בס"ד
דברים חיים רחמים
ספר האגדה של ביאליק
ורבניצקי, פתיחה, י"ב:
ברית כרותה היא – הלומד
אגדה מתוך הספר לא במהרה היא משכח (ירוש' בר' ה)
א' יש שיח רב בין הפוסקים אם
מותר או לא לכתוב את האגדות או למסורן אך ורק בעל פה. הסיבה לשים אותן על הנייר
היא אותה הסיבה שהתירו לכתוב את התורה שבעל פה: אם התירו לכתוב את התורה שבעל פה,
כך יש להתיר לכתוב גם את האגדות.
אלה שלא מתירים אומרים
שכאשר דורשים את האגדות בעל פה, אפשר להסביר אותם, גם את הגלוי וגם את הנסתר שבהן.
ב' לעניות דעתי, לפי שגם
המהר"ל יש ספר אגדות "חידושי אגדות מהר"ל מפראג", ירושלים
תשל"ב (1972), יכול להיות שיד המתירים על העליונה.
ג' היה פעם יהודי עם הארץ שלא
ידע אפילו לכתוב ולקרוא. כול ההסכמים שהוא היה עושה, לקנות ולמכור, לשכור ולהשכיר,
היה עושה אותם בעל פה. וגם היה דואג לעשותם לפני שני עדים כשרים. אבל, אפילו כך, כול
הזמן היו לו וויכוחים ומריבות עם הצד השני שהיו אומרים דברים שונים מאלה שהיהודי
שלנו היה יודע אותם. וגם העדים לא היו לו לעזר, מפני שגם הם היו שוכחים את פרטי
החוזים.
ואז הוא התחתן. וראה שאת
החוזה עם אשתו, הכתובה, הוא לא יכול לעשות אותו בעל פה אלא אך ורק בכתב, כתובה
כתובה.
חשב היהודי, אם זה כך,
באמת המצאה טובה היא לכתוב את כול הדברים בכתב, ואם יש מחלקות מיד הולכים וקוראים
בכתב ומוציאים פתרון. הלך היהודי ולמד לכתוב ולקרוא ואת כול העסקים שלו עשה אותם
רק בחוזים כתובים.
התפלאו השותפים שלו ואמרו
'איזה יהודי כחם, ככה יש לעשות: הלומד אגדה מתוך הספר לא במהרה היא משכח'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה