אגרת הרמב"ן 4

 

אגרת הרמב"ן 4

אגרת הרמב"ן

עַל כֵּן אֲפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד:
כָּל דְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף;
וְעֵינֶיךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלִבְּךָ לְמַעֲלָה;
וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ.
וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ:
אִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ.
וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶּנּוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶּנּוּ, וְהוּא זַכַּאי מִמְךָ. שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא – הוּא שׁוֹגֵג, וְאַתָּה מֵזִיד.

 

-          עַל כֵּן אֲפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה, לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד:  -  זה דבר נכון ביותר וחכם ביותר: ההתנהגות נלמדת, נרכשת. לכן, המידות הטובות נלמדות, נרכשות. זה לא כמו אכילה, או הליכה, שבאים באופן טבעי, שאפילו עגל שרק נולד יודע לעמוד, ללכת, ולינוק. אלה דברים טבעים, העגל, האדם נולדים איתם. לא כך ההתנהגות, ובעיקר המידות הטובות. את אלה יש ללמד אותם!

-          כָּל דְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף; וְעֵינֶיךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלִבְּךָ לְמַעֲלָה; וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ. - 

מצאתי באינטרנט דבר מעניין:

מתי מותר להסתכל בפני רשע?

הרב דב קדרון

מגילה כח ע"א

https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=60892

אמר רבי יוחנן: אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר (מלכים ב ג, יד): לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ.
ביאר השם משמואל (פרשת במדבר, תרע"ה, מובא בלקט ביאורי אגדות) שההסתכלות בדבר עושה רושם בנפש, הן לטוב, כמו להביט בפני אדם גדול וקדוש, או מצוות ה' כמו נר חנוכה וכדומה, וכן ח"ו להיפך, כי באמצעות הראייה יש חיבור בין הרואה והנראה, וישנה השפעה מהנראה לרואה.
עם זאת מרן הרב קוק זצ"ל (מובא שם) דייק מתוך הפסוק שאלישע הביט אל פניו של יהורם מלך ישראל הרשע, בזכותו של יהושפט מלך יהודה שנלווה עמו, ומדוע לא חשש לאיסור ההסתכלות בפני רשע?
אלא, כאשר יש אצל הרשע דבר טוב, ומתכוונים בהסתכלות רק לקלוט את הטוב, אז אין בזה איסור, ואפילו יש בכך דרך של מצווה. יתר על כן, אם יש איזשהו חיבור בין הרשע לצדיק בדרך אהבה, הרי זה נחשב כאילו יש באותו רשע כבר חלק טוב, ואין בו כבר איסור הסתכלות. עד כאן!

לעניות דעתי, בימינו אלה נהוג כן להסתכל בפני האדם שאתה מדבר אתו. בדרך כלל, הסתכלות בפנים, קשר עין מבטה בטחון עצמי, אימון בבן השיח, שאתה דן אותו לטובה! זה גם מה שנאמר בפסיקת כבוד הרב דב קדרון.

אז למה הרמב"ן אומר "וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ"? מצאתי פירוש לאגרת הרמב"ן של כבוד הרב דן סתר, על פסוק זה http://www.dnoam.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=144624 , העונה לשאלה זאת:

" ואל תביט בפני אדם בדברך אתו. כך אנו מרגישים כשאנו ניצבים בפני אדם גדול, מתוך בושה הנובעת מהכרתנו את כבודו. אמנם, רוב האנשים נפגעים באם בן-שיחם לא מסתכל בהם, מלבד שבדו-שיח, ההסתכלות בשני מעודדת את רצון המשמיע לדבר. והכל לפי הנסיבות (בזוהר הקדוש מובא כי אין להסתכל בפני אדם הכועס, כי עבודה זרה ממש שרויה בגופו [וכן במגילה כח ע"א])."

אמרו חז"ל "לכול כלל יש יוצא מן הכלל!"

-          וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ: אִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא – עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ.
וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶּנּוּ – חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶּנּוּ, וְהוּא זַכַּאי מִמְךָ. שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא – הוּא שׁוֹגֵג, וְאַתָּה (התוספת שלי: אם אתה חוטא, אתה) מֵזִיד.

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!