אשר הסתה אתו איזבל אשתו

דס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים א פרק כא:

[כא כה] רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות את הרע בעיני ה' אשר הסתה אתו איזבל אשתו:

א' מפרש מצודת דוד:

"הסיבה שהרשיע אחאב מכולם, רק באה בעבור אשר הסיתה אותו איזבל אשתו:"

ב' מפרש מלבים:

"רק ר"ל בכל המלכים הרשעים לא היה אחד כאחאב, כי כולם עשו הרע מדעת עצמם, והוא התמכר לרצון אחרים יען שהסתה אותו איזבל:"

ג' כתוב בספר משלי:

[יד א] חכמת נשים בנתה ביתה ואוולת (נ' טיפשות, כסילות, טמטום, אידיוטיות, חוסר חשיבה, שטות, סכלות) בידיה תהרסנו:

חז"ל מביאים דוגמא לפסוק זה מספר במדבר פרשה קרח [טז א]. כתוב בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קט עמוד ב, דף קי עמוד א:

"היינו דכתוב (משלי [יד א] ) חכמת נשים בנתה בינה – זו אשתו של און בן פלט, ואוולת בידה תהרסנה – זו אשתו של קרח."

מסבירים חז"ל, שאשתו של קרח דאגה ללבות את אש המחלוקת, ואשתו של און בן פלט דאגה לכך שבעלה לא ישתתף במחלוקת.

ד' כתוב בספר פרקי אבות:

[א ה] ... מכאן אמרו חכמים, כל-המרבה שיחה עם אישה, גורם רע לעצמו, ובטל מדברי תורה, וסופו יורש גהנם:

מסביר רבינו עובדיה מברטנורא בדומה לפסיכולוג בענייני משפחה וזוגיות:

"מצאתי כתוב שכאשר מספר לאשתו קורותיו כך וכך אירע לי עם פלוני היא מלמדו לחרחר ריב. כגון קרח שספר לאשתו מה שעשה משה שהניף את הלווים תנופה והביאתו בדבריה לידי מחלוקת. א"נ מתוך שהוא מספר לה שחבריו גינוהו וביישוהו אף היא מבזה אותו בלבה וזה גורם רעה לעצמו:"

ה' לעניות דעתי, מעניין הדבר שאחאב לא מקבל הקלות מפני שאשתו איזבל הסיתה אותו לעבודה זרה, וגם לרצח נבון היזרעלי. ההפך הוא הנכון, לפי הפירוש של מלבים "והוא (אחאב) התמכר לרצון אחרים יען שהסתה אותו איזבל."

לכן, הלקח הוא שהגבר, הבעל, הוא האחראי על התנהגותו וגם על התנהגות ביתו. ואם הוא מסכים והולך לפי הצע אשתו, דבר זה רק מוסיף לאשמתו.