בראשית ו׳:ט׳ דון יצחק אברבנאל ע"ה על התורה
אלה תולדות נח נח וגו'. עד וידבר אלהים אל נח לאמר צא מן התיבה. ואמנם השאלות הנופלות בספור הזה כפי פשוטי הכתובים הם אלו:
השאלה הו' במה שנכפל זה הספור שהיה המבול ארבעים יום וזה שבראשונה אמר ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ואחר כך חזר לומר ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וירבו המים והוא כפל מבואר בפסוקים:
הפסוקים הם:
[בראשית ז ד] כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
[בראשית ז יב] וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.
[בראשית ז יז] וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרׇם מֵעַל הָאָרֶץ.
[תרגום יונתן] אֲרוּם הָא אֲנָא יָהִיב לְכוֹן אַרְכָּא שׁוּבְעָא יוֹמִין אִין יְתוּבוּן יִשְׁתְּבַק לְהוֹן וְאִין לָא יְתוּבוּן לִזְמַן יוֹמִין תּוּב שׁוּבְעָא אֲנָא מָחִית מִטְרָא עַל אַרְעָא אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילְוָן וְאֵישֵׁיצֵי יַת כָּל גְוִיַת אֵינַשׁ וּבְעִיר מִן אַרְעָא: וַהֲוָה מִטְרָא נָחִית עַל אַרְעָא אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילַוָן: וַהֲוָה טוּבְעָנָא אַרְבְּעִין יְמָמִין עַל אַרְעָא וּסְגִיאוּ מַיָא וּנְטָלוּ יַת תֵּיבוּתָא וְאִיתְרָמַת מֵעַל אַרְעָא:
השאלה השישית (ו') היא שאלה קלאסית של "עריכה"
וכפילות, אבל כרגיל, כשמסתכלים בתרגום יונתן– מגלים אוצר של פסיכולוגיה
ומוסר.
סיכום שאלה ו' של דון יצחק אברבנאל ע"ה: דון יצחק אברבנאל ע"ה קורא את פסוקי המבול בעיניים של
עורך, ושם לב לכפילות בולטת שמתרחשת במרחק של חמישה פסוקים בלבד:
- בפסוק י"ב: התורה אומרת: "וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם
וְאַרְבָּעִים לָיְלָה".
- בפסוק י"ז: התורה חוזרת ואומרת: "וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ".
הקושיה: למה התורה חוזרת על עצמה? הרי אם אמרת לי שהגשם ירד 40
יום, אני יודע שהמבול נמשך 40 יום. זה "כפל מבואר" (כפילות ברורה ומיותרת
לכאורה).
הפתרון שמסתתר בתרגום יונתן (גשם מול מבול): הפסוקים מתרגום יונתן
פותרים את קושייה בצורה מבריקה, ומוכיחים שאין כאן כפילות, אלא שני
דברים שונים לחלוטין!
א' ההמתנה לתשובה (פסוק ד'): תרגום יונתן מגלה שהקב"ה נתן להם עוד שבוע אחרון של
חסד: "אם ישובו – ייסלח להם".
ב' ההבדל בין "גשם" ל"מבול":
- בפסוק י"ב, תרגום יונתן כותב: "וַהֲוָה מִטְרָא נָחִית" (היה מטר/גשם
יורד). חז"ל מסבירים שהקב"ה הוריד קודם כל גשם של ברכה. הוא אמר: אם הם
יעשו תשובה עכשיו, הגשם הזה יישאר גשם רגיל שישקה את השדות.
- בפסוק י"ז, כשהם סירבו לעשות תשובה, תרגום יונתן משנה את המילה: "וַהֲוָה
טוּבְעָנָא" (הייתה טביעה/הטבעה).
שאלה: למיטב זכרוני, בחנוכת אוהל מועד, כול הנשיאים באים עם אותם מתנות וקורבנו. גם שם יש חזרה מילה במילה אותו כתוב. התירוץ: לכול נשיא יש מחשבות שונות, מחשבות שלו.
לכן, גם התירוץ של תרגום יונתן, פעם ארבעים ימים של גשם של ברכה, פעם ארבעים ימים של מבול קטלני, זה תירוץ סביר ביותר.
בהקבלה יש שימוש בכלי הלמדני שנקרא "גזירה שווה רעיונית" – לקחת עיקרון מפרשה אחת (נשא) ופתרת בעזרתו את התעלומה בפרשה אחרת (נח).
החיבור בין קורבנות הנשיאים למבול הוא מהלך מבריק שמוכיח את אחד הכללים הגדולים
בלימוד תורה: בתורה אין כפילות לשווא; כל חזרה טקסטואלית מעידה על שינוי מהותי או פנימי.
א' הוכחת העיקרון מפרשת נשא (הנשיאים):
- עובדה מדהימה: בפרשת נשא (במדבר ז'), התורה חוזרת 12 פעמים, מילה במילה,
על רשימה ארוכה של קורבנות (קערת כסף, מזרק כסף, כף זהב וכו'). זה נראה כמו
"בזבוז מקום" משווע! התורה יכלה לכתוב את הרשימה פעם אחת ולהגיד "וכך עשו
כולם".
- ההסבר של המדרש (במדבר רבה י"ג) והרמב"ן: התורה חזרה על זה כי הפנים
לא היה זהה לחוץ. החפצים היו אותם חפצים, אבל כל נשיא כיוון למשהו אחר
לחלוטין. נשיא ראובן כיוון להצלת אחיו, נשיא שמעון כיוון לתורה, נשיא
יהודה למלכות.
- הכלל שנלמד מכאן: כשהתורה חוזרת על מילים זהות, היא באה לומר לנו: "אל תסתכלו
רק על החומר (הקערה/הגשם), תסתכלו על הרוח (הכוונה) שהשתנתה!".
ב' יישום העיקרון על דון יצחק אברבנאל ע"ה ותרגום יונתן (שאלה ו'):
- דון יצחק אברבנאל ע"ה קרא את פרשת נח כמו מהנדס. הוא ראה "40 יום גשם" ואז "40 יום מבול",
ואמר: "זה כפל מבואר!". מבחינתו 40=40, מים=מים.
- אבל, בעזרת תרגום יונתן, הופעל "כלל הנשיאים". תסתכל על הפנים!
- בפעם הראשונה ("גשם"): הכוונה האלוהית הייתה ברכה ורחמים (הזדמנות לתשובה).
- בפעם השנייה ("מבול"): הכוונה האלוהית התהפכה לדין ומשחית.
- בדיוק כמו אצל הנשיאים – החומר נראה אותו דבר (מים יורדים מהשמיים 40 יום), אבל
ה"מחשבה" והמהות שמאחוריהם השתנו לחלוטין. לכן התורה הייתה חייבת לכתוב זאת
פעמיים, כדי לתעד את חילופי המהות (מגשם למבול).
לסיכום: ההיקש מושלם. הפתרון של רבי יונתן בן עוזיאל ע"ה אינו "המצאה", אלא הוא
נשען על שיטת העריכה הקבועה של התורה: חזרות נועדו ללמד אותנו על שינויים ברובד
הנסתר והרוחני של המציאות.
הרבה בריאות ורק בשורות טובות! 😃😊🤚🤎
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה