אוהב את המקום, אוהב את הבריות

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתבו חז"ל בפרקי אבות:

[פרקי אבות פרק ו א]

רבי מאיר אומר:  כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. נקרא רע, אהוב,  אוהב את המקום, אוהב את הבריות,  משמח את המקום, משמח את הבריות,  ומלבשתו ענוה ויראה,  ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן,  ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות,  ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה,  שנאמר: "לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה".  ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין,
ומגלין לו רזי תורה,  ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק,  והוה צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו,
ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. 

א' לפי הכתוב אוהב את המקום, אוהב את הבריות,  משמח את המקום, משמח את הבריות , ברורים ביותר הקשר והתלות בין ההתנהגות מול הקב"ה להתנהגות מול הזולת. כאשר שתיהן הולכות ביחד, בתיאום ובהתאמה, ז"א, אין זה בלי זה.

ב' לעניות דעתי, זה דבר חשוב ביותר, במיוחד על כול הקשור להתנהגותנו מול הזולת.