כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר שמות פרשת בשלח:

[שמות י"ד ה] וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם; וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו, אֶל-הָעָם, וַיֹּאמְרוּ מַה-זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי-שִׁלַּחְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ. 

[תרגום אונקלוס] וְאִתְחַוַּא לְמַלְכָּא דְּמִצְרַיִם, אֲרֵי אֲזַל עַמָּא; וְאִתְהֲפֵיךְ לִבָּא דְּפַרְעֹה וְעַבְדּוֹהִי, בְּעַמָּא, וַאֲמַרוּ מָא דָּא עֲבַדְנָא, אֲרֵי שַׁלַּחְנָא יָת יִשְׂרָאֵל מִפֻּלְחָנַנָא. 

א' מה שהיה חשוב לפרעה ולמצרים הייתה העבדות של עם ישראל, ההפסד הכלכלי הנובע מעזיבת עם ישראל מעבדות לפרעה ולמצרים, עם ישראל הם כבר לא העבדים שלהם, של הפרעה ושל המצרים.

ב' יכול להיות שהנושא הכלכלי וההפסד הכלכלי היו הסיבות שבגללם הפרעה והמצרים לא רצו לשלוח את עם ישראל.

ג' אפשר אולי ללמוד מזה שגם בימינו וגם בגלות, הנושא הכלכלי קבע וקובע את האנטישמיות. התחרות הכלכלית של היהודים מול העמים שבתוכם היו לא הייתה בעיה דתית, או פוליטית, או פילוסופית, או אידיאולוגית, אלא אך ורק בעיה כלכלית, תחרות כלכלית בין היהודים לבין שאר האוכלוסייה.

ד' הכוח הרוחני של היהודים, שתורגם גם בכוח כלכלי, היה הידע שלהם, הלימוד של התורה ושל התלמוד.

ה' בגלות הייתה חובה על עם ישראל ללמד קרוא וכתוב, מגיל הצעיר ביותר "בן חמש למקרא [פרקי אבות ה כא]". וזה כאשר בעמים שסביבם, רק מעטים ביותר ידעו קרוא וכתוב.

ו' אפשר אולי להוסיף, שלעניות דעתי, יש עניין קיומי עבור עם ישראל בארץ ישראל ובעולם כולו לשמור על הכוח הרוחני הזה ולהעצים אותו.