בס"ד
דברים חיים רחמים
ספר האגדה,
ביאליק ורבניצקי, הוצאת דביר, תל-אביב, 1960, פתיחה, [ח]:
"והוא כזרע גד לבן" [שמות טז
לא] אחרים אומרים: "גד" – שדומה לאגדה, שמושכת ליבו של אדם כמים (יומא
עה).
א' הפסוק השלם בספר שמות [טז לא] הוא:
"ויקרא בית ישראל את-שמו, מן. והוא, כזרע גד לבן, וטעמו, כצפיחית
בדבש:".
ב' הפסוק בתרגום אונקלוס: "וקרו
בית ישראל ית שמה מנא. והוא כבר זרע גדא חיוור, וטעמה כאיסקריטוון
בדבש:"
ג' חז"ל אומרים שהמילה 'גד' במקרא
או 'גדא' בתרגום אונקלוס, היא גד השה או תבלין הכוסברה.
ד' למה הדבר דומה, או מה הקשר בין
הכוסברה לבין האגדה?
היו היה מלך
גדול עם הרבה משרתים שהיו ממלאים כול רצונותיו. המלך אהב מאד לאכול בארוחת הבוקר
שלו סלט עגבניות, אבל לא רק עגבניות אלא גם מלפפון, בצל, שמן זית, ולימון. סגולת
הכותרת של הסלט היה תבלין מיוחד שהיו מביאים אותו מרחוק, מעבר הים, ושמו 'גדא', או
בעברית של ימינו כוסברה. יום אחד, המלך לא מצא את הכוסברה שלו בסלט. התחיל לצרוח
'איפה האגדא שלי, איפה האגדא שלי', ז"א, 'איפה הכוסברה שלי'. נבהלו המשרתים,
התחילו לרוץ ולחפש את הכוסברה של המלך, אבל המלך בשלו, 'איפה אגדא שלי, איפה אגדא
שלי'. המשרים סיפרו למלך כול מיני סיפורים, למה אין כוסברה בסלט, לא הגיע, האוניה
טבעה, שדדו את השיירה בדרך המדבר, מכרו
להם צמח אחר שחשבו שהוא כוסברה אבל אין זאת כוסברה. היו כול כך הרבה סיפורים שכאשר
מספרים סיפורים אומרים מספרים אגדא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה