פירוש התורה - וְהָיָה, כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל-הָעָם, וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ; וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, עַד-בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה.

בס"ד

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ  לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה .

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ,  וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל .

דברים חיים רחמים

 כתוב בספר שמות, פרשת כי תשא:

[שמות לג ח] וְהָיָה, כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל, יָקוּמוּ כָּל-הָעָם, וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ; וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה, עַד-בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה.

[תרגום אונקלוס] וְהָוֵי, כַּד נָפֵיק מֹשֶׁה לְמַשְׁכְּנָא, קָיְמִין כָּל עַמָּא, וּמִתְעַתְּדִין גְּבַר בִּתְרַע מַשְׁכְּנֵיהּ; וּמִסְתַּכְּלִין אֲחוֹרֵי מֹשֶׁה, עַד דְּעָלֵיל לְמַשְׁכְּנָא.

[תרגום יונתן]  וַהֲוָה כַּד הֲוָה נָפִיק משֶׁה מִן מַשְׁרִיתָא וְאָזֵיל לְמַשְׁכְּנָא קַיְימִין כָּל רַשִׁיעֵי עַמָּא וּמִתְעַתְּדִין גְּבַר בִּתְרַע מַשְׁכְּנֵיהּ וּמִסְתַּכְּלִין בְּעֵינָא בִּישָׁא אֲחוּרֵי משֶׁה עַד זְמַן מֵיעֲלֵיהּ לְמַשְׁכְּנָא: 

א' תרגום יונתן בעברית ([שרת"י במדינות – שמות דף 402]):

"והיה כצאת משה מן המחנה ללכת אל האהל, ונצבו כל רשעי העם ומזדמנים איש פתח אהלו, והביטו בעין רעה אחרי משה עד עת בואו אל האהל."

-          רש"י מפרש:

כצאת משה - מן המחנה ללכת אל האהל

יקומו כל העם - עומדים מפניו ואין יושבים עד שנתכסה מהם

והביטו אחרי משה - לשבח אשרי ילוד אשה שכך מובטח שהשכינה תכנס אחריו לפתח אהלו

-          יש הבדל בין פירוש רש"י לבין תרגום יונתן. אפילו שברוב רובם של הפסוקים, פירוש רש"י מתאים לתרגום יונתן.

כתבו באותו הספר:

"נמצא דתיב״ע (תרגום יונתן בן עוזיאל) מפרש הא ד״והביטו אחרי משה״, הוא לגנאי, ועיין רש״י כאן שמפרשו לשבח: אשרי

ילוד אשה שכך מובטח, שהשכינה תכנס אחריו לפתח אהלו."

"ובספר טעם ודעת כאן כתב, וז״ל: ובתיב״ע פי׳: ״ונצבו איש פתח אהלה״, היינו הרשעים, ואם כן ״אחרי משה" (כוונתו): שלא נסתכלו ״בפניו״, היינו בקדושתו ואור פניו, אלא הביטו ״אחריו״, שנסתכלו בעין רע לפוסלו, ולהמעיט ערכו, וכך ררכם של רשעים שבכל הדורות, שמביטים על הת״ח מאחריהם, לזלזל בהם, עכ״ל."

-          בדרך כלל, תרגום יונתן מיפה את הפסוקים שבמקרא. לכן, קשה לי להבין ולתרץ את תרגום יונתן בפסוק זה. לכן, כמה שאלות:

איפה היו הצדיקים, הלא רשעים, הרי לא כולם היו רשעים? זה אומר שבני ישראל המשיכו והחזיקו בחטא עגל הזהב?  למה בני ישראל, או לפחות חלק גדול מהם, כעסו על משה רבינו ע"ה, הרי משה רבינו הציל אותם מעונש הקב"ה?

-          יכול להיות שתרגום יונתן מבטא את הטרגדיה של הרבה, אם לא רוב רובם של המנהיגים, שלמרות מעשיהם הטובים לעם, העם

שונא אותם, ללא שום הצדקה. וזה קורה גם בימינו אלה! יכול להיות שרב יונתן בן עוזיאל ע"ה הרגיש בעצמו דבר זה, וכאן מצא מקום לתת ביטוי להרגשות אלה. אם יש אולי איזה שהוא אמת בתירוץ זה, מעניין לאמת אותו מול סיפור החיים של רב יונתן בן עוזיאל.

מצאתי כתוב באתר "אנציקלופדיה יהודית" http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2834 :

"מפעל התרגום עורר רעש גדול והתנגדות מצד כמה מחכמי הדור, שחששו כנראה לשכחת המקור העברי אצל יהודים דוברי ארמית, כשם שהתרגום היווני דחה מפניו את המקור באלכסנדריה של מצרים."