חנוכה – חג חנוכה שמח!

 

 חנוכה – חג חנוכה שמח!

חנוכה זה חינוך! בחג חנוכה אנו חוגגים ונזכרים בניסים שעשה הקב"ה למען היהודים, שהוציא אותם מצרות היוונים, שרצו לבטל את אמונת בני ישראל בהקב"ה! השארה זה סיפורים!

חג חנוכה שמח!

מבט אל פרשת וישלח

 

 מבט אל פרשת וישלח

כתוב בהפטרה של פרשת וישלח, ספר עובדיה, פסוקים יז-כ:

וּבְהַ֥ר צִיּ֛וֹן תִּהְיֶ֥ה פְלֵיטָ֖ה וְהָ֣יָה קֹ֑דֶשׁ וְיָֽרְשׁוּ֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֵ֖ת מוֹרָֽשֵׁיהֶֽם׃

וְהָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃

וְיָרְשׁ֨וּ הַנֶּ֜גֶב אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֗ו וְהַשְּׁפֵלָה֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים וְיָרְשׁוּ֙ אֶת־שְׂדֵ֣ה אֶפְרַ֔יִם וְאֵ֖ת שְׂדֵ֣ה שֹׁמְר֑וֹן וּבִנְיָמִ֖ן אֶת־הַגִּלְעָֽד׃

וְגָלֻ֣ת הַֽחֵל־הַ֠זֶּ֠ה לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶֽׁר־כְּנַעֲנִים֙ עַד־צָ֣רְפַ֔ת וְגָלֻ֥ת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם אֲשֶׁ֣ר בִּסְפָרַ֑ד יִֽרְשׁ֕וּ אֵ֖ת עָרֵ֥י הַנֶּֽגֶב׃

-          לעניות דעתי, פסוקים אלה נבואה שמתקיימת בימינו אלה:

אנו, בני ישראל, יורשים את ארץ ישראל.

"וְהָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃"

אשכנזים "עַד־צָ֣רְפַ֔ת" וספרדים "אֲשֶׁ֣ר בִּסְפָרַ֑ד" יורשים את ארץ ישראל.

"וְגָלֻ֥ת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם אֲשֶׁ֣ר בִּסְפָרַ֑ד יִֽרְשׁ֕וּ אֵ֖ת עָרֵ֥י הַנֶּֽגֶב׃" הספרדים נשלחו לערי הנגב.

עוד כמה ימים, ויש לנו חג חנוכה. כתוב בפרשת וישלח:

[בראשית לב יב] הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים.

יש הרבה פירושים על הפסוק הזה, "מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו", למה יש הכפל הזה, מיד אחי, מיד עשיו.

אור החיים מפרש:

"עוד יכוין לומר על זה הדרך: ״הצילני נא מיד אחי״ - אם יתחכם עליו להרע ברמאות אחוה, שהוא דרך שאין יעקב יכול להנצל ממנו, ״מיד עשו״ - אם יפרסם רשעו להרע, גם לזה הוצרך לתפלה להצילו מידו:"

לעניות דעתי, אומות העולם עושים הכול כדי להביא את בני ישראל להתבולל, אם בטוב "מִיַּד אָחִי", אם ברע "מִיַּד עֵשָׂו".

חג חנוכה הוא חג הניצחון של היהודים, בני ישראל, בעזרת הקב"ה, נגד ההתבוללות!

חג חנוכה שמח!

מבט אל פרשת השבוע מקץ

 

מבט אל פרשת השבוע מקץ

א' כתוב בפרשה
[בראשית מב כא] וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת.

-          לעניות דעתי, הפסוק נוגע לליבי, באופן הכללי שניתן לפרש אותו: "עַל אָחִינוּ". זה כול יהודי, כפי שכתוב בספר תהילים פרק קל"ג, פסוק א:

שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד, הִנֵּ֣ה מַה־טּ֭וֹב וּמַה־נָּעִ֑ים, שֶׁ֖בֶת אַחִ֣ים גַּם־יָֽחַד׃

לכן, על כול יהודי יש להיזהר, ויש להישמר "וְלֹא שָׁמָעְנוּ"!

ב' כתוב בהפטרה של שבת של חנוכה:

[זכריה ד ו] וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר יְהוָה אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת.

-          כתוב "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת"!

כמה זה נכון, תמיד זה נכון, גם בחנוכה, וגם בימינו אלה!

שבוע טוב ומבורך! חג חנוכה שמח! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

שיר השירים

 

 שיר השירים

שיר השירים לשלמו, הוא חלק מהתנ"ך, פרק כתובים. יש דבר מעניין מאד עם שיר השירים: לפי הפשט, הוא שיר אהבה בין איש לאישה, אפילו שיר אהבה לא צנוע. אבל, לפי הדרש, הוא שיר אהבה בין הקב"ה לבין כנסת ישראל. לפי הדרש, לפי הסוד, שיר השירים מדבר על נבואות חשובות, הקיימות גם בימינו אלה.

החלק של הדרש בשיר השירים מופיע בתרגום רבי יונתן בן עוזיאל ע"ה, הנכתב בארמית.

בהמשך יש דוגמה קטנה של פסוק בשיר השירים, כפי שהוא, לפי הפשט, וגם תרגום יונתן לאותו פסוק, המביא את הדרש:

[שיר השירים ח ז] מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ.

[תרגום יונתן] אמר אדון העולם לעמו בית ישראל: אילו יתקבצו כל העמים הדומים למי הים הגדול שהם רבים, לא יוכלו לכבות את אהבתי ממך. ואם יתקבצו כל מלכי הארץ הדומים למי נהר הזורם בעוצמה, לא יוכלו למחות אותך מן העולם. ואם ייתן אדם את כל הון ביתו לקנות חכמה בגלות, אני אשיב לו כפליים לעולם הבא, וכל הביזה שיבזזו ממחנהו של גוג תהיה שלו.

חודש טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

י' בטבת

 

  י' בטבת

עשרה בטבת הוא יום תענית קבוע בתאריך י' בטבת, אחד מארבע תעניות קבועות מדי שנה לזכר חורבן בית המקדש. ביום זה, בשנת 588 לפני הספירה, הטיל נבוכדנצר מלך בבל מצור על ירושלים. המצור הסתיים כעבור שנה ושישה חודשים, בט' בתמוז (או בי"ז בתמוז), כאשר נפרצו חומות ירושלים. תקופת המצור מתוארת במקורות כזמן של סבל אכזרי וחסר תקדים עבור החברה היהודית. מספר שבועות לאחר פריצת החומות וסיום המצור, בט' באב, נחרב בית המקדש הראשון, תמה ממלכת יהודה והחלה גלות בבל.

בספר יחזקאל מסופר שבאותו יום חווה הנביא יחזקאל התגלות נבואית שבה אלוהים סיפר לו על שהתרחש בירושלים. יחזקאל צווה לסמן את התאריך של עשרה בטבת ולמסור לעם משל שבו ירושלים, הקרויה במשל "עיר הדמים", היא סיר ואנשיה הם נתחי בשר. הנבואה מובאת להלן בקיצור:

בֶּן אָדָם, כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם, אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלַ͏ִם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וּמְשֹׁל אֶל בֵּית הַמֶּרִי מָשָׁל... שְׁפֹת הַסִּיר, שְׁפֹת וְגַם יְצֹק בּוֹ מָיִם. אֱסֹף נְתָחֶיהָ אֵלֶיהָ... רַתַּח רְתָחֶיהָ, גַּם בָּשְׁלוּ עֲצָמֶיהָ בְּתוֹכָהּ... אוֹי, עִיר הַדָּמִים, סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה בָהּ וְחֶלְאָתָהּ לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה... כִּי דָמָהּ בְּתוֹכָהּ הָיָה... לְהַעֲלוֹת חֵמָה, לִנְקֹם נָקָם, נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת... אוֹי, עִיר הַדָּמִים, גַּם אֲנִי אַגְדִּיל הַמְּדוּרָה... יַעַן טִהַרְתִּיךְ וְלֹא טָהַרְתְּ מִטֻּמְאָתֵךְ, לֹא תִטְהֲרִי עוֹד עַד הֲנִיחִי אֶת חֲמָתִי בָּךְ... לֹא אֶפְרַע וְלֹא אָחוּס וְלֹא אֶנָּחֵם, כִּדְרָכַיִךְ וְכַעֲלִילוֹתַיִךְ שְׁפָטוּךְ... בֶּן אָדָם, הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה, וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ. הֵאָנֵק דֹּם מֵתִים, אֵבֶל לֹא תַעֲשֶׂה... הִנְנִי מְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשִׁי, גְּאוֹן עֻזְּכֶם, מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם, וּבְנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ... לֹא תִסְפְּדוּ וְלֹא תִבְכּוּ, וּנְמַקֹּתֶם בַּעֲו‍ֹנֹתֵיכֶם וּנְהַמְתֶּם אִישׁ אֶל אָחִיו... וְאַתָּה, בֶן אָדָם, הֲלוֹא בְּיוֹם קַחְתִּי מֵהֶם אֶת מָעוּזָּם, מְשׂוֹשׂ תִּפְאַרְתָּם... וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד... ”.

אלה דברי הוכחה קשים ביותר. אבל, אחרי דברי ההוכחה באים דברי עידוד. מסופר בספר זכריה:  כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים (זכריה, ח', י"ט).

 

מבט אל פרשת בא

 

 מבט אל פרשת בא

כתוב בפרשת בא:

[שמות י י] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן יְהוָה עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם.

[תרגום יונתן] וַאֲמַר לְהוֹן יְהִי כְדֵין מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעַדְכוֹן כְּמָא דְאֶפְטוֹר יַתְכוֹן וְיַת טַפְלְכוֹן חָמוּן אֲרוּם לְתַקָּלָא בִּישָׁא הִיא לְכוֹן לִקְבֵיל אַפֵּיכוֹן בְּאוֹרְחֲכוֹן דִּתְהַלְכוֹן עַד זְמַן דִּי תִמְטוּן לְבֵית אֲתַר מַשְׁרוּיֵיכוֹן:

ויאמר להם [פרעה], הלוואי ודבר ה' יהיה בעזרכם, כאשר אשלח אתכם ואת ילדיכם. ראו, כי לתקלה רעה היא לכם [היציאה ממצרים] מול פניכם בדרככם אשר תלכו, עד הזמן אשר תגיעו לבית מקום שכינתכם [ארץ ישראל].

פירוש רש"י:

רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם – כְּתַרְגּוּמוֹ ("חֲזוֹ אֲרֵי בִּישָׁא אַתּוּן סְבִירִין לְמֶעֱבַד לֵית קֳבֵיל אַפֵּיכוֹן לְאִסְתְּחָרָא"). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה שָׁמַעְתִּי: כּוֹכָב אֶחָד יֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹ רָעָה. אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: רוֹאֶה אֲנִי בָּאִיצְטַגְנִינוּת שֶׁלִּי אוֹתוֹ כוֹכָב עוֹלֶה לִקְרַאתְכֶם בַּמִּדְבָּר, וְהוּא סִימָן דָּם וַהֲרִיגָה. וּכְשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל וּבִקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָרְגָם, אָמַר מֹשֶׁה בִּתְפִלָּתוֹ: "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם" (להלן לב,יב) – זוֹ הִיא שֶׁאָמַר לָהֶם "רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם"! מִיָּד: "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה" (להלן לב,יד), וְהָפַךְ אֶת הַדָּם לְדַם מִילָה, שֶׁמָּל יְהוֹשֻׁעַ אוֹתָם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם" (יהושע ה,ט), שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לָכֶם: דָּם אָנוּ רוֹאִין עֲלֵיכֶם בַּמִּדְבָּר.

לעניות דעתי, הפסוק הזה מזכיר מצבינו בימינו אלה: יש "נביאים", מנהיגים, פרשנים, אנליסטים, כתבים, שמזהירים את מדינת ישראל בקשר לפעולותיה נגד אירן, ושותפיה סביבנו. אזהרות אלה דומות לאזהרת הפרעה. אבל, משה רבינו עושה אך ורק לפי ציווי ה'.

לעניות דעתי, התשובה שפרעה מקבל מהקב"ה מופיעה בהפטרה לפרשה, ספר ירמיה, פרק מ"ו:

[ירמיה מו כז] וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקוֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד.

[תרגום יונתן] ואת לא תדחל עבדי יעקב ולא תתבר ישראל ארי הא אנא פריק ליך מרחיק וית בנך מארע גלותהון ויתובון דבית יעקב וישקטון וישרון לרוחצן ולית דמניד:

ואתה אל תירא, עבדי יעקב, ואל תחת, ישראל, כי הנה אני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ גלותם, ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד.

התשובה ברורה ביותר "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב!"

לעניות דעתי, יש שאלה: מה על בני ישראל לעשות, כדי שנבואת ירמיה תתקיים? לעניות דעתי, התשובה בתוך הפסוק עצמו "עַבְדִּי יַעֲקֹב!". זאת אומרת, על בני ישראל להתנהג בדומה לאבותם יעקב אבינו ע"ה, יעקב הוא [בראשית כה כז] "איש תם, יושב אהלים", כפירוש רש"י:

תם - אינו בקי בכל אלה אלא כלבו כן פיו מי שאינו חריף לרמות קרוי תם

ישב אהלים - אהלו של שם ואהלו של עבר

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

 

מבת אל פרשת בשלח

 

  מבת אל פרשת  בשלח

כתוב בפרשה:

[שמות יז יג] וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב.

[תרגום יונתן] וּתְבַר יְהוֹשֻׁעַ יַת עֲמָלֵק דְּקָטַע רֵישֵׁי גִיבָּרַיָא דְּעַמֵּיהּ עַל פּוּם מֵימְרָא דַיְיָ בִּקְטִילַת סַיְיפָא:

ושבר יהושוע את עמלק, שקטע ראשי גיבורי העם, לפי מאמר ה', במיתת סייף.

רש"י מפרש (לעניות דעתי גם לפי תרגום יונתן):

וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ – חָתַךְ רָאשֵׁי גיבוריו, וְלֹא הִשְׁאִיר אֶלָּא חַלָּשִׁים שֶׁבָּהֶם; וְלֹא הֲרָגָם כֻּלָּם. מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים שֶׁעָשׂוּ עַל פִּי הַדִּבּוּר שֶׁל שְׁכִינָה.

-          אפשר לשאול: למה הקב"ה ציווה את יהושוע רק 'לחלש' את עמלק, ולא למחות את עמלק לגמרי, את כולם?

לעניות דעתי, התשובה בפסוקים הבאים:

[שמות יז יד] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם.

[תרגום יונתן] וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה כְּתוֹב דָּא דוּכְרָנָא בְּסֵפֶר סָבַיָיא דְמִלְקַדְמִין וְשַׁוִּי פִּתְגָמַיָא הָאִינוּן בְּמִשְׁמָעֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ אֲרוּם מִימְחָא אֶמְחֵי יַת דּוּכְרָן עֲמָלֵק מִתְּחוֹת שְׁמַיָא:

ואמר ה' למשה, כתוב זה לזיכרון בספר קדמוניות, והשמע את הדברים האלה באוזני יהושע, כי אמחה את זכר עמלק מתחת השמים.

[שמות יז טז] וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.

[ירושלמי (קטעים)] וַאֲמַר שְׁבוּעָה נָפְקַת מִתְּחוֹת כּוּרְסֵי יְקָרָא דְרִבּוֹן כָּל עַלְמָא יְיָ מַלְכָּא קַדְמָאָה דְעָתִיד לְמִיתַב עַל כּוּרְסֵיהוֹן דְּמַלְכוּתֵיהּ דִבְנֵי יִשְרָאֵל הוּא שָׁאוּל בַּר קִישׁ וְהוּא יְסַדֵּר סִדְרֵי קְרָבָא כָּל קְבֵיל דְּבֵית עֲמָלֵק וְיִקְטוֹל יַתְהוֹן וּמַה דְּמִשְׁתַּיֵּיר מִנְהוֹן יְשֵׁיצוּן יַתְהוֹן מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר יְיָ בְּמֵימְרֵיהּ אָמַר לְשֵׁיצַיָּא יַת דָּכְרָנֵיהּ דַּעֲמָלֵק לְדָרֵי דָרִין:

ויאמר (משה רבינו ע"ה), שבועה יוצאת מתחת כיסא הכבוד של ריבון כל העולם ה', המלך הראשון שעתיד לשבת על כיסאות מלכותם של בני ישראל, הוא שאול בן קיש, והוא יסדר סדרי קרב כנגד בית עמלק ויקטול אותם, ומה שיישאר מהם ישמידו אותם מרדכי ואסתר. ד' במאמרו אמר להשמיד את זכר עמלק לדורות עולם.

[תרגום יונתן] וַאֲמַר אֲרוּם קַיֵּים מֵימְרָא דַיְיָ בְּכוּרְסֵיהּ יְקָרֵיהּ דְּהוּא בְּמֵימְרֵיהּ יַגִּיחַ קְרָבָא בִּדְבֵית עֲמָלֵק וִישֵׁיצֵי יַתְהוֹן לִתְלָתֵי דָרַיָא מִדָּרָא דְעַלְמָא דֵין וּמִדָּרָא דִמְשִׁיחָא וּמִדָּרָא דְעַלְמָא דְאָתֵי:

ויאמר(משה רבינו ע"ה), כי שבועה מאמר ד' בכיסא כבודו, שהוא במאמרו יגיח קרב בבית עמלק וישמיד אותם לשלושה דורות, מדור העולם הזה ומדור המשיח ומדור העולם הבא.

-          לעניות דעתי, הפסוקים האלה, ובמיוחד בתרגום יונתן, מזכירים לי נושא המים, הגשם בארץ ישראל: הקב"ה לא נותן מים בשפע בארץ ישראל, כמו במצרים, מים של היאור. כדי שבני ישראל יתפללו להקב"ה בשביל גשם, כדי שבני ישראל ידעו שהמים שלהם באים מהקב"ה.

דבר דומה יכול להיות עם עמלק: הקב"ה לא מוחה את עמלק לגמרי, כדי שבני ישראל יתפללו אל הקב"ה להילחם עבורם נגד עמלק, שיהיה ציווי הקב"ה בכול דור ודור למחות את זכר עמלק. ובני ישראל יעשו זאת. למחות את עמלק, את עמלק עצמו, ולא רק זכר עמלק, זאת מצווה 'עשה', ומתברר "מצוות מחיית עמלק זהו נושא גדול ורחב מאוד אשר לו היבטים מוסרים והלכתיים רבים" [ygolan.org/article-category/בירור-הלכתי-במצוות-מחיית-עמלק/ ] . לעניות דעתי, נושא זה, למחות את עמלק, אקטואלי גם בדור שלנו, בימינו אלה.

 

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!  

מבט אל פרשת יתרו

 

 מבט אל פרשת יתרו

כתוב בפרשה:

[שמות יח א] וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.

-          כתוב בפסוק: " עָשָׂה ה' לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל". משה רבינו ע"ה וישראל אחד הם. עוד יותר, ישראל, כול העם כאיש אחד, ישראל!

רש"י מפרש:

לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל - שקול משה כנגד כל ישראל:

-          כתוב בפסוק: "וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ". לעניות דעתי, ניתן לשאול: "עמו" של משה רבינו ע"ה, או של הקב"ה? לעניות דעתי, שני המצבים נכונים! משה רבינו ע"ה הוא עבד הקב"ה, וכול מה שיש לעבד שייך לרבו, הקב"ה!

כתוב בפרשה:

[שמות יח י]  וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם.

-          כתוב בפסוק: "מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה". פרעה והמצרים, כול העם המצרי, אחד הם כלפי בני ישראל, כולם העבידו את בני ישראל קשה ביותר. לא היו שמה בלתי מעורבים!

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

מבט אל פרשת משפטים

 

 מבט אל פרשת משפטים

כתוב בפרשה:

[שמות כא ג] אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.

רש"י מפרש:

וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ – וְכִי מִי הִכְנִיסָהּ שֶׁתֵּצֵא? אֶלָּא מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁהַקּוֹנֶה עֶבֶד עִבְרִי חַיָּב בִּמְזוֹנוֹת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו (קידושין כ' ע"א, כ"ב ע"א).

לעניות דעתי, זאת אחת מן הדוגמאות, דוגמה נפלאה, של צדק סוציאלי, בעם ישראל : "כול ישראל ערבים זה לזה!". רק לזכור, שזה היה לפי כארבעת אלפים שנים!  לעניות דעתי, אין תירוץ יותר טוב שהתורה היא אלוקית, אם בכלל היה צורך בעוד תירוץ כזה!

רק לחשוב, לעניות דעתי, שבימינו, אם גבר נכנס לכלא, חו"ח, המשפחה שלו, האישה, הילדים, נשארים ללא שום תמיכה! התורה מבקשת מהאדונים שח העבד העברי לדאוג לכלכלה של גם משפחתו של העבד!  

מבט אל פרשת תרומה – לעילוי נשמת אבי מורי ישראל בן אברהם רבינוביץ' ע"ה

 

   מבט אל פרשת תרומה – לעילוי נשמת אבי מורי ישראל בן אברהם רבינוביץ' ע"ה

א' כתוב בפרשה:

[שמות כה ג-ז] וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים. שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן.

הקב"ה מביא רשימה של דברים שיש על בני ישראל להביא לבנית בית המקדש. לא מדובר רק על זהב, אפילו שהזהב היקר ביותר, ולא רק על שמן זית, אפילו ששמן הזית הוא הטהור והמשובח ביותר, אלא על הרבה דברים, כול אחד עם ייעודו.

לעניות דעתי, זה משל לעם ישראל, משל לבני ישראל. יש הרבה בני ישראל, כול אחד עם ייעודו, כול אחד עם סגולתו, כול אחד עם יכולתו. הקב"ה צריך את כולם, הקב"ה לא מוותר על אף יהודי, על אף אחד מהם.

ב' כתוב בפרשה:

[שמות כה ח] וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.

לעניות דעתי, יש לפחות שני מובנים לפסוק:

בְּתוֹכָם - בתוכם, בתוך, באמצע, הקבוצה של היהודים, בתוך קהל בני ישראל.

בְּתוֹכָם – בתוך היהודי ממש.

ז"א, לעניות דעתי, הקב"ה יכול להיות גם בקהל שלנו, אבל גם בתוכנו ממש. הקב"ה יכול להיות גם זה, וגם זה, לפי היכולת, ההשתדלות של היהודי. הקב"ה קרוב גם לזה, וגם לזה, הקב"ה משגיח השגחה פרטית על כול יהודי ויהודי.

ג' כתוב בפרשה:

[שמות כה לא-לז] וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה^[2] הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ. וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי. שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה. וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ. וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה. כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר. וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ.

גם כאן, בפסוקים אלה, המשל הוא שעם ישראל הוא אחד, כמו המנורה מקשה אחת! למנורה יש הרבה חלקים, הרבה פרטים, אבל כולם מקשה אחת! רק כולם ביחד ממלאים את הציווי של הקב"ה!

עוד דבר: למה שישה נרות, ועוד אחד, למה לא נר אחד, היה אולי יותר מתאים לעם ישראל אחד הוא, או 12 נרות כמספר שפטי עם ישראל, למה שישה נרות, ועוד אחד? לעניות דעתי, יכול היות רמז לדרך האמצע, לא חד, ולא 12, אלא שישה. ולמה עוד נר אחד באמצע? לעניות דעתי, יכול להיות רמז לבית דין, לסנהדרין, שמספר השופטים בו לא זוגי, ופסק הדין לפי הרוב. ז"א, כמה חשוב בית הדין עבור עם ישראל, עד שכתוב בגמרא להקים בית דין בכול קהילה יהודית, ואם אין בית דין במקום לא לגור בו.

מבט אל פרשת תרומה – לעילוי נשמת אבי מורי ישראל בן אברהם רבינוביץ' ע"ה

 

 מבט אל פרשת תרומה – לעילוי נשמת אבי מורי ישראל בן אברהם רבינוביץ' ע"ה

א' כתוב בפרשה:

[שמות כה ג-ז] וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים. שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן.

הקב"ה מביא רשימה של דברים שיש על בני ישראל להביא לבנית בית המקדש. לא מדובר רק על זהב, אפילו שהזהב היקר ביותר, ולא רק על שמן זית, אפילו ששמן הזית הוא הטהור והמשובח ביותר, אלא על הרבה דברים, כול אחד עם ייעודו.

לעניות דעתי, זה משל לעם ישראל, משל לבני ישראל. יש הרבה בני ישראל, כול אחד עם ייעודו, כול אחד עם סגולתו, כול אחד עם יכולתו. הקב"ה צריך את כולם, הקב"ה לא מוותר על אף יהודי, על אף אחד מהם.

ב' כתוב בפרשה:

[שמות כה ח] וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.

לעניות דעתי, יש לפחות שני מובנים לפסוק:

בְּתוֹכָם - בתוכם, בתוך, באמצע, הקבוצה של היהודים, בתוך קהל בני ישראל.

בְּתוֹכָם – בתוך היהודי ממש.

ז"א, לעניות דעתי, הקב"ה יכול להיות גם בקהל שלנו, אבל גם בתוכנו ממש. הקב"ה יכול להיות גם זה, וגם זה, לפי היכולת, ההשתדלות של היהודי. הקב"ה קרוב גם לזה, וגם לזה, הקב"ה משגיח השגחה פרטית על כול יהודי ויהודי.

ג' כתוב בפרשה:

[שמות כה לא-לז] וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה^[2] הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ. וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי. שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה. וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ. וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה. כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר. וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ.

גם כאן, בפסוקים אלה, המשל הוא שעם ישראל הוא אחד, כמו המנורה מקשה אחת! למנורה יש הרבה חלקים, הרבה פרטים, אבל כולם מקשה אחת! רק כולם ביחד ממלאים את הציווי של הקב"ה!

עוד דבר: למה שישה נרות, ועוד אחד, למה לא נר אחד, היה אולי יותר מתאים לעם ישראל אחד הוא, או 12 נרות כמספר שפטי עם ישראל, למה שישה נרות, ועוד אחד? לעניות דעתי, יכול היות רמז לדרך האמצע, לא חד, ולא 12, אלא שישה. ולמה עוד נר אחד באמצע? לעניות דעתי, יכול להיות רמז לבית דין, לסנהדרין, שמספר השופטים בו לא זוגי, ופסק הדין לפי הרוב. ז"א, כמה חשוב בית הדין עבור עם ישראל, עד שכתוב בגמרא להקים בית דין בכול קהילה יהודית, ואם אין בית דין במקום לא לגור בו.