מבט אל פרשת מצורע

 

  מבט אל פרשת מצורע

כתוב בפרשה:

[ויקרא טו לא] וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם.

[תרגום יונתן] וְתִפְרְשׁוּן יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל מִן סְאוֹבְתֵּיהוֹן וְיִתְפַּרְשׁוּן מִן נְשֵׁיהוֹן סְמוֹךְ לְוֶוסְתְּהוֹן וְלָא יִסְתַּקֵף עֲלֵיהוֹן דִימוּתוּן מְטוּל סְאוֹבְתְּהוֹן בְּסָאֲבֵיהוֹן יַת מַשְׁכְּנִי דְתַמָן אִיקַר שְׁכִינְתִּי שַׁרְיָא בֵּינֵיהוֹן:

[תרגום יונתן בעברית] וְתַפְרִישׁוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם, וְיִפָּרְשׁוּ מִנְּשֵׁיהֶם סָמוּךְ לנידה, וְלֹא יָמוּתוּ מֵחֲמַת טומאתם,
בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי, אֲשֶׁר שָׁם כְּבוֹד שְׁכִינָתִי שׁוֹרָה בֵּינֵיהֶם.

לעניות דעתי, זה מעורר שאלה, מה המובן של "וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם"?

למה זאת שאלה? מפני שבית המקדש לא נטמא מטומא שנכנסת על שעריו, אלא אסור להכניס טומא לבית המקדש, אבל בית המקדש בעצמו לא נטמא:

[במדבר יט כ] וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יְהוָה טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא.

לפי הפסוק, אסור להיכנס או להכניס טמא לבית המקדש, אבל בית המקדש בעצמו לא נטמא.

לכן השאלה, למה  "בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם"? למה בית המקדש של כל עם ישראל לא נטמא, אבל המקדש הפרטי שבתוך כול אחד מבני ישראל כן נטמא? יכול להיות שהסבר אפשרי הוא, ההבדל בין פרט לבין שלם: כאשר מדובר על בית המקדש של כול עם ישראל, בית המקדש לא נטמא, אבל, כאשר מדובר על "בית המקדש הפרטי" (ברור שזה ביטוי המתייחס ל-'בית מקדש' רוחני הנמצא בכול אחד מאיתנו!) של כול אחד מבני ישראל, "בית המקדש הפרטי" של היהודי האחד כן נטמא. יכול להיות שמכאן אפשר ללמוד את הכוח של השלם, של ביחד, של כול עם ישראל.

כתוב בגמרא, מסכת פסחים, דף עו:

חמישה דברים באין בטומאה... העומר ושתי הלחם (מנחות שהונפו לפני המזבח ביום שני של פסח ובשבועות), ולחם הפנים, וזבחי שלמי צבור (קרבנות שהוקרבו בשבועות), ושעירי ראשי חדשים (שהוקרבו לשם כפרת הצבור בכל ראש חודש).

רש"י על המשנה מסביר פסיקה מפתיעה זו, על פי הגמרא, בכך שכל הדוגמאות במשנה הן קרבנות ציבור, "וקרבן ציבור דוחה את הטומאה".

כפי שרש"י אומר, קורבן ציבור, של כול הציבור, דוחה טומא!

לעניות דעתי, זה לקח חשוב ביותר על כוחו ועוצמתו של הציבור, 'כול ישראל ערבים זה לזה!', לעומת אחד לחוד!

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!