וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל

בס"ד

דברים חיים רחמים

ספר שמות פרשת בשלח:

[שמות י"ג יח] וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 

[תרגום אונקלוס]  וְאַסְחַר יְיָ יָת עַמָּא אוֹרַח מַדְבְּרָא, לְיַמָּא דְּסוּף; וּמְזָרְזִין סְלִיקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאַרְעָא דְּמִצְרָיִם.

א' לפי פירוש ותרגום אונקלוס, וַחֲמֻשִׁים שבמקרא זה וּמְזָרְזִין , ז"א, בצורה דחופה, במהירות, בזריזות.

ב' אבל רש"י מפרש וַחֲמֻשִׁים שבמקרא באופן שונה לחלוטין: "חמושים מחומשים, אחד מחמישה יצאו וד' חלקים מתו בשלושת ימי אפילה:".

ג' לפי הפירוש של רש"י (ויש דברים דומים במדרש), מתו במכת החושך גם כארבעה חלקים מתוך חמישה, מבני ישראל.

דבר זה דומה לשואה, לשואת העם היהודי באירופה ובגרמניה הנאצית.

עוד סימן קירבה ודמיון בין השואה של עם ישראל במצרים לבין שואת היהודים באירופה, שתיהן קרו לפני יציאת עם ישראל מתקופה ארוכה של גלות, אז הכניסה לארץ ישראל, ובימינו הקמת  מדינת ישראל.  

ד' שמעתי שחז"ל מפרשים סיבות למה שקרה במצרים. יכול להיות שאפשר להשליך מהסיבות אז לסיבות למה שקרה בימינו. 

וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בשלח:

[שמות י"ג יז] וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה.

א' יש בפסוק זה שתי מילים שבמבט ראשון נראות דומות עם אותו שורש:

-          וְלֹא-נָחָם

-          פֶּן-יִנָּחֵם

ב' אבל אלה שתי מילים שונות, משורשים שונים:

-          נחה אותם, שדרך סמיכות נעשות נחם, נוהגים בהם,

-          ינחם, לפי פירוש רש"י יחשבו מחשבה.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בא:

[שמות י כא-כג] כא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי חֹשֶׁךְ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיָמֵשׁ, חֹשֶׁךְ.  כב וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים.  כג לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו, וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו--שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם.

א' אפשר לשאול שאלה כללית:

לגבי כול המכות, למה הקב"ה נעזר ומשתף את משה רבינו ע"ה בעשיית הניסים, האותות, המופתים שבמצרים?

למה הקב"ה צריך שמשה רבינו ירים ידו, או מטהו, כדי לבצע את האותות?

ב' אפשר גם לשאול לגבי מכת החושך:

-          איך נעשה אות זה? הרי אומרים חז"ל שהנסים של הקב"ה נעשים בדרך הטבע.

-          איך אצל המצרים היה חושך, אבל אצל בני ישראל היה אור?

-          למה המצרים לא השתמשו בנרות או אש כדי להאיר בתיהם? יכול להיות שגם זה חלק מהנס של הקב"ה?

ג' דברים למחשבה!

וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה; וַיֶּעְתַּר, אֶל-יְהוָה.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בא:

[שמות י יח]  וַיֵּצֵא, מֵעִם פַּרְעֹה; וַיֶּעְתַּר, אֶל-יְהוָה.

א' יכול להיות שהפסוק מלמד אותנו שאסור להתפלל להקב"ה בבית שיש בו עבודה זרה. וקרוב לוודאי שבבית פרעה כן הייתה עבודה זרה.

ב' חז"ל למדו מהפסוק בספר משלי "הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ", שיש להתרחק מדרך עבודת כוכבים ארבע אמות. 

וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בא:

[שמות י יג-טו] יג   וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיהוָה נִהַג רוּחַ-קָדִים בָּאָרֶץ, כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלָּיְלָה; הַבֹּקֶר הָיָה--וְרוּחַ הַקָּדִים, נָשָׂא אֶת-הָאַרְבֶּה.  יד  וַיַּעַל הָאַרְבֶּה, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם:  כָּבֵד מְאֹד--לְפָנָיו לֹא-הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה-כֵּן.  טו  וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד; וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. 

א' כתוב "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם".

לעומת זאת, בפרשת וארא:

[שמות ט כב-כג] כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי בָרָד, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם:  עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, וְעַל כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה--בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.  כג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-מַטֵּהוּ, עַל-הַשָּׁמַיִם, וַיהוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד, וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה; וַיַּמְטֵר יְהוָה בָּרָד, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.

ב' אפשר אולי לשאול, למה במכת ברד משה רבינו ע"ה מכוון מטהו שמימה, אבל במכת ארבה מכוון מטהו ארצה, כאשר במבט ראשון שתי המכות באות מן השמיים שמעל האדמה?

ג' יכול להיות שתירוץ אפשרי הוא בפסוק " טו וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ, וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד; וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. ”

[תרגום אונקלוס] טו וַחֲפָא יָת עֵין שִׁמְשָׁא דְּכָל אַרְעָא, וַחֲשׁוֹכַת אַרְעָא, וַאֲכַל יָת כָּל עִסְבָּא דְּאַרְעָא וְיָת כָּל פֵּירֵי אִילָנָא, דְּאַשְׁאַר בַּרְדָּא; וְלָא אִשְׁתְּאַר כָּל יָרוֹק בְּאִילָנָא וּבְעִסְבָּא דְּחַקְלָא, בְּכָל אַרְעָא דְּמִצְרָיִם. 

במכת הארבה, השמיים חוסו עד כדי כך שלא נראה השמש ונעשה חושך על הארץ. ז"א, לא היה אפשר לפנות לשמיים, השמיים נסתרו. אזי, מה שנשאר היה לפנות לארץ.

אפשר אולי להוסיף " שִׁמְעוּ שָׁמַיִם, וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, כִּי ה' דִּבֵּר:  [ישעיהו א2] ". השמיים והארץ הם העדים האולטימטיביים, לעד.

וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בשלח:

[שמות י"ד לא]  וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ.

[תרגום אונקלוס] וַחֲזָא יִשְׂרָאֵל יָת גְּבוּרַת יְדָא רַבְּתָא, דַּעֲבַד יְיָ בְּמִצְרָאֵי, וּדְחִילוּ עַמָּא, מִן קֳדָם יְיָ; וְהֵימִינוּ, בְּמֵימְרָא דַּייָ, וּבִנְבִיאוּת מֹשֶׁה, עַבְדֵּיהּ. 

א' עם ישראל נבהל בפני מעשי הקב"ה במצרים ועל שפת ים סוף. עם ישראל פוחד ויראה בפני הקב"ה. לכן, עם ישראל מאמינים בהקב"ה ובנביאת משה רבינו, עבדו.

ב' אבל, כול אלה, הפחד והיראה מפני הקב"ה, לא מונעים מעם ישראל לעשות מעשה עגל הזהב.

ג' ז"א, הפחד והיראה לא מספיקים להבטיח את האמונה בהקב"ה לאורך הזמן. ועז הקב"ה מוסיף את האהבה:

[דברים י יב] וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ:  כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.

ד' יכול להיות שיש בעצם שלושה מרכיבים בתוך הקשר בין הקב"ה לבין עם ישראל, כאשר כול דבר חשוב בפני עצמו ללא קשר לסדר הדברים:

-          יראה,

-          אהבה,

-          עבודה.

ה' לכן, חשוב ביותר גם לעבוד את הקב"ה, ז"א, להתפלל אבל גם ללמוד, ללמד, ולעשות "והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות [מסכת אבות ד ה]".

לעשות, ז"א, לקיים מצוותיו, חוקותיו, ומשפטיו של הקב"ה.

ו' התורה מלמדת אותנו דרך ארץ, קשר טוב ויציב עם הקב"ה, וגם עם הזולת, נבנה, נשתמר, ונתחזק, על בסיס של  עבודה, אהבה, וגם יראה.

ז' דבר זה נכון גם לגבי חינוך הילדים בגיל הרך: 'החינוך' מבוסס על יראה דומה לאילוף! אין לו סיכוי להחזיק מעמד כאשר הילד גדל וכבר לא מפחד מהוריו או הגננת שלו. לעומת זאת, חינוך שמערב גם אהבה ועבודה, יש לו סיכוי להחזיק מעמד כול החיים!

חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם--וְלָכֶם

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בא:

[שמות י טז] וַיְמַהֵר פַּרְעֹה, לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן; וַיֹּאמֶר, חָטָאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם--וְלָכֶם. 

א' הפרעה הבין את הקשר הקיים בין הקב"ה לבין עם ישראל. הקשר הזה הוא תמידי ולא ניתן לפרקו.

ב' הפרעה הבין שהקב"ה לוחם מלחמות ישראל ועם ישראל מקנא קינאת הקב"ה.