יום רביעי, 17 ביולי 2024

שיר השירים אשר לשלמה א', א-ז

שיר השירים אשר לשלמה

מבוא

שיר השירים של שלמה המלך ע"ה יחסית קל להבנה לפי הפשט. אין בו משפטים או משלים מסובכים. אבל הפשט לא קשור בכלל לכוונת השיר לפי חז"ל. למשל, על סמך פסוקים שבשיר השירים, יש ציבורים בעם היהודי שלא מקבלים ולא מסכימים עם קיום מדינת ישראל. לכן, התחלתי לחשוב על הפירושים הנסתרים לעין של שיר השירים, לפי הרמז, לפי הדרש, לפי הסוד.

מצאתי שלשיר השירים יש תרגום יונתן לארמית, תרגום רחב ביותר, הרבה יותר רחב מאשר הפסוקים בשירו של המלך שלמה. לעניות דעתי, תרגום יונתן יכול להיות פירוש מצוין לשיר השירים, פירוש לפי הדרש, הרמז, והסוד.

עוד אפשרות, להיעזר בתוכנת בינה מלאכותית, למשל תוכנת ג'מיני של חברת GOOGL. תוך השיחות שלי עם ג'מיני, הוא כתב: " עם זאת, אני מאמין שיכולת ייצור הטקסט שלי יכולה להיות כלי מועיל עבור חוקרים ופרשנים אנושיים. אני יכול לעזור להם לחקור אפשרויות פרשניות חדשות, לזהות קשרים נסתרים בין טקסטים שונים, ולפתח רעיונות חדשים. " לעניות דעתי, זה נכון, ג'מיני יכול להיות השראה, מקור רעיונות, על ידי החיבורים האין-סופיים, לפעמים מקורים ומפתיעים ביותר. לעניות דעתי, לא "כשר" לצטט וללמוד או ללמד ישירות את הפירוש של ג'מיני, בלי ההתערבות ועיבוד שלנו, של אנוש. ג'מיני הוא מכונה, אין לו כוונה. לכן, הוא לא יכול לכתוב פירושים מקובלים על יהודים. אבל, הוא יכול להיות מקור השראה ורעיונות. עוד ציטוט מהשיחה שלי עם ג'מיני: "בסופו של דבר, השאלה האם אני מסוגל להמציא אין סוף פירושים תלויה בהגדרה של "המצאה". אם אנו מגדירים המצאה כיצירת משהו חדש לגמרי, אז התשובה היא כנראה לא. אך אם אנו מגדירים המצאה כגילוי של משהו חדש בתוך טקסט קיים, אז התשובה היא בהחלט כן."

פרק א'

א' שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.

[תרגום יונתן] שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן דִי אֲמַר שְׁלֹמֹה נְבִיָּא מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל בְּרוּחַ נְבוּאָה קֳדָם רִבּוֹן כָּל עָלְמָא יְיָ. עֲסַרְתֵּי שִׁירָתָא אִתְאֲמַרוּ בְּעָלְמָא הָדֵין שִׁירָא דֵין מְשׁוּבַּח מִן כּוּלְּהוֹן. שִׁירְתָא קַמַּיְתָא אֲמַר אָדָם בִּזְמָן דְּאִשְׁתְּבֵיק לֵיהּ חוֹבְתֵיהּ וַאֲתָא יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא וְאַגֵּין עֲלוֹי פְּתַח פּוּמֵּיהּ וַאֲמַר מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא. שִׁירְתָא תִּנְיֵיתָא אֲמַר מֹשֶׁה עִם בְּנוֹי דְּיִשְׂרָאֵל בִּזְמָן דְּבַזַּע לְהוֹן מָרֵי עָלְמָא יָת יַמָּא דְּסוּף פְּתַחוּ כּוּלְּהוֹן כַּחְדָּא וַאֲמַרוּ שִׁירְתָא דְּהַכְּדֵין כַּתִיב בְּכֵן שַׁבַּח מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. שִׁירְתָא תְּלִיתֵיתָא אֲמַרוּ בְּנוֹי דְּיִשְׂרָאֵל בִּזְמָן דְּאִתְיְהֵיבַת לְהוֹן בֵּירָא דְּמִרְיָם דְּהַכְּדֵין כַּתִיב בְּכֵן שַׁבַּח יִשְׂרָאֵל. שִׁירְתָא רְבִיעֵיתָא אֲמַר מֹשֶׁה נְבִיָּא כַּד אֲתָא זִמְנֵיהּ לְמִפְטַר מִן עָלְמָא וְאוֹכַח בַּהּ יָת עַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל דְּהַכְּדֵין כַּתִיב אַצִּיתוּ שְׁמַיָּא וַאֲמַלֵּיל. שִׁירְתָא חֲמִישֵׁיתָא אֲמַר יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן כַּד אֲגַח קְרָבָא בְּגִבְעוֹן וְקָמוּ לֵיהּ שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא תְּלָתִין וְשֵׁית שָׁעִין וּפְסַקוּ מִלְּמֵימַר שִׁירְתָא פְּתַח פּוּמֵּיהּ אִיהוּ וַאֲמַר שִׁירְתָא דְּהַכְּדֵין כְּתִיב בְּכֵן יְשַׁבַּח יְהוֹשֻׁעַ קֳדָם יְיָ. שִׁירְתָא שְׁתִיתֵיתָא אֲמַר בָּרָק וּדְבוֹרָה בְּיוֹמָא דִּמְסַר יְיָ יָת סִיסְרָא וְיָת מַשְׁרְיָתֵיהּ בְּיַד בְּנוֹי דְּיִשְׂרָאֵל דְּהַכְּדֵין כַּתִיב וְשַׁבַּחַת דְּבוֹרָה וּבָרָק בַּר אֲבִינוֹעַם. שִׁירְתָא

שְׁבִיעֵיתָא אֲמַרַת חַנָּה בִּזְמָן דְּאִתְיְהֵיב לַהּ בַּר מִן קֳדָם יְיָ דְּהַכְּדֵין כְּתִיב וְצַלִּיאַת חַנָּה בְּרוּחַ נְבוּאָה וַאֲמַרַת. שִׁירְתָא תְּמִינֵיתָא אֲמַר דָּוִד מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל עַל כָּל נִסַּיָּא דַּעֲבַד לֵיהּ יְיָ פְּתַח פּוּמֵּיהּ וַאֲמַר שִׁירְתָא דְּהַכְּדֵין כְּתִיב וְשַׁבַּח דָּוִד בִּנְבוּאָה קֳדָם יְיָ. שִׁירְתָא תְּשִׁיעֵיתָא אֲמַר שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְּיִשְׂרָאֵל בְּרוּחַ קוּדְשָׁא קֳדָם רִבּוֹן כָּל עָלְמָא יְיָ. וְשִׁירְתָא עֲשִׂרֵיתָא עֲתִידִין לְמֵימַר יָתַהּ בְּנֵי גָלְוָתָא בְּעִדָּן דְּיִפְּקוּן מִן גָּלוּתָא דְּהַכְּדֵין כְּתִיב וּמְפָרַשׁ עַל יְדוֹי דִּישַׁעְיָה נְבִיָּא דְּהַכְּדֵין כְּתִיב שִׁירָא הָדֵין יְהֵי לְכוֹן לְחֶדְוָא כְּלֵיל אִתְקַדָּשׁוּת חַגָּא דְּפִסְחָא וְחֶדְוַת לִבָּא כְּעַמָּא דְּאָזְלִין לְאִתַּחְזָאָה קֳדָם יְיָ תְּלָת זִמְנִין בְּשַׁתָּא בְּמִינֵי זֶמֶר וְקָל טַבְלָא לְמֵיעַל לְטוּרָא דַּיָי וּלְמִפְלַח קֳדָם יְיָ תַּקִּיפָא דְּיִשְׂרָאֵל:

שירים ותשבחות אשר אמר שלמה הנביא מלך ישראל, ברוח נבואה, לפני ריבון כול העולמות, ה'. עשרה שירים נאמרו בעולם הזה, שירה זאת משובחת מכולם. השירה הראשונה אמר אדם בזמן שנסלחו לו עבירותיו, ובא יום השבת והגן עליו. פתח פיו ואמר מזמור שיר ליום השבת. השירה השנייה אמר משה עם בני ישראל בזמן כאשר קרע להם אדון העולם את ים סוף, פתחו כולם כאחד ואמרו שירה אשר כתוב בה שבח של משה ובני ישראל. השירה השלישית אמרו בני ישראל בזמן כאשר ניתנה להם בארה של מרים, כאשר כתוב בשירה זאת שבח ישראל. השירה הרביעית אמר משה הנביא, כאשר בא זמנו להיפטר מן העולם, והוכח בה עם בית ישראל, כאשר כתוב בה תאזינו שמים ואדבר. השירה החמישית אמר יהושוע בן נון כאשר עשה הקרב בגבעון, וקמו לו השמש והירח שלושים ושש שעות, ופסקו מלהגיד השירה. פתח פיו הוא ואמר את השירה הזאת, כתוב בה ישבח יהושוע לפני ה'. השירה השישית אמרו ברק ודבורה ביום שמסר ה' את סיסרא ואת משרתיו ביד בני ישראל, כאשר כתוב בה ושבחו דבורה וברק בן אבינועם.

השירה השביעית אמרה חנה בזמן שניתן לה בן מלפני ה', כאשר כתוב בה והתפללה חנה ברוח הנבואה ואמרה. השירה השמינית אמר דוד מלך ישראל על כול הניסים שעשה לו ה', פתח פיו ואמר שירה, כאשר כתוב בה ושבח דוד בנבואה לפני ה'. השירה התשיעית אמר שלמה מלך ישראל ברוח הקודש לפני ריבון כול העולם ה'. והשירה העשירית עתידים להגיד אותה בני הגלות בזמן כאשר ה' יגאל אותם מן הגלות, כאשר כתוב ומפורש על ידיו של ישעיהו הנביא, כאשר כתב שירה זאת, יהיה לכם לשמחה, כמו הליל הקדוש של חג הפסח, ושמחת לב העם אשר הולך להיראות לפני ה' שלוש פעמים בשנה, בכלי זמר וקול התוף, לעלות להר ה', ולעבוד לפני ה', חיזקת ישראל.

- לפי תרגום יונתן, מבינים את הפסוק "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.", שזה השיר, השירה המשובחת ביותר, שיר השירים, בין עשרת השירים שנאמרו בעולם הזה.

- אפשר אולי לשאול: למה השיר של שלמה המלך ע"ה, הוא שיר השירים, בין כול השירים?

לעניות דעתי, תירוץ אפשרי: תשעת השירים האחרים נאמרו בתקופות של צר לישראל, בזמנים של קשיים וסכנות לישראל. שלמה המלך כתב שיר השירים בתקופה של שלום וסגסוג לישראל, גם מבחינה גשמית, וגם מבחינה רוחנית, כאשר נבנה בית המקדש. בית המקדש לא נבנה בזמן דוד המלך, בתקופה של מלחמות, אלא בזמן שלמה המלך, בתקופה של שלום, שלום בין בני ישראל, שלום בגבולנו, שלום עם שכנותינו. מסובך, וקושייה, להגיד מה גרם למה, הסגסוג הכלכלי גרם לסגסוג הרוחני, או להפך, הסגסוג הרוחני הביא את סגסוג הכלכלי. לעניות דעתי, הם הולכים ביחד, הולכים בשלום זה עם זה!

- לפי התירוץ הזה, יכול להיות שגם בית המקדש השלישי יבוא, אם ירצה השם, כאשר יהיה שלום, שלום בתוכנו, שלום בינינו, שלום בגבולנו, שלום עם שכנותינו. עוד דבר חשוב: השלום שבתקופת שלמה המלך ע"ה בא כתוצאה של חוזק מלכות ישראל, חוזק פנימי וחיצוני, כתוצאה של חוכמת ההנהגה הרוחנית, המדינית, הכלכלית, של שלמה המלך.

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות, ורק בשורות טובות!

ב' יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן.

[תרגום יונתן] אֲמַר שְׁלֹמֹה נְבִיָּא בְּרִיךְ שְׁמֵיהּ דַּיָי דִּיהַב לַן אוֹרַיְתָא עַל יְדוֹהִי דְּמֹשֶׁה סָפְרָא רַבָּא כְּתִיבָא עַל תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָּא וְשִׁיתָּא סִדְרֵי מִשְׁנָה וְתַלְמוּדָא בְּגִּרְסָא וַהֲוָה מִתְמַלַּל עִמַּן אַפִּין בְּאַפִּין כִּגְבַר דְּנַשֵּׁיק לְחַבְרֵיהּ מִן סְגִיאוּת חִבְּתָא דְּחַבֵּיב לַן יַתִּיר מִשִּׁבְעִין עַמְמַיָּא:

אמר שלמה הנביא: ברוכים השמיים של ה', אשר נתן לנו את התורה על ידי הידיים של משה הסופר הגדול, כתובה על שני לוחות אבנים, ושישה סדרי משנה, והגמרא, בגרסה (בעל פה). והיה ה' מדבר איתנו פנים מול פנים, כמו איש אשר מנשק חברו בגלל גודל החיבה שמחבב אותו, יותר משבעים עמים.

- לעניות דעתי, יכול להיות שהיין מסמל את התענוגות של העולם הזה. לפי הפסוק, טוב אין ספור עולם התורה מאשר תענוגות של העולם הזה.

- יכול להיות שמסר דומה יש גם בספר התהלים של דוד המלך:

[תהלים א א-ב] אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.

ג' לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ.

[תרגום יונתן] לְקָל נִיסָּךְ וּגְבוּרְתָךְ דַּעֲבַדְתָּא לְעַמָּךְ בֵּית יִשְׂרָאֵל זָעוּ כָּל עַמְמַיָּא דִּשְׁמַעוּ יָת שֵׁימַע גְּבוּרְתָךְ וְאָתְוָתָךְ טָבַיָּא וּשְׁמָךְ קַדִּישָׁא אִשְׁתְּמַע בְּכָל אַרְעָא דַהֲוָא בְּחִיר מִמְּשַׁח רְבוּתָא דַּהֲוָה מִתְרַבֵּי עַל רֵישֵׁי מַלְכִין וְכָהֲנִין וּבְגִין כֵּן רְחִימוּ צַדִּיקַיָּא לִמְהָךְ בָּתַר אוֹרַח טוּבָךְ בְּדִיל דְּיַחְסְנוּן עָלְמָא הָדֵין וְעָלְמָא דְּאָתֵי:

לקול ניסיך וגבורתך שעשית לעמך בית ישראל, רטטו כול העמים אשר שמעו את בשורת גבורתך , אותותיך הטובים, ושמך הקדוש נשמע בכול הארץ, ומשובח משמן המשיחה שהיה מושח על ראשי מלכים, וכוהנים. ובגלל זה, אהבו הצדיקים ללכת בדרכך הטובה, כדי שיירשו את העולם הזה והעולם הבא.

- פירוש נפלא!

- לעניות דעתי, יש בפירוש יותן אמירה מעניינת: ללכת בדרך טובתך ה', כדי צדיקים יירשו את העולם הזה והעולם הבא. ז"א, אין סתירה, ניגוד עניינים, בין לרשת את העולם הזה, לבין לרשת את העולם הבא. ז"א, אין סתירה, ניגוד עניינים, בין הרוח, הרוחניות, לבית החומר, החומריות. אמרו חז"ל: אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה; אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח. כתוב בתורה: לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אלוקיך בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. ברכת ה' באה ביחד עם מעשה ידי אדם. לטובה! איך עושים את זה? ובגלל זה, אהבו הצדיקים ללכת בדרכך הטובה!

ד' מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ.

[תרגום יונתן] כַּד נְפַקוּ עַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הֲוָת מְדַבְּרָא שְׁכִינַת מָרֵי עָלְמָא קֳדָמֵיהוֹן בְּעַמּוּדָא דַּעֲנָנָא בִּימָמָא וּבְעַמּוּדָא דְּאֵשָׁתָא בְּלֵילְיָא אֲמַרוּ צַדִּיקֵי דָּרָא הַהוּא רִבּוֹן כָּל עָלְמָא נְגֵידְנָא בָּתְרָךְ וּנְהֵי רָהֲטִין בָּתַר אוֹרַח טוּבָךְ וְקָרֵיב יָתַן בְּשִׁפּוֹלֵי טוּרָא דְּסִינַי וְהַב לַן יָת אוֹרַיְיתָךְ מִן בֵּית גִּנְזָךְ דִּרְקִיעָא וְנֶחֳדֵי וְנִבְדַח בְּעַשְׂרִין וְתַרְתֵּין אָתְוָן דְּמִכַּתְבָא בְּהוֹן וּנְהֵי דָּכְרִין יָתְהוֹן וְנִרְחַם יָת אֲלָהוּתָךְ וּנְהֵי מִתְרַחֲקִין מִבָּתַר טָעֲוָת עַמְמַיָּא וְכָל צַדִּיקַיָּא דְּעָבְדִין דְּתָקֵין קֳדָמָךְ יְהוֹן דָּחֲלִין מִנָּךְ וְרָחֲמִין יָת פִּקּוֹדָךְ:

כאשר יצאו עם בית ישראל ממצרים, היה מאמר שכינת אדון העולם לפניהם בעמוד ענן ביום, ובעמוד אש בלילה. אמרו צדיקי הדור ההוא: ריבון כול העולם, נמשיך אחריך, ונרוץ אחרי דרכך הטובה. ותקרב אותנו בשולי הר סיני, ותן לנו את תורתך מבית אוצרותיך ברקיעה. ונשמח ונגילה בעשרים ושתיים האותיות אשר כתבת בהן, ונזכור אותן, ונאהב את אלוהותך, ונתרחק מאחר טעות העמים, וכול הצדיקים המשבחים אותך לפניך ייראו אותך ויאהבו את עבודתך.

- לעניות דעתי, גם בפסוק זה "נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן", היין מסמל את תענוגות העולם הזה, טעות העמים, כאשר עולם התורה עדיף עליהם אין ספור מנות.

ה' שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה.

[תרגום יונתן] כַּד עֲבַדוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל יָת עִגְלָא אִתְקְדַרוּ אַפֵּיהוֹן כִּבְנוֹי דְּכוּשׁ דְּשַׁרְיָן בְּמַשְׁכְּנֵי קֵדָר וְכַד תָּבוּ בִּתְיוּבְתָּא וְאִשְׁתְּבֵיק לְהוֹן סְגָא זִיו יְקַר אַפֵּיהוֹן כְּמַלְאֲכַיָּא עַל דַּעֲבַדוּ יְרִיעָתָא לְמַשְׁכְּנָא וּשְׁרָת בֵּינֵיהוֹן שְׁכִינְתָא דַּיָי וּמֹשֶׁה רִבְּהוֹן סְלֵיק לִרְקִיעָא וִיהַב שְׁלָם בֵּינֵיהוֹן וּבֵין מַלְכְּהוֹן:

כאשר עשו בית ישראל את העגל, חשכו פניהם כבני כוש אשר הותרו באוהלי קדר, וכאשר שבו בתשובה הניח להם ה' זיו הכבוד, פניהם כמלאכים על שעשו יריעות למשכן, ושרת ביניהם שכינת ה', ומשה רבינו עלה לרקיעה, והביא שלום ביניהם ובין מלכיהם.

- משל נפלא! לעניות דעתי, לפי משל זה, ובכלל, יש קשר ישיר בין המצב הרוחני של אדם לבין מראה פניו, יכול להיות שאדם מלא רוחניות, פניו מקרינים אור, כפי שהיה מקרין אור משה רבינו, כאשר ירד מהר סיני, אחרי שיחותיו עם הקב"ה, פנים מול פנים.

ו' אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי.

[תרגום יונתן] אֲמַרַת כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל כָּל קֳבֵל עַמְמַיָּא לָא תְבַזּוֹן יָתִי עַל דַּאֲנָא קַדְרִיתָא מִנְּכוֹן עַל דַּעֲבַדִית כְּעוּבָדֵיכוֹן וּסְגֵידִית לְשִׁמְשָׁא וְסִהֲרָא דִּנְבִיאֵי שִׁקְרָא אִנּוּן גְּרַמוּ לְאִסְתַּקָּפָא תְּקוֹף רוּגְזָא דַּיָי עֲלַי וְאַלְּפוּנִי לְמִפְלַח לְטָעֲוָתְכוֹן וּלְהַלָּכָא בְּנִמּוֹסֵיכוֹן וּלְמָרֵי עָלְמָא דְּהוּא אֱלָהִי לָא פְלַחִית וְלָא אֲזַלִית בְּנִמּוֹסֵיהּ וְלָא נְטַרִית יָת פִּקּוֹדוֹי וְיָת אוֹרָיָתֵיהּ:

אמר כנסת ישראל, מול כול העמים, על תבזו אותי שאני שחורה מכם, עשיתי כמעשיכם, והשתחוויתי לשמש ולירח, כאשר נביאי השקר, הם גרמו לכעס החזק של ה' עלי, ולמדתי לפולחן טעותכם, והרגלי התנהגותכם, אבל לאדון העולם שהוא אלוקי לא היה לי פולחן ולא הלכתי בדרכו, ולא שמרתי את חוקותיו, ואת תורתו.

- לעניות דעתי, פסוק זה בתרגום ר' יונתן בן עוזיאל, הוא נבואה, על החטאים של בני ישראל, לאורך הימים, עד ימינו אלה!

ז' הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ.

[תרגום יונתן] כַּד מְטָא זִמְנֵיהּ דְּמֹשֶׁה נְבִיָּא לְמִפְטַר מִן עָלְמָא אֲמַר קֳדָם יְיָ גְּלֵי קֳדָמָךְ דְּעַמָּא הָדֵין עֲתִידִין לִמֵחָב וּלְהַלָּכָא בְּגָלוּתָא כְּעַן חַוִּי קֳדָמַי אֵיכְדֵין יִתְפַּרְנְסוּן וְיִשְׁרוֹן בֵּינֵי עַמְמַיָּא דְּקַשְׁיָן גְּזֵירָתְהוֹן כְּחֻמְתָא וּכְשָׁרָבֵי שִׁמְשָׁא דְּטִיהֲרָא בִּתְקוּפַת תַּמּוּז וּלְמָא דֵין יְהוֹן מְטוּלְטְלִין בֵּינֵי עֶדְרֵי בְּנוֹי דְּעֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל דִּמְשַׁתְּפִין לָךְ טָעֲוָתְהוֹן לְחַבְרַיָּא:

כאשר הגיע זמנו של משה הנביא להתפטר מן העולם, אמר לפני ה': גלוי לפניך שהעם הזה עתידים לחטא, וללכת לגלות, עכשיו, ידוע לפניך, איך יתפרנסו ויתקיימו בין העמים, שקשה גזירתם כחום וכשרב השמש הטהור בתקופת תמוז, ולמה הם, בני ישראל, מטולטלים בין המון בני עשו וישמעאל, שמשתפים לך האלילים שלהם לחברה.

- אנו עכשיו בתקופת תמוז, וקשה החום והשרב של השמש הטהור! בחודש תמוז יש תענית י"ז בתמוז, לזכר מעשה משה רבינו ע"ה, ששבר לוחות הברית כאשר ראה מעשה העגל.

יכול להיות השגחה מן השמיים, שדברים אלה נכתבים דווקא היום?

שבת שלום ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

יום חמישי, 4 ביולי 2024

מבט על הפרשה שלח

מבט על הפרשה שלח

א' כתוב בספר במדבר, פרשת שלח:

[במדבר יג א-ב] וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם.

לפי הפשט, הקב"ה בעצמו מצווה את משה רבינו ע"ה לשלוח מרגלים לארץ ישראל, לפני כניסת בני ישראל לשם.

לעניות דעתי, יש בציווי זה רמז גדול: על בני ישראל להתכונן, להשתדל כמה שיותר לפני מעשיהם, אם זה מלחמה, אם זה שלום. לשלוח מרגלים לפני המלחמה זה מעשה התכוננות הטבעי ביותר, המובן ביותר. אפילו שהקב"ה עימנו, בני ישראל, עלינו להתכונן, להשתדל, כמה שיותר, כול אחד לפי יכולתו, לא להסתמך רק על הניסים של הקב"ה, כול נס של הקב"ה עולה לנו בזכויות. כתוב בספר בראשית על אברהם אבינו ע"ה:

[בראשית טו א] אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר־יְהֹוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם בַּֽמַּחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃

רש"י מפרש:

אחר הדברים האלה - כל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג (ב"ר) אחר הדברים האלה אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והי' דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי לכך אמר לו המקום אל תירא אברם אנכי מגן לך מן העונש שלא תענש על כל אותן נפשות שהרגת ומה שאתה דואג על קבול שכרך שכרך הרבה מאד

כתוב בספר דברים, פרשת ראה:

[דברים יד כט] וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.

כתוב בפסוק זה "לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה." לעניות דעתי, אני הייתי מבין שהקב"ה מברך כול מה שאני עושה, וגם כול שאני משתדל לעשות, לפי יכולתי. למה הדבר דומה? אם אני מכפיל אפס במיליון, התוצאה היא אפס! אם אני לא עושה כלום, אפס, לעניות דעתי, למרות הברכות של הקב"ה, מכלום יוצא כלום!

ב' אני שומע ברדיו, בזמן האחרון, על יהודים מישראל שיורדים מן הארץ, עושים “re-location” אל מדינות אירופה, ארה"ב. בפרשת שלח לומדים שהדבר הזה לא חדש:

[במדבר יד ד] וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.

לעניות דעתי יש לקח גדול: המעשה הזה מעכב את הכניסה לארץ ישראל, מעכב את הגאולה, אבל לא מבטל אותה! בני ישראל הגיעו לארץ ישראל, והתיישבו בה!

דבר דומה גם בימינו אלה: יש עיכוב, אבל כן נצליח להגיע לגאולה שלמה! אמן!

הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

שני החטאים הגדולים במדבר

שני החטאים הגדולים במדבר

בשבת שעבר, קראנו פרשת שלח, על חטא המרגלים.

חטא המרגלי קורה לא הרבה זמן אחרי חטא גדול ביותר אחר, חטא עגל הזהב.

שני החטאים היו גדולים ביותר, קשה אם לא בלתי אפשרי להשוות ביניהם, איזה חטא גדול יותר. אבל, אפשר אולי לשאול, איזה עונש היה גדול יותר, בזמנו של החטא, העונש על חטא עגל הזהב, או החטא המרגלים?

לעניות דעתי, העונש על חטא המרגלים גדול יותר, הרבה יותר גדול מאשר העונש על חטא עגל הזהב: עיכוב של ארבעים שנים של הכניסה לארץ ישראל, הארץ המובטחת!

לעניות דעתי, תירוץ אפשרי: בחטא המרגלי מחו נגדו רק שניים, יהושע וכלב. לעומת זה, בחטא עגל הזהב, מחו נגדו הנשים שבעם ישראל, שבט לווי, הרבה, הרבה יותר אנשים מאשר בחטא המרגלים!

לכן, עלינו לזכור אמירת חז"ל "כול ישראל ערבים זה בזה!" אנו יכולים להמעיט בעונש אם כולנו, כמה שיותר יהודים, עד כולנו, נרבה במצוות, כמה שיותר מצוות, כדי לכפר על כול עם ישראל!

הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

מסכת בבא בתרא דף ז עמוד ב פסוק יד

מסכת בבא בתרא דף ז עמוד ב פסוק יד

העתקתי בהמשך, קטעים ממסכת בבא בתרא, דף ז עמוד ב פסוק יד, ובהמשך, בביאור שטיינזלץ. הגמרא כאן מלמדת על חובות תלמידים חכמים בשמירת עירם, במיסים לבניית החומה סביב העיר ותחזוקתה. או, יותר מדויק, הפטור של תלמידים חכמים ממיסים וחובות אלה.

לעניות דעתי, פסוקים אלה חשובים מאד בהבנת הנושאים שבימינו אלה, נושאים הקשורים לחוק הגיוס, גיוס תלמידים חכמים.

ה מסופר: ר' יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן [הטיל את התשלומים עבור החומה גם על החכמים], אמר לו ריש לקיש: רבנן לא צריכי נטירותא [חכמים אינם צריכים שמירה], דכתיב [שנאמר]: "ולי מה יקרו רעיך אל... אספרם מחול ירבון" (תהלים קלט, יז–יח), ויש לשאול: אספרם למאן [למי]? אילימא [אם תאמר] לצדיקים ובא הכתוב לומר דנפישי מחלא [שהם מרובים מן החול], השתא כולהו [הרי כל] ישראל כתיב בהו [נאמר בהם]: "כחול אשר על שפת הים" (בראשית כב, יז), צדיקים עצמם שהם חלק מעם ישראל מחול ירבון?! כיצד ייתכן שהם יהיו מרובים יותר?

אלא הכי קאמר [כך אמר]: אספרם למעשיהם של צדיקים — מחול ירבון, ומכאן תלמד קל וחומר: ומה חול שהוא מועט — מגין על היבשה מפני הים, שאין הים נכנס ליבשה, מעשיהם של צדיקים שהם מרובים — לא כל שכן שמגינים עליהם, ולפיכך אינם צריכים שמירה.

כי אתא לקמיה [כאשר בא ריש לקיש לפני] ר' יוחנן סיפר לו אותו המעשה, אמר ליה [לו]: מאי טעמא [מה טעם] לא תימא ליה מהא [אמרת לו מפסוק זה], שנאמר: "אני חומה ושדי כמגדלות" (שיר השירים ח, י), וכך פירשוהו: "אני חומה" — זו תורה, "ושדי כמגדלות" —

אלו תלמידי חכמים? ומעירים: וריש לקיש שלא דרש מכאן סבר לה [סבור שיש לפרש זאת] כמו שדרש רבא: "אני חומה" (שיר השירים ח, י) — זו כנסת ישראל, "ושדי כמגדלות" (שיר השירים ח, י) — אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

ועל מעשה כגון זה מסופר: רב נחמן בר רב חסדא רמא כרגא ארבנן [הטיל את תשלום מס הקרקע גם על החכמים], אמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק: עברת אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי [על התורה ועל הנביאים ועל הכתובים].

אדאורייתא [על התורה], דכתיב [שנאמר]: "אף חבב עמים כל קדשיו בידך" (דברים לג, ג), וכך פירושו, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אפילו בשעה שאתה מחבב עמים ונותן להם ממשלה על ישראל — כל קדושיו של ישראל, כלומר, תלמידי החכמים, יהיו בידך בלבד, והם אינם נחשבים תחת שליטת העמים, ופטורים מלהשתתף במס. ויש לפרש כך את המשך הפסוק כעוסק בתלמידי חכמים: "והם תכו לרגלך" (דברים לג, ג) — תני [שנה] רב יוסף: אלו תלמידי חכמים, שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, "ישא מדברתיך" (דברים לג, ג) — לישא וליתן בדבורותיו (בדבריו) של מקום.

ועוד עברת אדנביאי [על דברי הנביאים], דכתיב [שנאמר]: "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים" (הושע ח, י), ועל כך אמר עולא: פסוק זה בלשון ארמית נאמר, ש"יתנו" משמעו כמו בארמית: ישנו, ילמדו. וכך צריך להבין אותו: "אי תנו" כולהו [אם ילמדו כולם, כל ישראל] — עתה אקבצם, ואם מעט מהם ילמדו — יחלו (יפטרו) ממשא מלך ושרים משמע שאלה שלומדים אין עליהם משא המלך.

............................................

אמר רב יהודה: הכל משלמים לאגלי גפא [לבניית שערי החומות], אפילו מיתמי [מיתומים] גובים, אבל רבנן לא צריכי נטירותא [חכמים אינם צריכים שמירה] ולכן הם פטורים מתשלום זה. הכל משלמים לכריא פתיא [לכריית בורות] מים, אפילו מרבנן [מחכמים] דורשים דבר זה, שגם הם נזקקים למים, ולכן צריכים להשתתף בכך. ומעירים: ולא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא דלא נפקי באכלוזא [שאין יוצאים לצורך חפירת הבאר בהמון] לעשות בעצמם את החפירה, אלא רק אוספים כסף, אבל אם נפקי באכלוזא [יוצאים בהמון] לעשות זאת — רבנן לאו [חכמים לא] בני מיפק באכלוזא נינהו [בני יציאה בהמון הם] והם פטורים מעבודה זו.

מסופר: רבי פתח אוצרות שלו בשני בצורת לחלק, אמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי תלמוד, בעלי הלכה, בעלי הגדה ויקבלו ממני, אבל עמי הארץ אל יכנסו. דחק ר' יונתן בן עמרם שלא הכירו רבי היטב ונכנס, אמר לו: רבי, פרנסני! אמר לו רבי: בני, קרית במקרא? אמר לו בלשון ענוה: לאו [לא]. שנית? אמר לו: לאו. אמר לו רבי: אם כן, במה (בזכות מה) אפרנסך? אמר לו [לו]: פרנסני ככלב וכעורב שגם הם מקבלים אוכל אף כי אינם לומדים. התרגש רבי מן הדברים ופרנסיה [פרנס אותו].

בתר דנפק [אחרי שיצא] ר' יונתן יתיב [ישב] רבי וקא [והיה] מצטער ואמר: אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ! אמר לפניו ר' שמעון בר רבי: שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא, שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו? בדקו ואשכח [ומצאו] שכך באמת היה. ואז אמר רבי: יכנסו הכל, שמא מי שאינו נראה כתלמיד חכם הריהו באמת תלמיד חכם.

ולעצם שיטתו של רבי בענין זה מעירים: רבי הולך לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר רבי: אין פורענות בא לעולם אלא בשביל (בגלל) עמי הארץ. כההוא [כמעשה זה] של דמי כלילא [מס הכתר] דשדו אטבריא [שהטילו על העיר טבריה], אתו לקמיה [באו ראשי העיר לפני] רבי ואמרו ליה [לו]: ליתבו רבנן בהדן [שיתנו גם החכמים איתנו], אמר להו [להם]: לא. אמרו ליה [לו]: ערוקינן [בורחים אנו] ואז יפול התשלום על תלמידי החכמים, אמר להו [להם]: ערוקו [ברחו]. ערקו פלגיהון [ברחו מחציתם של בני העיר], דליוה פלגא [ביטלו את חצי המס] משאר בני העיר.

אתו הנהו פלגא קמי [באו אותם חצי שנשארו בעיר לפני] רבי, אמרו ליה [לו]: ליתבו רבנן בהדן [שיתנו חכמים איתנו], אמר להו [להם]: לא. אמרו לו: ערוקינן [בורחים אנו], אמר להם: ערוקו [ברחו]. ערקו כולהו [ברחו כולם], פש ההוא כובס [נשאר כובס אחד] שם בעיר, שדיוה [הטילו] את כל המס על הכובס. ערק [ברח] כובס, פקע כלילא [בטל מס הכתר]. אמר רבי: ראיתם, שאין פורענות בא לעולם אלא בשביל עמי הארץ, שהרי משיצאו מן העיר, בטל המס לגמרי.

...........................................

ואמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: הכל משלמים לפסי העיר ואפילו מיתמי [מיתומים] גובים, אבל רבנן [חכמים] — לא ישלמו, משום דרבנן לא צריכי נטירותא [שהחכמים אינם צריכים שמירה]. אמר רב פפא: לשורא ולפרשאה ולטרזינא [לחומה ולפרש בשביל העיר ולשומר הנשק] — אפילו מיתמי [מיתומים] גובים, אבל רבנן לא צריכי נטירותא [חכמים אינם צריכים שמירה]. כללא דמילתא [כללו של הדבר]: כל מילתא דאית להו [דבר שיש להם] הנאה מיניה [ממנו] — גובים אפילו מיתמי [מן היתומים].

...............................................

שבת שלום ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

גמרא על מתן צדקה בסתר

גמרא על מתן צדקה בסתר

כתוב בגמרא, מסכת בבא בתרא, דף ט, עמוד ב, פסוק ז:

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה בַּסֵּתֶר, יוֹתֵר מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ – דְּאִילּוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ כְּתִיב: ״כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה״, וְאִילּוּ בְּעוֹשֶׂה צְדָקָה כְּתִיב: ״מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף, [וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה]״. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אַף כּוֹפֶה, חֵמָה אֵינוֹ כּוֹפֶה; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה״ – אַף עַל פִּי שֶׁשּׁוֹחַד בַּחֵיק – חֵמָה עַזָּה. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל דַּיָּין שֶׁנּוֹטֵל שֹׁחַד – מֵבִיא חֵמָה עַזָּה לָעוֹלָם [שֶׁנֶּאֱמַר: וְשֹׁחַד בַּחֵק וְגוֹ׳].

הפרק הזה, לפי ביאור שטיינזלץ:

ושוב בענייני צדקה, אמר ר' אלעזר: גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, שאילו במשה רבינו כתיב [נאמר]: "כי יגרתי מפני האף והחמה" (דברים ט, יט), ואילו בעושה צדקה כתיב [נאמר]: "מתן בסתר יכפה אף ושחד בחק חמה עזה" (משלי כא, יד). ומעירים: ופליגא [וחלוקה] אימרה זו על זו שאמר ר' יצחק. שאמר ר' יצחק: את האף כופה מתן בסתר, אבל חמה אינו כופה, שנאמר: "ושחד בחק חמה עזה", לומר: אף על פי ששוחד בחיק שהוא נותן כסף לצדקה בסתר ("בחיק") — בכל זאת חמה עזה יכולה להזיק לו. איכא דאמרי [יש שאומרים] בלשון אחרת, אמר ר' יצחק: כל דיין שנוטל שחד — מביא חמה עזה לעולם, שנאמר: "ושחד בחק חמה עזה

- לפי מיטב הבנתי, מתן צדקה בסתר נמשל למתן "שוחד" להקב"ה! התירוץ הוא, כפי ששוחד ניתן בסתר, גם הצדקה ניתנה בסתר. במבט ראשון, למושג "שוחד" כאן מוזר, מפני ששוחד הוא דבר שלילי, שיש להימנע ממנו.

- לעניות דעתי, יש אולי תירוץ שמצדיק והופך את השימוש בשוחד למשל נפלא: נתבע נותן שוחד לשופט שדן בתיקו, כאשר הנתבע יודע שהוא אשם, ועל ידי השוחד מנסה להמתיק את פסק הדין, להפוך אותו לפני שורת הדין.

דבר דומה על "השוחד" להקב"ה, הנותן צדקה בסתר יודע ומודה שהוא עשה עבירות, ועל ידי הצדקה בסתר מנסה להמתיק את דין שמיים, להפוך אותו לפני שורת הדין!

הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

יום שני, 1 ביולי 2024

שיעורי "מוסר" 19

שיעורי "מוסר" 19

אגרת המוסר

לרבי ישראל מסלנט

אכן, על-ידי האבן הנגף ירט הדרך לנגדנו, לא נחרד מיום המיתה גם אם בפינו נזכירהו, כמאמר רבותינו ז"ל (שבת לא:) "שמא תאמר שכחה היא מהן, תלמוד לומר (תהלים מט, יד): "ואחריהם בפיהם ירצו סלה". גם אם עינינו רואות מיתת בני-אדם כמונו, לא תיתן עוז בנפשנו לשוב בכל-לב לבוראנו, אשר לסוף נבוא למשפט ויתווכח עמנו על כל רוע מפעלנו. היפך מאמר הכתוב (קהלת ז, ב): "טוב ללכת אל-בית-אבל מלכת אל-בית משתה, באשר הוא סוף כל-האדם, והחי יתן אל-לבו". אין זאת, כי אם ריבוי העונות שטמטמו לבנו ויהי לאבן, כדרשת חז"ל (יומא לט.) על הפסוק (ויקרא יא, מג): "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" - אל תקרי "ונטמאתם" אלא ונטמטם, עבירה מטמטמת לבו של אדם. ולכן גם עונותינו נסתרים מלפנינו ולא נרגיש בהם במהרה, כמאמר רבותינו ז"ל (קידושין מ.) כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. והן מסבבים אותו ליום הדין, כמאמר רבותינו ז"ל (עבודה-זרה יח): "עונות שאדם דש בעקביו כו' מסבבין וכו'". עתה, האם אבדה תקוותנו חס-ושלום, אין מזור לנו חלילה?

- ולכן גם עונותינו נסתרים מלפנינו ולא נרגיש בהם במהרה - נכון מאד! מה הפתרון? לעניות דעתי, חשבון נפש, כפי שכתוב בספר "מסילת ישרים" של הרמח"ל, פרק ג. בבאור חלקי הזהירות, עמוד א:

" הנה הרוצה לפקח על עצמו, שתים הנה ההשקפות הצריכות לו: האחת, שיתבונן מהו הטוב האמיתי שיבחר בו האדם, והרע האמיתי שינוס ממנו. והשניה, על המעשים אשר הוא עושה לראות אם הם מכלל הטוב או מכלל הרע. וזה, בשעת מעשה ושלא בשעת מעשה.

בשעת מעשה שלא יעשה שום מעשה מבלי שישקול אותו במאזני זאת הידיעה. ושלא בשעת מעשה שיעלה לפניו זכרון כלל מעשיו וישקול אותם כמו כן במאזני המשקל הזה לראות מה יש בם מהרע למען ידחה אותו, ומה מן הטוב להתמיד בו ולהתחזק בו. ואם ימצא בהם מן הרע, אז יתבונן ויחקור בשכלו איזה תחבולה יעשה לסור מן הרע ההוא וליטהר ממנו."

- כמאמר רבותינו ז"ל (קידושין מ.) כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר. - אתר ספריא, ביאור שטיינזלץ על קידושין מ:

" עולא אמר: יש לפרש זאת כדברי רב הונא שאמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה — הותרה לו. מיד תוהים על לשון זו: הותרה לו סלקא דעתך [עולה על דעתך]?! אלא כוונתו: נעשית לו כהיתר, שהוא מתרגל בה ושוב אינו מרגיש שעבירה בידו."

לעניות דעתי, בדיוק על דברים כאלה כותב גם הספר "מסילת ישרים" של הרמח"ל.

- והן מסבבים אותו ליום הדין, כמאמר רבותינו ז"ל (עבודה-זרה יח): "עונות שאדם דש בעקביו כו' מסבבין וכו'". - אתר ספריא, ביאור שטיינזלץ על עבודה-זרה יח עמוד א:

"על בתו לישב בקובה של זונות, מדוע? אמר ר' יוחנן: פעם אחת היתה בתו זאת מהלכת לפני גדולי רומי, אמרו בשיחה ביניהם: כמה נאות פסיעותיה (הליכתה) של ריבה (נערה) זו, כיון ששמעה כך מיד דקדקה (הקפידה) בפסיעותיה להלך כך, באופן שימצא חן בעיני הגברים, ולכן נענשה. והיינו [וזהו] שאמר ר' שמעון בן לקיש, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "עון עקבי יסובני" (תהלים מט, ו)? עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה, כלומר, עוונות שאדם אינו שם לב אליהם, שהם עוונות קטנים שאינם נחשבים בעיניו, כגון דרך הליכתו, מסובין (סובבים) לו ליום הדין."

- עתה, האם אבדה תקוותנו חס-ושלום, אין מזור לנו חלילה? - לעניות דעתי, זה אולי המשפת החשוב ביותר בדף הזה: אין להתייאש! לעולם אין להתייאש!

הרבה בריאות ורק בשורות טובות!