרום נזק.

ד' יכול להיות שהדבר דומה לפסוק במסכת אבות:

[מסכת אבות ג כא] אם אין קמח - אין תורה, אם אין תורה - אין קמח.

גם כאן יש הקשר החזק בין הרוחניות, התורה, לבין הגשמיות, הלחם.

ה' יכול להיות שאפשר לקשור גם עם פסוק אחר שבמסכת אבות:

[מסכת אבות ב ב] רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: יָפֶה תַלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן

על פי הפירוש המיוחס לרש"י ופירושיהם של רבינו יונה ורבי עובדיה מברטנורא, במשנה זו "דרך ארץ" פירושה פרנסה ממלאכה או ממסחר.

ו' לעניות דעתי, בימינו, תלמידים של חכמים בישיבות או תלמוד תורה, נמצאים בסוג של חממה, כאשר אין להם דאגה של פרנסה, או, לפי חז"ל, אין להם "דרך ארץ".

יכול להיות ששילוב של "דרך ארץ" בלימודי ישיבות יעלה בהרבה את רמת הלימודים וגם את הקשר בין הרוחניות, לבין הגשמיות, עם רווח מידי לעם ישראל כולו. 

אֲנִי-אָמַרְתִּי, יְהוָה חָנֵּנִי; רְפָאָה נַפְשִׁי, כִּי-חָטָאתִי לָךְ.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

מחשבות שונות:

א' כתוב בספר תהילים:

[תהילים מא ה]  אֲנִי-אָמַרְתִּי, יְהוָה חָנֵּנִי;    רְפָאָה נַפְשִׁי, כִּי-חָטָאתִי לָךְ.

אפשר אולי להגיד שהחטא הוא פגיעה או פגם בנפש שדורש רפואת הנפש בדומה לרפואת הגוף במקרא של מחלות גוף.

לעניות דעתי, התרופה היא תלמוד תורה, כפי שתלמוד תורה שקולה כנגד כול המצוות, כך תלמוד תורה שקולה כנגד כול החטאים, כנגד כול הפגיעות והפגמים בנפש האדם.

ב' התלמוד ממכר, כמה שאתה לומד ממנו, כך אתה צמא ללמוד יותר ויותר.

ג' לפי ספר דברים, פרשת וילך, משה רבינו כתב בכתב ידו אך ורק כמה ספרי תורה, שמהם היו לומדים וקוראים.

לעומת זאת, כמה אשרינו בדורנו, כאשר בכול בית יש כמה עותקים של ספר התורה! אלא מה, עלינו להוציא את תלמוד התורה מן הכוח אל הפועל, וזה תלוי אך ורק בנו:

]דברים ל יא-יד] כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.

ד' בדרך כלל, אני הולך מוקדם למנחה של אחר הצהריים בערב שבת, כך שאני בין הראשונים, אם לא הראשון שמגיע לבית הכנסת. מצאתי לזה תירוץ:

אין לי מצוות משלי. לכן, אני הולך מוקדם לבית הכנסת כדי לקבל את המצוות של כול אלה שמגיעים אחרי!

וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים, פרשת וילך:

[דברים לא א] וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.

[תרגום אונקלוס] וַאֲזַל, מֹשֶׁה; וּמַלֵּיל יָת פִּתְגָמַיָּא הָאִלֵּין, עִם כָּל יִשְׂרָאֵל.

[תרגום יונתן] וילך וַאֲזַל משֶׁה לְמַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא וּמַלֵיל יַת פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין עִם כָּל יִשְרָאֵל: 

א' תרגום יונתן מוסיף וַאֲזַל משֶׁה לְמַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא שבעברית ([שרת"י במדינות – דברים דף 413]) וילך משה לאהל בית התלמוד.

ב' יכול להיות שיש רמז כאן שמשה רבינו ע"ה אמר דבריו כדרשה לכול עם ישראל. יכול להיות שמשה רבינו רואה את עצמו לא כמנהיג פוליטי אלא כמנהיג רוחני, כרב, כמו משה רבינו!

אבל, יכול להיות שיש מקום לחשוב בכיוון ההפוך, שעל הרב להיות גם מנהיג פוליטי, כמו משה רבינו בעצמו!

פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  

וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים, פרשת נצבים:

[דברים כט יז] פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד, אֶת-אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם:  פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ--וְלַעֲנָה.

[תרגום אונקלוס] דִּלְמָא אִית בְּכוֹן גְּבַר אוֹ אִתָּא אוֹ זַרְעִי אוֹ שִׁבְטָא, דְּלִבֵּיהּ פְּנִי יוֹמָא דֵּין מִדַּחְלְתָא דַּייָ אֱלָהַנָא, לִמְהָךְ לְמִפְלַח, יָת טָעֲוָת עַמְמַיָּא הָאִנּוּן:  דִּלְמָא אִית בְּכוֹן, גְּבַר מְהַרְהֵיר חֲטִין--אוֹ זָדוֹן. 

[תרגום יונתן] אִזְדַהֲרוּן דִלְמָא אִית בְּכוֹן הַשְׁתָּא וְלָא יֶהֱוֵי בָּתַר דְנָא בַּר נַשׁ אוֹ אִיתָא אוֹ גְנִיסָא אוֹ שִׁיבְטָא דְלִבֵּיהּ מִתְפְּנֵי לְמִטְעֵי יוֹמָנָא מִדַחַלְתָּא דַיְיָ אֱלָהָנָא לְמִפְלַח יַת טַעֲוַות עַמְמַיָא הָאִינוּן דִלְמָא אִית בְּכוֹן טְעוּ דְשָׁרִישׁ דְלִבֵּיהּ מְהַרְהַר עֲלוֹי בָּתַר חִיטָאֵיהּ דְשֵׁירוֹי חִיטָאֵיהּ חוֹלִי וְסוֹפֵיהּ מְרִיר כְּאַגְרָנַיָא דְמוֹתָא:

א' תרגום יונתן מוסיף חִיטָאֵיהּ חוֹלִי וְסוֹפֵיהּ מְרִיר כְּאַגְרָנַיָא דְמוֹתָא שבעברית  ([שרת"י במדינות – דברים דף 385])  שבתחלה חטאו מתוק, וסופו מר כלענה של מות .

ב' הייתי חוזר עוד פעם על הכתב של תרגום יונתן, במילים פשוטות יותר החטא בהתחלה הוא מתוק אבל בסוף הוא מר כמוות.

לעניות דעתי יש כאן מטבע לשון יוצאת דופן ביופייה!  המאמר נכון ביותר ומרכז בתוכו אמת לאמיתה הקיימת וחוזרת לעד.

יכול להיות שהחטא נעשה בהתחלה בשוגג, בטעות, אבל עשויים להמשיך ולהפוך להרגל, לזדון, ואז הוא מר כמוות.

וַתִּרְאוּ, אֶת-שִׁקּוּצֵיהֶם, וְאֵת, גִּלֻּלֵיהֶם

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  

וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים, פרשת נצבים:

[דברים כט טז] וַתִּרְאוּ, אֶת-שִׁקּוּצֵיהֶם, וְאֵת, גִּלֻּלֵיהֶם--עֵץ וָאֶבֶן, כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם. 

[תרגום אונקלוס] וַחֲזֵיתוֹן, יָת שִׁקּוּצֵיהוֹן, וְיָת, טָעֲוָתְהוֹן--אָעָא וְאַבְנָא, כַּסְפָּא וְדַהְבָּא דְּעִמְּהוֹן. 

[תרגום יונתן] וְחָמִתּוּן יַת מְרַחְקַתְהוֹן וְיַת טַעֲוָון דִלְהוֹן דְמִן קֵיסָא וְאַבְנָא דְרַמְיָין בְּאוֹשְׁקְקֵי וְטַעֲוָון דִכְסַף וּדְהַב דִיהִיבִין עִמְהוֹן בְּבָתַּיָא אַחֲדִין דָמִין בַּתְרֵיהוֹן דְלָא יִתְגַנְבוּן:

א' תרגום יונתן מוסיף דִיהִיבִין עִמְהוֹן בְּבָתַּיָא אַחֲדִין דָמִין בַּתְרֵיהוֹן דְלָא יִתְגַנְבוּן: שבעברית ([שרת"י במדינות – דברים דף 385]) הניתנים עמהם בבתים, אוחזים תרפים אחריהם, שלא יגנבו אותם .

ב' לעניות דעתי, אפשר אולי להבין מתרגום יונתן, עכו"ם מתקשרים אל העבודה הזרה מתוך פחד לממונם, שלא יגנבו אותם. אין בעבודה זרה שום מרכיב רוחני, מוסרי, המעלה את האדם לדרגה גבוהה יותר מאשר החומריות וגשמיות שקיימות גם בבהמה ובחיית השדה.

ג' לא כך בכלל בעבודת הקב"ה! עבודת הקב"ה מעלה את האדם לרמות רוחניות ומוסריות גבוהות ביותר, שבלי עבודת הקב"ה לא היה אפשר להגיע אליהן.

כִּי-אַתֶּם יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  

וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים, פרשת נצבים:

[דברים כט טו] כִּי-אַתֶּם יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֵת אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם. 

א' ההוקרה בטוב שעשה הקב"ה לעם ישראל מבוססת על הסבל של העם כעבדים במצרים.

ב' על בסיס הפסוק הקודם, יד, שכול הדורות של עם ישראל, מתחילת העולם ועד סופו, משתתפים בברית עם הקב"ה, לכן, גם כול הדורות של עם ישראל אמורים להכיר את הסבל של אבותיהם כעבדים במצרים.

ג' לכן, החשיבות של ההגדה של פסח, למה יש לספרה כאילו אנחנו עצמינו היינו עבדים שמה במצרים.

ובכלל, כמה חשוב הלימוד של היסטוריה של עם ישראל, המסורת, והמנהגים שלו.

וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  

וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.

בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר דברים, פרשת נצבים:

[דברים כט יג, יד] יג וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת.  יד כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם. 

[תרגום אונקלוס] יג וְלָא עִמְּכוֹן, בִּלְחוֹדֵיכוֹן--אֲנָא, גָּזַר יָת קְיָמָא הָדֵין, וְיָת מוֹמָתָא, הָדָא.  יד אֲרֵי יָת מַאן דְּאִיתוֹהִי הָכָא, עִמַּנָא קָאֵים יוֹמָא דֵּין, קֳדָם, יְיָ אֱלָהַנָא; וְיָת מַאן דְּלָיְתוֹהִי הָכָא, עִמַּנָא יוֹמָא דֵּין. 

[תרגום יונתן] יג וְלָא עִמְכוֹן בִּלְחוֹדֵיכוֹן אֲנָא גְזַר יַת קְיָימָא הָדָא וּמַסְהִיד יַת מוֹמָתָא הָדָא:  יד אֲרוּם יַת כָּל דָרַיָא דְקָמוּן מִן יוֹמֵי עַלְמָא כֻּלְהוֹן הִנוּן דְקַיְימִין הָכָא עִמָנָא יוֹמָנָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא וְיַת כָּל דָרַיָא דַעֲתִידִין לְמֵיקוּם עַד סוֹף כָּל עַלְמָא כּוּלְהוֹן הִינוּן קַיְימִין הָכָא עִמָן יוֹמָנָא:

א' לעניות דעתי, הפסוק המעניין הוא יד, בתרגום יונתן, שבעברית [שרת"י במדינות – דברים דף 383] :

"כי את כל הדורות שעמדו מימות עולם, כולם הם העומדים פה עמנו היום, לפני ה׳ אלקינו, ואת כל הדורות שעתידים לעמוד עד סוף כל העולם, כולם הם עומדים פה עמנו היום ".

ב' לכן, כול היהודים, גם אנחנו בימינו, שותפים לברית שכרת הקב"ה לעם ישראל. לכן, גם אנחנו אחראים לשמירתו של הברית הזאת.