דברים חיים רחמים

יום שני, 14 בדצמבר 2020

פירוש התורה - שֶׁבֶר, תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן--כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא, פרשת אמור:

[ויקרא כד כ] שֶׁבֶר, תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן--כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ.

[תרגום אונקלוס] תְּבָרָא, חֲלָף תְּבָרָא, עֵינָא חֲלָף עֵינָא, שִׁנָּא חֲלָף שִׁנָּא--כְּמָא דִּיהַב מוּמָא בַּאֲנָשָׁא, כֵּין יִתְיְהֵיב בֵּיהּ.

[תרגום יונתן] דְמֵי תַבְרָא חוֹלַף תַּבְרָא דְמֵי עֵינָא חוֹלַף עֵינָא דְמֵי שִׁינָא חוֹלַף שִׁינָא הֵיכְדֵין דְיִתֵּן מוּמָא בְּאֵינָשָׁא הֵיכְדֵין יִתְיְהֵב בֵּיהּ:

[ירושלמי (קטעים)] תְּבַר תַּשְׁלוּמֵי תְּבַר עַיִן וְשֵׁן תַּשְׁלוּמֵי שֵׁן הֵיךְ דִּיהַב מוּם בְבַר נְשָׁא הֵיכְדֵין יִתְיְהַב בֵּיהּ:

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – ויקרא דף 405]):

"דמי שבר תחת שבר, דמי עין תחת עין, דמי שן תחת שן, כמו שייתן מום באיש, כן יינתן בו ."

- יכול להיות שאפשר לקשר בין פסוק זה לבין הפסוק הקודם:

[ויקרא כד יח] וּמַכֵּה נֶפֶשׁ-בְּהֵמָה, יְשַׁלְּמֶנָּה--נֶפֶשׁ, תַּחַת נָפֶשׁ.

[תרגום אונקלוס] וּדְיִקְטוֹל נְפַשׁ בְּעִירָא, יְשַׁלְּמִנַּהּ--נַפְשָׁא, חֲלָף נַפְשָׁא.

[תרגום יונתן] וּדְיִקְטוֹל נְפַשׁ בְּעִירָא יְשַׁלְמִינָהּ נַפְשָׁא חֲלַף נַפְשָׁא:

בפסוק זה כתוב בפירוש יְשַׁלְּמֶנָּה—נֶפֶשׁ ביחד עם תַּחַת נָפֶשׁ. לכן, אפשר אולי לחבר בין שני חלקי הפסוק. בתרגומים כתוב יְשַׁלְמִינָהּ נַפְשָׁא חֲלַף נַפְשָׁא.

לכן, גם בפסוק זה אפשר להבין את תרגום יונתן שכותב בפירוש דְמֵי תַבְרָא חוֹלַף תַּבְרָא דְמֵי עֵינָא חוֹלַף עֵינָא דְמֵי שִׁינָא חוֹלַף.

אפילו שבסוף הפסוק כתוב כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ ובתרגום יונתן כתוב כְּמָא דִּיהַב מוּמָא בַּאֲנָשָׁא, כֵּין יִתְיְהֵיב בֵּיהּ.

- ירושלמי (קטעים) דומה לתרגום יונתן:

"שבר, תשלומי שבר. עין ושן, תשלומי עין ושן. כפי שנתן מום באיש, כך כן יינתן בו."

פירוש התורה - וְאִישׁ, כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ--כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא, פרשת אמור:

[ויקרא כד יט] וְאִישׁ, כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ--כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ.

[תרגום אונקלוס] וּגְבַר, אֲרֵי יִתֵּין מוּמָא בְּחַבְרֵיהּ--כְּמָא דַּעֲבַד, כֵּין יִתְעֲבֵיד לֵיהּ.

[תרגום יונתן] וּגְבַר אֲרוּם יִתֵּן מוּמָא בְּחַבְרֵיהּ הֵיכְמָא דְעָבַד הֵיכְדֵין יִתְעֲבֵיד לֵיהּ:

א' תרגומים דומים למקרא.

פירוש התורה - וּמַכֵּה נֶפֶשׁ-בְּהֵמָה, יְשַׁלְּמֶנָּה--נֶפֶשׁ, תַּחַת נָפֶשׁ.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא, פרשת אמור:

[ויקרא כד יח] וּמַכֵּה נֶפֶשׁ-בְּהֵמָה, יְשַׁלְּמֶנָּה--נֶפֶשׁ, תַּחַת נָפֶשׁ.

[תרגום אונקלוס] וּדְיִקְטוֹל נְפַשׁ בְּעִירָא, יְשַׁלְּמִנַּהּ--נַפְשָׁא, חֲלָף נַפְשָׁא.

[תרגום יונתן] וּדְיִקְטוֹל נְפַשׁ בְּעִירָא יְשַׁלְמִינָהּ נַפְשָׁא חֲלַף נַפְשָׁא:

א' תרגומים דומים למקרא.

יום ראשון, 6 בדצמבר 2020

רוֹדְפִין לְהַשִּׂיג הָאוֹר אֵין סוֹף

מחשבות בשבת

קראתי בספר של רבינו נחמן מברסלב, ע"ה (ליקוטי מוהר"ן, כד, he.wikisource.org/wiki/לקוטי_מוהר"ן_כד):

"זֶה הַכּחַ הוּא בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ"ל, וְזֶה הַכּחַ הוּא כְּמוֹ מְחִצָּה הַמַּפֶסֶקֶת בֵּין הַמּחִין וּבֵין הָאוֹר אֵין סוֹף. כִּי זֶה הַכּחַ שֶׁהוּא הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר הוּא מְעַכֵּב אֶת הַמּחִין בְּעֵת מְרוּצָתָם וּרְדִיפָתָם, לְבַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלוֹת אֶל ה' לְמַעְלָה מִמְּחִצָּתָם. כִּי הַמּחִין רוֹדְפִין לְהַשִּׂיג הָאוֹר אֵין סוֹף, וְזֶה הַכּחַ הַנַּ"ל שֶׁל הַשֵּׂכֶל, שֶׁהוּא הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר, הוּא עוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם כְּמוֹ מְחִצָּה, וּמְעַכֵּב אוֹתָם מֵרְדִיפָתָם כַּנַּ"ל. וְעַל יְדֵי הָרְדִיפָה וְהַמְעַכֵּב, הַיְנוּ עַל יְדֵי הָרְדִיפָה שֶׁהַמּחִין רוֹדְפִין לְהַשִּׂיג אוֹר הָאֵין סוֹף, וְעַל יְדֵי כּחַ הַמְעַכֵּב שֶׁהוּא כּחַ הַמְיַשֵּׁב וְהַמְסַדֵּר בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ"ל,"

לעניות דעתי, יש בפסוקים אלה דברים נפלאים, ולא רק בקשר אל 'האור האין סופי', אלא הרמזים שבפסוקים אלה נכונים ותקפים בכול תחומי החיים. למה, לעניות דעתי, הפסוק זה חשוב? הרדיפה אחרי האור האין סופי חשובה ומידה טובה ביותר בפני עצמה, ללא קשר אם נגיע באמת לתפוס את האור האין סופי. יותר מזה, ידוע לנו מהתחלה, שלא נוכל להגיע אל האור האין סופי. האור האין סופי הוא באמת אין סופי, וכו כול דבר אין סופי לא נוכל להגיע אליו. אבל הרדיפה אחרי האור האין סופי, הרצון להגיע אליו, ההשתדלות להגיע אליו, כול המאמצים אלה, אפילו שיודעים מראש שלא נוכל להצליח, כול דברים אלה נפלאים. יותר מזה, עצם המאמצים אלה הם ההצלחה הגדולה ביותר שלנו.

לעניות דעתי, הרדיפה אחרי האור האין סופי, דומה לרדיפה להידבק, להידמות אל הקב"ה. הקב"ה הוא אין סופי. לכן, גם ההידבקות אליו באופן מוחלט בלתי אפשרי. אבל, אנו, היהודים, מנסים, משתדלים, עובדים, עושים, לומדים, כדי להתקרב כמה שיותר אל הקב"ה, אפילו שמראש יודעים שלא נוכל להגיע אליו ממש. אבל, ההצלחה הגדולה ביותר זה ההשתדלות שלנו, העבודה שלנו, המעשים שלנו.

דבר דומה עם הלימוד. אמרו חז"ל, כמה שאני יודע יותר, אני יודע פחות. למה? מפני שכמה שאני יודע יותר, אני גם יודע כמה עוד יש ללמוד, כמה עוד יש לדעת, כמה קטן החלק שלמדתי מול מה שיש ללמוד. אמרו חז"ל, ללמוד עד הרגע אחרון. אמרו חז"ל גודל השכר לפי גודל ההשתדלות בעשיית המצווה, מכאן 'גודל השכר כגודל ממאמץ'. הכול מביא לאותו כיוון, לאותו דבר, החלק העיקרי בעשייה זה ההשתדלות, הרצון להוציא מן הכוח אל הפועל.

בדיקת החמץ באור הנר

בדיקת החמץ באור הנר

כתוב במסכת פסחים, דף ח ע"א, בדיקת החמץ נעשית באור הנר, אבל לא באור השמש.

זה יכול להיות רמז גדול: באור השמש רואים את כול התמונה, את התמונה השלמה, את כול החדר, את כול הבית. אבל, דווקא הפינות, המקומות הנסתרים רואים פחות, קשה לעבור מאור השמש לצל הפינות. באור הנר, רואים את הפינות הנסתרות, את הפינות החשכות, את הפינות שלא שמים לב עליהם. מה הרמז? יכול להיות שעלינו לחפש בפנים שבאדם, בפינות 'הנסתרות' שבאדם, יכול להיות שאלה יכולים לתת לנו מידע יותר שלמה ונכונה על האיש עצמו, ולא החיצוניות שלו. דבר דומה על לימוד התורה, אולי הרמז שיש להתרכז על הדברים הנסתרים, וללמות ולהבין את התורה לפי אלה הדברים הנסתרים.

מה קורה עם המחשבות שלנו אחרי המוות?

השכל הנקנה

כתוב בספר "ליקוטי מוהר"ן" של רבי נחמן מברסלב ע"ה:

"וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּשִׂיג בְּשִׂכְלוֹ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָד אֱנוֹשִׁי לְהַשִׂיג אָז שָׁב שִׂכְלוֹ שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה. וְעִקַּר קִיּוּמוֹ שֶׁל אָדָם לְאַחַר מִיתָתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה וְזֶהוּ הַשְׁאָרוֹתָיו לְאַחַר מִיתָתוֹ."

he.wikisource.org/wiki]/קיצור_ליקוטי_מוהר"ן_כה]

יכול להיות שזאת תשובה אפשרית לשאלה ששאלתי לפני זמן " מה קורה עם המחשבות שלנו אחרי המוות?"

יכול להיות שיש גם תשובות נוספות. לעניות דעתי, מעניין ביותר, אלה שאלות קיומיות, שאנשים חושבים עליהם, כנראה בכול ההיסטוריה של האנושות, ובוודי בהיסטוריה של היהדות.

גמרא והלכות בית המקדש

גמרא והלכות בית המקדש

בגמרא מדברים הרבה על העבודה בבית המקדש, על ההלכות שבבית המקדש. אבל, בזמן כתיבת הגמרא, בית המקדש בירושלים היה כבר נחרב. לכן, כול הלכות אלה של עבודת בית המקדש, נכתבים ותקפים לבית המקדש השלישי, שיבנה במהרה בימינו! אבל, בית המקדש השלישי אמור להיבנות באחרית הימים, בביאת המשיח! לכן, במבט ראשון, אין שום היגיון לכתוב, ללמוד הלכות בית המקדש, בית המקדש שלפי השכל הישר לא נראה בכלל בהישג יד. אלא, בית המקדש השלישי חי וקיים באמונה של עם ישראל! לכן, בית המקדש השלישי כן בהישג יד באמונה של עם ישראל! הדבר דומה ומשל לחג חנוכה הבא עלינו לטובה: אמרו אומות העולם על היהודים, עם שזוכר וחוגג אירוע שקרה לפני כאלפיים וחמש מאות שנים, זה עם לעד, עם הנצח. דבר דומה עם לימוד הלכות בית המקדש בגמרא, עם ישראל שמאמין כול כך חזק באחרית הימים, בביאת המשיח, בבית המקדש השלישי, עד כדי כך שלומד את ההלכות של בית המקדש השלישי, כדי להיות מוכן בהקמתו, במהרה, בימינו, אזי עם ישראל הוא לעד, עם הנצח.

שימון דובנוב ע"ה, כתב היסטוריה של עם ישראל "דברי הימים של עם עולם". לעניות דעתי זה לא במקרה: עם ישראל מעורב בכול ההיסטוריה של העולם, לכן הוא עם עולם. אבל, בנוסך לזה, עם ישראל הוא עם הנצח, עם שיתקיים לעולם!