וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בשלח:

[שמות י"ד לא]  וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ.

[תרגום אונקלוס] וַחֲזָא יִשְׂרָאֵל יָת גְּבוּרַת יְדָא רַבְּתָא, דַּעֲבַד יְיָ בְּמִצְרָאֵי, וּדְחִילוּ עַמָּא, מִן קֳדָם יְיָ; וְהֵימִינוּ, בְּמֵימְרָא דַּייָ, וּבִנְבִיאוּת מֹשֶׁה, עַבְדֵּיהּ. 

א' עם ישראל נבהל בפני מעשי הקב"ה במצרים ועל שפת ים סוף. עם ישראל פוחד ויראה בפני הקב"ה. לכן, עם ישראל מאמינים בהקב"ה ובנביאת משה רבינו, עבדו.

ב' אבל, כול אלה, הפחד והיראה מפני הקב"ה, לא מונעים מעם ישראל לעשות מעשה עגל הזהב.

ג' ז"א, הפחד והיראה לא מספיקים להבטיח את האמונה בהקב"ה לאורך הזמן. ועז הקב"ה מוסיף את האהבה:

[דברים י יב] וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל--מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ:  כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.

ד' יכול להיות שיש בעצם שלושה מרכיבים בתוך הקשר בין הקב"ה לבין עם ישראל, כאשר כול דבר חשוב בפני עצמו ללא קשר לסדר הדברים:

-          יראה,

-          אהבה,

-          עבודה.

ה' לכן, חשוב ביותר גם לעבוד את הקב"ה, ז"א, להתפלל אבל גם ללמוד, ללמד, ולעשות "והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות [מסכת אבות ד ה]".

לעשות, ז"א, לקיים מצוותיו, חוקותיו, ומשפטיו של הקב"ה.

ו' התורה מלמדת אותנו דרך ארץ, קשר טוב ויציב עם הקב"ה, וגם עם הזולת, נבנה, נשתמר, ונתחזק, על בסיס של  עבודה, אהבה, וגם יראה.

ז' דבר זה נכון גם לגבי חינוך הילדים בגיל הרך: 'החינוך' מבוסס על יראה דומה לאילוף! אין לו סיכוי להחזיק מעמד כאשר הילד גדל וכבר לא מפחד מהוריו או הגננת שלו. לעומת זאת, חינוך שמערב גם אהבה ועבודה, יש לו סיכוי להחזיק מעמד כול החיים!