אם אין קמח אין תורה

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים א פרק יב:

[יב ג] וַיִּשְׁלְחוּ, וַיִּקְרְאוּ-לוֹ, ויבאו (וַיָּבֹא) יָרָבְעָם, וְכָל-קְהַל יִשְׂרָאֵל; וַיְדַבְּרוּ, אֶל-רְחַבְעָם לֵאמֹר.  

[יב ד] אָבִיךָ, הִקְשָׁה אֶת-עֻלֵּנוּ; וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה, וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר-נָתַן עָלֵינוּ--וְנַעַבְדֶךָּ. 

[יב יד] וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר, אָבִי הִכְבִּיד אֶת-עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים.

[יב טז ] וַיַּרְא כָּל-יִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא-שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל, עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד; וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לְאֹהָלָיו.

[יב כח] וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ--וַיַּעַשׂ, שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב-לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם--הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

א' לפי [יב טז ], זאת דוגמה מצוינת של האמירה שבפרקי אבות [ג יז] אם אין קמח אין תורה:

לכן, עשרת שבטי ישראל עזבו את בית המקדש שבירושלם בגלל המצב הכלכלי הקשה שלהם, בעקבות העול הכבד ששלמה המלך שם עליהם.

ב' גם כן, לפי  [יב כח], זאת דוגמה מצוינת של הפסוק שבפרקי אבות [ד ב] עבירה גוררת עבירה:

אחרי העבירה הראשונה של עזיבת בית המקדש שבירושלים, באה העבירה השנייה עוד יותר חמורה של עשיית שני עגלי הזהב, 'הנה אלוהיך ישראל'.