אגרת הרמב"ן 3
אגרת הרמב"ן
וְכַאֲשֶׁר
תַּחֲשֹׁב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא.
וּבַמִּדּוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָֹמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ.
וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת
הָעֲנָוָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכָּל אָדָם, וּלְהִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ וּמִן הַחֵטְא
– אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַשְּׁכִינָה, וְזִיו כְּבוֹדָהּ, וְחַיֵּי עוֹלָם
הַבָּא.
וְעַתָּה, בְּנִי, דַע
וּרְאֵה כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת – מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת
שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צג א): "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵש" וגו'.
וּבַמֶה יִתְגָּאֶה לֵב הָאָדָם?
אִם בְּעֹשֶׁר – "ה' מוֹרִישׁ
וּמַעֲשִׁיר" (שמ"א ב ז).
וְאִם בְּכָבוֹד – הֲלֹא לֵאלֹהִים
הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דה"א כט יב): "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְפָנֶיךָ", וְאֵיךְ
מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ?
וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה:
"מֵסִיר שָֹפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח" (איוב יב כ).
נִמְצָא: הַכֹּל שָׁוֶה לִפְנֵי
הַמָּקוֹם, כִּי בְאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים, וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַ שְׁפָלִים (עירובין יג ע"ב). לָכֵן הַשְׁפֵּל עַצְמְךָ, וִינַשְּׂאֶךָ הַמָּקוֹם.
-
[ספר תהלים פרק צ"ג
פסוק א'] ה' מָלָךְ
גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט.
לעניות דעתי, שאלה
מעניינת: למה יש בפסוק זה פעמיים "לָבֵשׁ לָבֵשׁ"? תירוץ אפשרי: א' יש
בפסוק שני משפטים "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" וגם "לָבֵשׁ ה' עֹז
הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט", כול משפט עם הפועל שלו. ב'
למה אותו פועל בשני המשפטים? אולי להראות שהגדולה של הקב"ה היא לטובת האדם "אַף
תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט"!
-
[ספר שמואל א פרק ב'
פסוק ז'] ה'
מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם.
לפי מבנה הפסוק "מַשְׁפִּיל
אַף מְרוֹמֵם", זה כנגד זה, גם החלק הראשון של נפסוק "ה' מוֹרִישׁ
וּמַעֲשִׁיר" הוא זה כנגד זה: "מוֹרִישׁ" זה מוריד, אף אחד לא לוקח
אתו כלום לעולם הבא, כול העושר שלו נשאר כאן, בעולם הזה, כול העושר שלו עובר לידיהם
של היורשים, אפילו בעל כורחו. והקב"ה
"וּמַעֲשִׁיר", מעצמו!
-
[ספר דברי הימים א פרק
כ"ט פסוק י"ב] וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה
מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק
לַכֹּל.
לעניות דעתי, פסוק
נפלא, הכול לטובה "וּבְיָדְךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל"! הפסוק מלמד
אותנו מידה חשובה: להשתמש בכבוד, בכוח השלטון, לטובת הכלל, לטובת הכול!
-
[ספר איוב פרק י"ב
פסוק כ'] מֵסִיר
שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח.
לעניות דעתי, לי אישית,
קשה להבין אותו. ננסה חלק חלק: מבנה הפסוק דומה אולי לפסוק בספר תהלים "סור
מרע עשה טוב". מסיר, זה להרחיק, להפסיק, לבטל. זקנים זה חכמים. ז"א,
הקב"ה ייקח טעם החכמים לנאמנים. לכן, "מֵסִיר שָׂפָה" זה מבטל, הקב"ה
מפסיק דיבור לשון הרע לנאמנים שלו, שומר עליהם מחטא.
אגרת הרמב"ן אומרת
שהחוכמה ניתנת לנאמנים על ידי הקב"ה, ולכן אין האדם להתגאות בדבר שהוא לא
שלו, אלא קיבל אותו במתנה, או אפילו עוד יותר נכון בהשאלה, ובכול רגע ה' יכול לקחת
אותו בחזרה.
-
[עירובין ביאור
שטיינזלץ י"ג ב'] ללמדך שכל המשפיל עצמו — הקדוש ברוך הוא מגביהו, וכל המגביה
עצמו — הקדוש ברוך הוא משפילו. כל המחזר על הגדולה — גדולה בורחת ממנו, ולהיפך: כל
הבורח מן הגדולה — גדולה מחזרת אחריו. וכל הדוחק את השעה, שמתייגע לעשות דבר
ולהצליח בו בדיוק בזמן שהוא חפץ בכך — שעה דוחקתו, ואינו מצליח. ולהיפך, כל הנדחה
מפני שעה ואינו נדחק — סופו ששעה עומדת לו ומצליח לבסוף.
אשריכם שמתנהגים לפי אגרת
הרמב"ן!
שבוע טוב ומבורך! הרבה
בריאות ורק בשורות טובות!
זה ברור שאני אקום מוקדם יותר כדי להרוג אותו ולהציל את הילדים שלי!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה