וַיִּקְרָא-לוֹ--אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשת וישלח:

[בראשית לג כ] וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ--אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.  

[תרגום אונקלוס] וַאֲקֵים תַּמָּן, מַדְבְּחָא; וּפְלַח עֲלוֹהִי--קֳדָם אֵל, אֱלָהָא דְּיִשְׂרָאֵל. 

[תרגום יונתן]  וְאָקִים תַּמָן מַדְבְּחָא וְתַמָן יְהַב מַעְשְרַיָא דְאַפְרֵישׁ מִן כָּל דִילֵיהּ קֳדָם אֵל אֱלָהָא דְיִשְרָאֵל: 

[רש"י] ויקרא לו אל אלהי ישראל: לא שהמזבח קרוי אלהי ישראל, אלא על שם שהיה הקדוש ברוך הוא עמו והצילו קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומר מי שהוא אל הוא הקב"ה הוא לא-להים לי ששמי ישראל, וכן מצינו במשה (שמות יז טו) ויקרא שמו ה' נסי, לא שהמזבח קרוי ה', אלא על שם הנס קרא שם המזבח, להזכיר שבחו של הקב"ה, ה' הוא נסי. ורבותינו דרשוהו שהקב"ה קראו ליעקב אל. ודברי תורה (ירמיה כג כט) כפטיש יפוצץ סלע, מתחלקים לכמה טעמים, ואני ליישב פשוטו ושמועו של מקרא באתי:

א' אונקלוס מפרש ומתרגם וּפְלַח עֲלוֹהִי שמתורגם לעברית עכשווית 'ועבד עבודה זרה עליו (על המזבח)'.

ב' יש אולי כאן דבר מעניין ביותר: לפי אונקלוס, העבודה, התפילה, והקורבנות של יעקוב היו דומים לאלה של עבודה זרה שהייתה סביבו.

ג' מזה, אפשר אולי להשיג שני דברים, שלעניות דעתי חשובים ביותר:

-          אנו עדים לגיבוש דעת ישראל עד לקבלת התורה, ותהליך של הבדלה של עם ישראל מהעמים שסביבו.

-          עד קבלת התורה בהר סיני, כנראה שאי-אפשר להפעיל את הכללים, מצוות, משפטים, וחוקים שבתורה לדורות שהיו לפני מתן התורה. למשל, נשואיו של יעקב אבינו לשתי אחיות בו זמנית.