בס"ד
דברים חיים רחמים
אמרו חז"ל:
[משנה
סדר נזיקים מסכת אבות פרק ד ב] בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה [ כבחמורה ], ובורח
מן העברהח.
שמצוה גוררת מצוה, ועברה גוררת עברה.
ששכר מצוה, מצוה.
ושכר עברה, עברהט.
א' בדרך כלל, אמירה זאת מיוחסת ליהודי
בודד. ז"א, אם אני עושה מצווה, הקב"ה מזמן לי עוד מצווה, וח"ו
להפך.
ב' יכול להיות שאפשר להשליך את אמירת
חז"ל לקבוצה של יהודים ולכלל ישראל. ז"א, אם אני עושה מצווה, הדוגמה
האישית שלי משפיע על היהודים האחרים שבקרבתי וגם הם יעשו מצוות בעצמם, וח"ו
להפך.
ג' אפשר להשליך מחשבה זאת לכלל ישראל.
ז"א, אם אני עושה מצווה, מצווה זאת שאני עושה מרבה את המצוות של כלל עם ישראל
פי כמה וכמה. אפשר אולי לנחש שהיחס הוא אקספוננציאלי בכלל. לכן, כדאי מאד לעשות
מצוות, סביר להניח שהמצווה שאני עושה חוזרת אלי גם כמצווה של מישהו אחר, לא לשכוח שמצוה
גוררת מצוה, ועברה גוררת עברה.
ד' אפשר אולי עוד השלכה אחת לאמירת
חז"ל.
שמעת י אמירת חז"ל אחרת, שהמעשים
שלנו בעולם הזה משפיעים על העליונים בעולם הבא ובשמיים בכלל. זה רעיון נשגב בפני
עצמו. ז"א, האנשים בעולם הזה, למטה, יכולים להשפיע על העליונים, ולא רק להפך.
וזאת על ידי ההתנהגות שלנו.
לכן, אפשר אולי להגיד שאמירת חז"ל
מתייחסת, אפשר להפעיל אותה, גם ביחסים ביננו שבעולם הזה לבין העליונים שבעולם הבא
ובשמיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה