ספר יונה

בס"ד

דברים חיים רחמים

ספר יונה, הוא ספר שקוראים אותו ביום הכיפור. זה ספר שדורש הסברים נוספים. תושבי עיניהן היו גויים. לכן, לא יכול להיות עבירה של עבודה זרה בין תושבי נינווה לבין הש״י. יוצא מזה שעבירות ופשעי נינווה היו בין אדם לרעהו, כמו בזמן הדור של נוח  או שדום ועמורה. גם אז, העבירות היו בין אדם לזולת. אנשי נינווה עברו על מצוות דור נוח. הש״י מזהיר אותם ונותן להם ארבעים יום לחזור בתשובה, ז״א לקבל עליהם את האחראיות על הנזקים לזולת, לתקן אותם ולפיס את הזולת, ולהתחייב לא לחזור על העבירות בעתיד. תושבי נינווה עשו זאת, כפי שמעידה הגמרה על כך שהוציאו את הקרשים מהבית כדי להחזיר אותם לזולת.

לפי הסבר זה מתיישר ספר יונה עם אמירת החז״ל ״מרחם על אכזרים מתאכזר על רחמנים״. הש״י לא מרחם על באכזרים אלא גורם להם לעשות תשובה, ז״א לתקן את עבירותם כלפי הזולת.

יש כמה דברים ללמוד לקח מסיפור ספר יונה:

  - יש לחכות ארבעים יום ממתן ההזהרה לביצוע הדין. הדבר דומה למה שקורה היום, כאשר מקבלים שלושה חודשים בין מועד קבלת כנס לבין מועד אחרון לתשלום.

  -  אחרי שתושבי נינווה חזרו בתשובה, הש״י מכפר, סולח, מוחל, מוחק את העבירות, ״פותח דף חדש״. זה לקח ודוגמה לאנשים שגם כן לכפר, לסלוח, למחול, למחוק, לפתוח ״דף חדש״ מול מי שמזיק להם אבל חוזר בתשובה.

יש עוד דבר בקשר לספר יונה: הש״י מכפר רק על העבירות בין אדם לש״י. הש״י לא ״מתערב״ בעבירות בין אדם לזולתו. עבירות אלה נפתרות אך ורק בין אדם לזולתו. לכן, הש״י לא יכול לכפר על עבירות תושבי נינווה מול הזולת, אלא אך ורק האנשים ביניהם. וזה מה שקרה בנינווה. והלקח הוא שאחרי תשובה בין אנשים, הנפגעים או הנעלבים אמורים לפתוח ״דף חדש״ כלפי המזיקים או המעליבים, כולל לשון הרעה.