וּבַת-כֹּהֵן--כִּי תִהְיֶה, לְאִישׁ זָר

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת אמור:

[ויקרא כב יב] וּבַת-כֹּהֵן--כִּי תִהְיֶה, לְאִישׁ זָר:  הִוא, בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל.

[תרגום אונקלוס] ובת כהין--ארי תהי, לגבר חילוניי:  היא, באפרשות קודשיא לא תיכול.

א' כתוב במקרא כִּי תִהְיֶה, לְאִישׁ זָר, אונקלוס מתרגם ומפרש ארי תהי, לגבר חילוניי, ורש"י מפרש לאיש זר ללוי וישראל.

ב' לכן, המילה חילוני שבעברית עכשווית, מובנה 'אזרחי, חופשי, ליברלי, לא קדוש, לא דתי' לא תואם את המובן שאונקלוס נותן למילה זאת (לפי פירוש רשי) 'לא כהן אלא לוי או ישראל'.

ג' יכול להיות שהפירוש של אונקלוס ורש"י למילה חילוני, ז"א, 'לא כהן אלא לוי או ישראל', נכון גם בימינו. מפני שאין יהודי שבאופן מוחלט, טוטאלי, ולאורך כול חייו, הוא לא דתי. הרי, כול יהודי עובר לפחות ברית מילה או חתונה דתית, אצלו או אצל הילדים שלו.

ד' לכן, היהודי החילוני הוא לא איש זר אלא לוי או ישראל, ז"א, יהודי פשוט.

ה' אמר בעל שם טוב, זכות הצדיק תשמור עלינו (שמעתי ברדיו ואחר כך חיפשתי ומצאתי ב-INTERNET):

"כי כול אחד מישראל הוא איבר מהשכינה, אפילו שלא נמנה על חברתו. אלא לא זו בלבד, אבל משעה שנכרת האיבר, שוב אין לא תקינה, וכול אחד מישראל הוא כביכול איבר מהשכינה."

ו' עוד יותר, יש מאמר חז"ל ידוע ומפורסם:

"ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימונים" (ממשנת הרצי"ה,  אלון באהבה ובאמונה, שבת פרשת אמור י"ב אייר ניסן תשע"ה, גיליון 1016). 

אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת אמור:

[ויקרא כא ב] כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו:  לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו.

[תרגום אונקלוס]  אלהין לקריביה--דקריב, ליה:  לאימיה ולאבוהי, ולבריה ולברתיה ולאחוהי.

א' כתוב במקרא כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו, ואונקלוס מתרגם ומפרש  אלהין לקריביה--דקריב, ליה, שאפשר אולי להסביר בעברית עכשווית אלא לקרובה שהוא קרוב אליה .

ב' כתוב בספר בראשית:

[בראשית ב כד] עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. 

לכן, אין יותר קרוב לאיש אלא אשתו. 

אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ--אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר קהלת:

[קהלת ז כ] כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ--אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא. 

א' יכול להיות שהכתוב כִּי אָדָם , זאת קריאה, ז"א, תשמע אדם!

ב' אפשר לשאול, למה כתוב במקרא אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ , ולא אין אדם בארץ?

יכול להיות שאם היה כתוב אדם, היו אומרים, אם היה צדיק לא היה חוטא. אבל אם הצדיק חוטא, קל וחומר אדם רגיל חוטא.

כי אין להכפיל הדברים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים ב:

[מלכים ב יחי ג] וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתְפְּשֵׂם.

א' ובארבע עשרה שנה, מבואר בד''ה שאחרי שנתן לו הכסף והזהב הכין חזקיה שלח ומגנים לרוב, והכין את עצמו למלחמה, וזה נודע למלך אשור ולכן עלה עליו שנית, ולכן רצה להגלות את העם כי החזיק אותו כמורד. והנה הכתובים האלה קאפיטיל י''ח י''ט כ' הוכפלו ככתבם וכלשונם בספר ישעיה סי' ל''ו ל''ז ל''ח ל''ט ושם בארתי הכתובים האלה על מכונם, וגם בארתי קצת השנוים שבאו בשני הספרים, וכבר יצא הפירוש הזה לאור זה ימים רבים, וכאשר ספר מלכים נכתב על ידי ירמיה, אם כן ישעיה קדים לירמיה, וירמיה העתיק דבריו מחזון ישעיה, על כן פירוש הכתובים האלה קנה מקומו בישעיה, תדרשהו משם, ותמצא מרגוע לנפשך, כי אין להכפיל הדברים : 

ב' כותב מלבים בפירושו:

" כי אין להכפיל הדברים " .

דבר זה נכון מאד גם בעולם האקדמי כאשר אין לשלוח ולפרסם אותו מאמר לכמה כינוסים וכתבי עת בו זמנית, או אפילו אחרי שהמאמר כבר התפרסם במקום אחד.

בְּפַר בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת אחרי מות:

[ויקרא טז ג] בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ:  בְּפַר בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת, וְאַיִל לְעֹלָה.

[תרגום אונקלוס] בדא יהי עליל אהרון, לקודשא:  בתור בר תורי לחטתא, ודכר לעלתא.

א' אפשר לשאול, למה כתוב במקרא בְּפַר בֶּן-בָּקָר ואונקלוס מתרגם ומפרש בתור בר תורי, ז"א, בשור בן שוורים.

יכול להיות תירוץ, להראות כמה האבות חשובים בעץ הייחוס ובאיכות הבנים, בדומה לביטוי 'מאמינים בני מאמינים'.

ב' אפשר לשאול, למה במקרא כתוב וְאַיִל לְעֹלָה ואונקלוס מתרגם ומפרש ודכר לעלתא , ז"א, וזכר לעולה.

יכול להיות שהתורה מלמדת אותנו, דרך הפירוש של אונקלוס, שיש להקריב את הגאה ביותר שזה הזכר, ז"א, להביא את הקורבן להקב"ה בשפלות שלמה.

בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת אחרי מות:

[ויקרא טז א] וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן--בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ.

[תרגום אונקלוס] ומליל ה', עם משה, בתר דמיתו, תרין בני אהרון--בקרוביהון אישתא נוכריתא קודם ה', ומיתו.

א' כתוב במקרא בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה ואונקלוס מתרגם ומפרש בקרוביהון אישתא נוכריתא קודם ה', כאשר בני אהרון נדב ואביהוא התקרבו לאש (המזבח).

ב' אונקלוס מפרש ומוסיף נוכריתא קודם , כאשר נוכריתא בארמית, בעברית נכרית, שיכול להיות להכרית, ז"א, להשמיד, לחסל, להחריב, לכלות, אבל גם להיכרות, ז"א, להיקנות, להירכש, להתקבל תמורת תשלום.

ג' לכן, יכול להיות שבניו של אהרון הכהן הגדול היו רוצים להתקרב לאש המזבח כמשל להקב"ה. וגם התקבלו על ידי הקב"ה, אבל שלמו על זה בחייהם.

ד' לכן, יכול להיות שאפשר לתרגם את הפסוק לעברית עכשווי "הקב"ה דיבר אל משה אחרי מות שני הבנים של אהרון, שביקשו להתקרב להקב"ה אבל שילמו על קבלתם על ידי הקב"ה בקרבתו בחייהם ומתו."

כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר ויקרא פרשת מצורע:

[ויקרא יד לד] כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם.

א' המצווה ניתנת ונלמדת במדבר, אבל התוקף שלה בארץ ישראל, כאשר עם ישראל יגיע לשם.

ב' אפשר אולי ללמוד מפסוק זה, הצדקה ותירוץ ללמוד על סדר הקורבנות בבית המקדש אפילו שאין לנו כאן ועכשיו בית המקדש, שייבנה במהרה בימינו.