וְאִתּוֹ, אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת פקודי:

[שמות לח כג] וְאִתּוֹ, אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן--חָרָשׁ וְחֹשֵׁב; וְרֹקֵם, בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן, וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וּבַשֵּׁשׁ. 

[תרגום אונקלוס] וְעִמֵּיהּ, אָהֳלִיאָב בַּר אֲחִיסָמָךְ לְשִׁבְטָא דְּדָן--נַגָּר וְאֻמָּן; וְצַיָּר, בְּתַכְלָא וּבְאַרְגְּוָנָא, וּבִצְבַע זְהוֹרִי, וּבְבוּצָא.

[תרגום יונתן] וְעִמֵּיהּ אָהֳלִיאָב בַּר אֲחִיסָמָךְ לְשִׁבְטָא דְדָן נַגַר וְאוֹמַן וְצַיַיר בְּתִכְלָא וּבְאַרְגְוָונָא וּבִצְבַע זְהוֹרֵי וּבְבוּצָא:

א' אפשר אולי להשוות את הפסוק שבמקרא לפסוק שבתרגום אונקלוס, שהפעם דומה באופן מדויק לפסוק שבתרגום יונתן, ולמצוא רמזים על טעמי המקרא:

-          במקרא לְמַטֵּה-דָן, תרגום אונקלוס לְשִׁבְטָא דְּדָן , שבעברית לשבט דן .

-          במקרא וְחֹשֵׁב , תרגום אונקלוס וְאֻמָּן , שבעברית אומן .

יכול להיות שזה רמז, שהאומן לא רק כשרון אלא גם הרבה מחשבה בנוסף לכשרון.

-          במקרא וְרֹקֵם , תרגום אונקלוס וְצַיָּר , שבעברית צייר.

הייתי מוסיף את שו"ת שמצאתי http://www.kipa.co.il/ask/show/120744

עבודה זרה וציור

תוכן השאלה :
לאחרונה שמעתי שעלולה להיות בעיה עם ציור של שמש, ירח וכוכבים. באילו מקרים ציור כזה הוא באמת אסור? האם ציור "ילדים" עם שמש מחייכת הוא בעייתי? האם מותר לצייר ירח וכוכבים, בצ´ופר "לילה טוב" למשל...? היכן נמתח הגבול, אם בכלל הייתי שמחה אם תוכלו להרחיב, כי זה נושא שבאמת לא חשבתי שעלול להיות בעייתי (הכוונה כאן היא, כמובן, לא לציורים של שמש ירח וכוכבים כאובייקטים מרכזיים אלא כמוטיבים של איור ופרטי רקע).
תודה רבה ויום טוב.

תוכן התשובה :
הבעיה היא לפסל או להחזיק צורה של כל הנ"ל (יש להוסיף גם צורת אדם היינו פסל)
לגבי ציור הרמב"ם והשו"ע מקילים רק בצורת אדם ולא בשמש וירח, והרמ"א מקל רק אם מדובר במשהו השייך לרבים לציבור שאין חשד שזה מיועד לע"ז כאשר הציור לא מתיימר לדייק אלא הוא הומוריסטי וכדומ´ או שזה כלל לא דומה כמו שעושים הילדים אז מותר (אגרות משה ח"ה סימן ט), אך צריך להקפיד שלא לנסות ולצייר באופן מדוייק את השמש והירח והכוכבים.

לגבי צורת אדם הפוסקים מקילים אפילו כפסל כשעושים אותה באופן שאינה שלימה כגון ללא יד אחת וכדומ.
לגבי בובות שהן בעצם צורת אדם, הנוהג הוא להקל אפילו שהן שלימות, כנראה בגלל שהן למשחק שזה הרבה יותר מבזה מאשר פסל שהוא לנוי.

וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת פקודי:

[שמות לח כב] וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה. 

א' לפי הפשט, וכך גם רש"י מפרש את הפסוק, בצלאל מקבל את הוראות ביצוע המשכן ישירות מהקב"ה, ולא דרך משה רבינו ע"ה.

ב' יכול להיות שיש כמה רמזים בפסוק זה, לגבי ההתנהגות שלנו, ז"א, ללמוד מהפסוק:

-          ארבע עיניים יותר טובות משניים. לכן, גם משה רבינו וגם בצלאל קיבלו את הוראות ביצוע המשכן, וגם הביאו ביחד לסיום העבודה והקמת משכן העדות.

-          אם יש אפשרות לקבל את ההוראות באופן ישיר מהמקור, כדאי ללכת ולקבל אותם ישירות מהמקור.

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת פקודי:

[שמות לח כא]  אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה:  עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.

[תרגום אונקלוס] אִלֵּין מִנְיָנֵי מַשְׁכְּנָא מַשְׁכְּנָא דְּסָהֲדוּתָא, דְּאִתְמְנִיאוּ עַל מֵימְרָא דְּמֹשֶׁה:  פֻּלְחַן, לֵיוָאֵי, בִּידָא דְּאִיתָמָר, בַּר אַהֲרוֹן כָּהֲנָא.

[תרגום יונתן] אלה אִלֵין מִנְיָנֵי מַתְקַלְוָן וּסְכוּמְהוֹן דְּמַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא דְאִתְמְנִיוּ עַל פּוּם מֵימְרָא דְמשֶׁה בְּרַם פּוּלְחַן לֵיוָאֵי הֲוַת בִּידָא דְאִיתָמָר בַּר אַהֲרן כַּהֲנָא:

א' כתוב בתרגום יונתן:

אלה אִלֵין מִנְיָנֵי מַתְקַלְוָן וּסְכוּמְהוֹן דְּמַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא דְאִתְמְנִיוּ עַל פּוּם מֵימְרָא דְמשֶׁה בְּרַם פּוּלְחַן לֵיוָאֵי הֲוַת בִּידָא דְאִיתָמָר בַּר אַהֲרן כַּהֲנָא:

שבתרגום לעברית עכשווית:

אלה מניינם (ספירתם) של המשקלות והסכומים של משכן העדות שנמנו לפי פי-משה, אבל עבודת הלוויים נתנה בידו של איתמר, בנו של אהרון הכהן.

ב' הפרוש שבתרגום יונתן מופיע גם בפירוש רש"י: "אלה פקודי בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחושת, ונמנו כל כליו לכל עבודתו."

ג' תרגום יונתן נותן אולי תירוץ למה יש במקרא חזרה הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת : המשכן כול המשקולות והסכומים, (של) משכן העדות.

ד' לעניות דעתי, זאת הפעם הראשונה שאני ראיתי, שהמנהיג, השליט שהוא משה רבינו ע"ה נותן דין וחשבון על המיסים שהוא אוסף. דבר זה ראוי לשבח ואמור לתת רמז ודוגמה גם לראשי הקהל שבימינו.

ה' אפשר אולי לשאול, למה בתרגום יונתן מופיע בְּרַם . אולי יש כאן עוד רמז ודוגמה נפלאים על הפרדת רשויות, על ידי בְּרַם , אבל!

וַיָּבֹאוּ, כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-נְשָׂאוֹ לִבּוֹ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת ויקהל:

[שמות לה כא]  וַיָּבֹאוּ, כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-נְשָׂאוֹ לִבּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ, הֵבִיאוּ אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל-עֲבֹדָתוֹ, וּלְבִגְדֵי, הַקֹּדֶשׁ. 

[תרגום אונקלוס]  וַאֲתוֹ, כָּל גְּבַר דְּאִתְרְעִי לִבֵּיהּ; וְכֹל דְּאַשְׁלֵימַת רוּחֵיהּ עִמֵּיהּ, אֵיתִיאוּ יָת אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ לַעֲבִידַת מַשְׁכַּן זִמְנָא וּלְכָל פֻּלְחָנֵיהּ, וְלִלְבוּשֵׁי, קֻדְשָׁא.

[תרגום יונתן]  וְאָתוֹ כָּל גְּבַר דְּאִתְרְעֵי לִבֵּיהּ וְכָל דְּאַשְׁלֵמִית רוּחֵיהּ בִּנְבוּאָתָא דְעִמֵּיהּ הַיְתִיוּ יַת אַפְרָשׁוּתָא לִקְדָם יְיָ לְעִיבִידַת מַשְׁכַּן זִימְנָא וּלְכָל פּוּלְחָנֵיהּ וְלִלְבוּשֵׁיהּ קוּדְשָׁא: 

א' אולי מעניין לנסות ולתרגם לעברית עכשווית את הפסוק של יונתן:

ובא כול גבר אשר שבחברת ליבו (ז"א, שלם עם ליבו, עם הרגשות שלו) וכול (ז"א, גבר) ששלמה רוחו (ז"א, גם הרגשות שלו, של אותו גבר) בקשר לנבואה שאתה (עם הרוח, אבל, אפשר אולי לתרגם גם עם עמו, ז"א, הנבואה הקשורה לעמו, עם ישראל) .....

ב' לכן, לפי תרגום יונתן, כול גבר אשר שבחברת ליבו, הנבואה הקשורה לעמו.

ג' לכן, יכול להיות שהתנאי להבאת התרומות לאהל המועד על ידי היהודים, התנאי הוא לא המצב החומרי, הכספי, הגשמי של האנשים, אלא מצבם הרוחני, הקשר שקיים בין היהודי לבין ריבונו, הקב"ה.

וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים, עַל-הַנָּשִׁים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת ויקהל:

[שמות לה כב]  וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים, עַל-הַנָּשִׁים; כֹּל נְדִיב לֵב, הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל-כְּלִי זָהָב, וְכָל-אִישׁ, אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיהוָה. 

[תרגום אונקלוס] וּמֵיתַן גֻּבְרַיָּא, עַל נְשַׁיָּא; כֹּל דְּאִתְרְעִי לִבֵּיהּ, אֵיתִיאוּ שֵׁירִין וְשַׁבִּין וְעִזְקָן וּמָחוֹךְ כָּל מָן דִּדְהַב, וְכָל גְּבַר, דַּאֲרֵים אֲרָמוּת דַּהְבָּא קֳדָם יְיָ. 

[תרגום יונתן] וְאָתוּ גוּבְרַיָא עִם נְשַׁיָא כָּל מַאן דְּאִתְרְעֵי לִבֵּיהּ הַיְתִיוּ שִׁירִין וְשִׁיוְוִין עִזְקַן וּמְחוֹכִין וְכָל תַּכְשִׁיט דִּדְהַב וְכָל גְבַר דְּאֲרִים אֲרָמוּת דַּהֲבָא קֳדָם יְיָ: 

א' כתוב במקרא וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים, עַל-הַנָּשִׁים , ובתרגום יונתן וְאָתוּ גוּבְרַיָא עִם נְשַׁיָא , שבעברית עכשווית באו הגברים עם הנשים .

ב' נראה לי שמקובל בתורה לכתוב אל, על ולהתכוון עם. 

קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת כי תשא:

[שמות לב א] וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.

[תרגום אונקלוס] וַחֲזָא עַמָּא, אֲרֵי אוֹחַר מֹשֶׁה לְמֵיחַת מִן טוּרָא; וְאִתְכְּנֵישׁ עַמָּא עַל אַהֲרוֹן, וַאֲמַרוּ לֵיהּ קוּם עֲבֵיד לַנָא דַּחְלָן דִּיהָכוּן קֳדָמַנָא--אֲרֵי דֵּין מֹשֶׁה גֻּבְרָא דְּאַסְּקַנָא מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם, לָא יְדַעְנָא מָא הֲוָה לֵיהּ.

[תרגום יונתן] וַחֲמָא עַמָּא אֲרוּם אִשְׁתְּהֵי משֶׁה לְמֵיחוּת מִן טַוְורָא וְאִתְכְּנֵישׁ עַמָּא עַל אַהֲרן כַּד חֲמוּן דְּעָבַר זִימְנָא דְקָבַע לְהוֹן וַאֲזַל סַטָנָא וְאַטְעִינוּן וְהָדַר לִבְּהוֹן זְחוֹחִין וַאֲמַרוּ לֵיהּ קוּם עִיבַד לָנָא דַחֲלַן דִּי טַיְילִן קָדָמָנָא אֲרוּם דֵּין משֶׁה גַבְרָא דְאַסְקָנָא מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם אִשְׁתַּלְהַב בְּטַוְורָא דְאֵשָׁא מְצַלְהֲבָא מִן קֳדָם יְיָ לָא אִשְׁתְּמוֹדְעָנָא מַה הֲוָה לֵיהּ בְּסֵיפֵיהּ:

א' יש תוספת בתרגום יונתן, מול המקרא ומול תרגום אונקלוס: וַאֲזַל סַטָנָא וְאַטְעִינוּן וְהָדַר לִבְּהוֹן זְחוֹחִין , שבעברית עכשווית הלך הסטן והטעה אותם. לכן, חזר לבם להיות גַּאֲוְתָּן, מִתְנַשֵּׁא, ושַׁחְצָן.

ב' פסוק זה בתרגום יונתן יכול לרמז כמה דברים:

-          עם ישראל או הערב רב לא חטאו ממש מרצונם נגד הקב"ה, אלא הסטן התערב והטעה אותם.

-          אפשר אולי לשאול, מי הסטן? לפי ספר איוב, הסטן הוא מלך הקב"ה. אפשר אולי לשאול,האם הקב"ה שלח את המלאך שלו, הסטן, כדי להטעות את עם ישראל? לי אישית, אני לא יכול לקבל תענה זאת.

לכן, אפשר אולי לזהות את הסטן עם היצר הרע שבאדם. לעניות דעתי, זה תירוץ שכן מתקבל על הדעת.

-          ברגע שלב האדם נעשה מתנשא, מלא גאווה, וגם שחצן, כפי שיונתן כותב, האדם מאבד את הקשר עם הקב"ה. חז"ל אמרו עבירה גוררת עבירה.

קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות, פרשת כי תשא:

[שמות לב א] וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.

[תרגום אונקלוס] וַחֲזָא עַמָּא, אֲרֵי אוֹחַר מֹשֶׁה לְמֵיחַת מִן טוּרָא; וְאִתְכְּנֵישׁ עַמָּא עַל אַהֲרוֹן, וַאֲמַרוּ לֵיהּ קוּם עֲבֵיד לַנָא דַּחְלָן דִּיהָכוּן קֳדָמַנָא--אֲרֵי דֵּין מֹשֶׁה גֻּבְרָא דְּאַסְּקַנָא מֵאַרְעָא דְּמִצְרַיִם, לָא יְדַעְנָא מָא הֲוָה לֵיהּ.

[תרגום יונתן] וַחֲמָא עַמָּא אֲרוּם אִשְׁתְּהֵי משֶׁה לְמֵיחוּת מִן טַוְורָא וְאִתְכְּנֵישׁ עַמָּא עַל אַהֲרן כַּד חֲמוּן דְּעָבַר זִימְנָא דְקָבַע לְהוֹן וַאֲזַל סַטָנָא וְאַטְעִינוּן וְהָדַר לִבְּהוֹן זְחוֹחִין וַאֲמַרוּ לֵיהּ קוּם עִיבַד לָנָא דַחֲלַן דִּי טַיְילִן קָדָמָנָא אֲרוּם דֵּין משֶׁה גַבְרָא דְאַסְקָנָא מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם אִשְׁתַּלְהַב בְּטַוְורָא דְאֵשָׁא מְצַלְהֲבָא מִן קֳדָם יְיָ לָא אִשְׁתְּמוֹדְעָנָא מַה הֲוָה לֵיהּ בְּסֵיפֵיהּ:

א' כתוב במקרא קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים , ומתרגמים גם אונקלוס וגם יונתן קוּם עֲבֵיד לַנָא דַּחְלָן , שבעברית עכשווית בוא, תקום ותעשה לנו פסל, או מסכה כמו דחליל .

ב' המטרה של הדחלן או הדחליל הייתה "ללכת" לפני העם ולהפחיד את האויב. יכול להיות שזה היה הדבר הרגיל, המקובל, הנורמה בין העמים שסיב עם ישראל. וזאת הייתה הנורמה גם במצריים שממנה יצאו עם ישראל לפני זמן קצר מאד. וביחד אתם יצוא גם ערב רב.

ג' יכול להיות שהדחלן שעם ישראל מבקש, מזכיר בקשת עם ישראל להמליך עליהם מלך:

[שמואל א' פרק ח פסוקים ד, ה]: ד וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה.  ה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ--כְּכָל-הַגּוֹיִם.