אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת שמות:

[שמות א ח] וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.

[תרגום אונקלוס] וְקָם מַלְכָּא חֲדַתָּא, עַל מִצְרָיִם, דְּלָא מְקַיֵּים, גְּזֵירַת יוֹסֵף.

[פירוש רש"י] אשר לא ידע - עשה עצמו כאלו לא ידע:

א' כתוב במקרא "אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף." , כאשר אונקלוס מפרש ומתרגם " דְּלָא מְקַיֵּים, גְּזֵירַת יוֹסֵף. ". ז"א, בעברית עכשווית, "לא קיים את הצו, פסק-הדין של יוסף, ויכול להיות גם כלפי המצרים וגם כלפי אחיו ומשפחותיהם.

ב' ז"א, לפי אונקלוס, המלך החדש של מצרים לא קיים. וזה רמז שהוא ידע את גזירת יוסף אבל לא קיים אותה.

ג' דבר אונקלוס מתקשר עם פירוש רש"י "אשר לא ידע - עשה עצמו כאלו לא ידע:" .

ד' יש אולי לקח במעשה המלך החדש של מצרים: מתחילים בלא לקיים הסכמים ומסיימים בעבדות, כפי שקרה לעם ישראל במצרים. זה משל למציות ימינו, מתחילים בפצמ"ר אחת ומסיימים בגשם של טילים.

ה' אפשר אולי לשאול, למה בני ישראל לא עזבו את מצרים מיד שמלך מצרים לא קיים את הסכמים וגזירות יוסף.

יכול להיות שלא האמינו שמלך מצרים וגם כול העם המצרי יביאו אותם למצב של עבדות, אחרי שיוסף הציל את מצרים מרעב ומות.

ו' יכול להיות שדבר דומה קרה בגרמניה ואירופה בכלל, לפני מלחמת העולם השנייה. היהודים לא האמינו שהגרמנים, שהיהודים ראו בהם כעמם ממש, ישימו אותם במחנות ריכוז ויהרגו אותם. היהודים לא האמינו שדבר כזה יכול לקרות להם. בגלל זה, היהודים הגרמנים, לא כולם אבל רובם, לא עזבו גרמניה, לא ב-1933 כאשר הנצים עלו לשלטון, ואפילו לא ב-1938 אחרי Kristallnacht .

ובמקרה באופן מוחלט, נכתב חיבור זה לפני הפיגוע הנורא בפריס, אפילו שהחיבור מתפרסם היום.