שיר השירים פרק ד' פסוקים ט-טז
ט'
לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה
לִבַּבְתִּנִי באחד [בְּאַחַת] מֵעֵינַיִךְ בְּאַחַד עֲנָק
מִצַּוְּרֹנָיִךְ.
[תרגום
יונתן] קְבִיעַ עַל לוּחַ לִבִּי רְחִימְתִיךְ אֲחָתִי כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל
דִּמְתִילָא לְנִנְפֵּי דְּהִיא צְנִיעָא קְבִיעַ עַל לוּחַ לִבִּי חִבַּת זוּטַר
רַבָּנַיִךְ דְּהוּא צַדִּיקָא כְּחַד מִן רַבָּנֵי סַנְהֶדְּרִין וּכְחַד מִן
מַלְכַיָּא דְּבֵית יְהוּדָה דַּהֲוָת יְהִיבָא כְּלִילָא דְּמַלְכוּתָא עַל
צַוְרֵיהּ:
מודבקת
על ליבי אהבתך, אחותי, כנסת ישראל, המשולה לאישה צעירה וצנועה. מודבקת על ליבי חיבת
הקטן אשר בנשיאיך, כאשר הוא צדיק כמו אחד מרבני הסנהדרין, וכאחד מן מלכי בית יהודה,
שהייתה מונחת כתר המלכות על צווארו.
-
לעניות
דעתי, זה נבואה ורמז למשיח בן דוד. שיבוא במהרה בימינו אלה! אמן!
י' מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ
מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים.
[תרגום
יונתן] כַּמָּה שַׁפִּירָן עֲלַי חִבְּתִיךְ אֲחָתִי כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל
דִּמְתִילָא לְנִנְפֵּי דְּהִיא צְנִיעָא כַּמָּה טָבָן עֲלַי חִבְּתִיךְ יַתִּיר
מִשִּׁבְעִין אוּמַּיָּא וְשׁוּם טָב דְּצַדִּיקַיִךְ נָדִיף מִכָּל בּוּסְמָנִין:
כמה
יפה עלי חיבתך אחותי כנסת ישראל, המשולה לאישה צעירה שהיא צנועה, כמה טובה עלי
חיבתך, יותר משבעים האומות, ושם טוב של צדיקיך נודף מכול בושמך.
-
מפרש
ר' יונתן בן עוזיאל, "כמה טובה עלי חיבתך, יותר משבעים האומות"! אמן!
לעניות
דעתי, זה לא דבר מובן מאליו, אלא על בני ישראל לעבוד ולהשתדל לשמור על זה. זה נכון
במיוחד בחודש אלול, חודש הסליחות, חודש חשבון נפש ותשובה.
יא'
נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב
תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן.
[תרגום
יונתן] וּבְעִדָּן דִּמְצַלַּן כָּהֲנַיָּא בַּעֲזַרְתָּא דְּקוּדְשָׁא זָלְחָן סִפְוָתְהוֹן
יַעְרַת דּוּבְשָׁא וְלִישָׁנַךְ נִנְפֵּי צְנִיעָא בְּמַלָּלוּתֵךְ שִׁירִין
וְתוּשְׁבְּחָן מְתִיקִין כַּחֲלַב וּדְבַשׁ וְרֵיחַ לְבוּשֵׁי כָּהֲנַיִךְ
כְּרֵיחַ אוּלְבָּנִין:
ובזמן
שהכוהנים מתפללים בעזרת בית המקדש, שפתותיהם מתבשמות ביערת דבש, ולשונך, אישה
צעירה, לשונך צנועה במאמריך, שיריך ותשבחותיך כחלב ודבש, וריח בגדי כוהניך כריח
הלבונה.
יב' גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם.
[תרגום
יונתן] וּנְשַׁיִךְ דְּמִתְנַסְבָּן לְגוּבְרִין צְנִיעָן כְּנִנְפֵּי צְנִיעָא וּכְגִנְּתָא
דְּעֵדֶן דְּלֵית רְשׁוּ לִגְבַר לְמֵיעַל לְגַוַּהּ אֱלָהֵין צַדִּיקַיָּא
דְּנַפְשָׁתְהוֹן מִשְׁתַּלְחִין לְגַוַּהּ עַל יַד מַלְאֲכַיָּא וּבְתוּלוֹתַיִךְ
טְמִירָן וּגְנִיזָן בְּאַנְפַלְיָן וַחֲתִימָן בְּכֵן כְּמַבּוּעַ דְּמַיִן
חַיִּן דְּנָפֵיק מִתְּחוֹת אִילָנָא וּמִתְפָּרַשׁ לְאַרְבָּעָה רֵישֵׁי נַהְרִין
וְאִלְמַלֵא דְּהוּא חֲתִים בִּשְׁמָא רַבָּא וְקַדִּישָׁא הֲוָה נָפֵיק וּמַבַּע
וְשָׁטֵיף כָּל עָלְמָא:
ונשיך, אשר נשואות לגברים צנועים,
כאישה צעירה צנועה, וכגן עדן שאין רשות לאדם להיכנס לתוכו חוץ מהצדיקים שנפשותיהן נשלחות
לתוכו על ידי המלאכים. ובתולותיך נסתרות ושמורות
בגנים פנימיים, וחתומות בהם, כמעיין מים חיים אשר יצא מתחת העץ, ומתחלק לארבעה ראשי
נהרות. ואילו שהוא לא היה חתום שמו הגדול והקדוש היה יוצא ומוציא ושוטף כול העולם.
יג'
שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים
כְּפָרִים עִם נְרָדִים.
[תרגום
יונתן] וְעוּלֵימַיִךְ מָלְיָן פִּקּוֹדִין הַכְרִימּוֹנִין וְרָחֲמִין
לִנְשֵׁיהוֹן וְיָלְדָן בְּנִין צַדִּיקִין כְּוָתְהוֹן וְרֵיחֵיהוֹן מְתִיל הַכֵי
כְּבוּסְמָנִין טָבִין דְּגִנְּתָא דְּעֵדֶן כְּפוֹרִין עִם רַשְׁקִין:
והצעירים
שלך מלאים במצוות כרימונים, והם אוהבים את נשותיהם ומולידים בנים צדיקים כמוהם.
והריח שלהם כמו הבשמים הטובים של גן עדן, וכמו עצי ברוש עם צמחי ספיק.
יד'
נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה
מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים.
[תרגום
יונתן] רְשַׁק וּמוֹרִיקָא וּקְנֵי בּוּסְמָא וְקִנָּמוֹן עִם כָּל קֵיסֵי
לְבוֹנְתָּא מֵירָא דָּכְיָא וְאַקְסֵיל אִלְוָאָן תָּן אֲלוּאֲוָז עִם כָּל
מִינֵי בּוּסְמָנִין:
נֵרְדְּ
וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל
רָאשֵׁי בְשָׂמִים.
טו'
מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן
לְבָנוֹן.
[תרגום
יונתן] וּמַיָּא דְּשִׁילוֹחַ מְדַבְּרִין בְּנִיחַ עִם מוֹתַר מַיִן דְּנָגְדִין
מִן לְבָנוֹן לְאַשְׁקָאָה יָת אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּגִין דְּאִנּוּן עָסְקִין
בְּפִתְגָמֵי אוֹרַיְתָא דִּמְתִילִין לְבֵירָא דְּמַיִן חַיִּן וּבִזְכוּתָא
דְּנִסּוּךְ מַיָּא דִּמְנַסְּכִין עַל מַדְבְּחָא בְּבֵית מַקְדְּשָׁא
דְּמִתְבְּנֵי בִּירוּשְׁלֵם דְּמִתְקְרִי לְבָנוֹן:
והמים
של שילוח הזורמים בנחת עם שאר ה מים היוצאים מן לבנון, להשקות את ארץ ישראל, למען
העוסקים במצוות דאורייתא, הנמשלים לבאר של מים חיים. ובזכות נסך המים, שמנסכים על
המזבח בבית המקדש הבנוי בירושלים, הנקרא לבנון.
טז' עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ
בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.
[תרגום
יונתן] וְעַל סְטַר צִיפּוּנָא הֲוָה פָּתוּרָא וַעֲלוֹהִי תְּרֵי עֲסַר לַחְמִין
דְּאַפִּין וְעַל סְטַר דָּרוֹמָא הֲוָת בּוֹצִינָא לְאַנְהָרָא וְעַל מַדְבְּחָא
הֲווֹ כָּהֲנַיָּא מַסְּקִין קְטוֹרֶת בּוּסְמִין כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל
אֲמַרַת יֵיעוֹל אֱלָהִי רְחִימִי לְבֵית מַקְדְּשָׁא וִיקַבֵּל בְּרַעֲוָא
קוּרְבָּנְהוֹן דְּעַמֵּיהּ:
ובצד
הצפוני היה שולחן ועליו שתים עשרה כיכרות לחם שנאפו. בצד הדרומי היה הפמוט להאיר; ועל
המזבח הקריבו הכוהנים את הקורבן ועליו העלו את קטורת הבשמים. כנסת ישראל אמרה: “יכנס ה' אהובי לבית המקדש ותקבל בעין יפה את קורבנות עמו”.
