אני עומד בפתח ומקבץ ברכות!

בס"ד

דברים חיים רחמים

אמרתי לעצמי:

א' "אני מתכונן לשלב הבא שבחיים, העולם הבא!"

ב' "אני עומד בפתח ומקבץ ברכות!"

חשבתי על זה כאשר אני עומד בדלת בית הכנסת ומברך את היוצאים מהתפילה, וכולם עונים והמברך מבורך.

ויבדל ה' בין האור ובין החשך -

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, בראשית א ד:

           [בראשית א ד] וירא ה' את –האור כי –טוב ויבדל ה' בין האור ובין החשך:

           [תרגום אונקלוס] וחזא יי ית נהורא ארי טב, ואפרש יי, בין נהורא ובין חשוכא:

           א' אפשר אולי לשאול למה 'אור' בכתב מלא, כולל 'ויו', אבל 'חשך' נכתב בכתב חסר, ללא 'ויו'.

           ב' תירוץ אפשרי הוא במובן של האות 'ויו':

-          'ויו' היא אות שבשם ה' (הזהר הקדוש).

-          בגימטרייה, הערך של האות 'ויו' הוא 22, כמו מספר האותיות באלף-בית. גם מילת 'אמת' היא כנגד האלף-בית, כאשר היא כוללת את אלף, התחלה, מם, האמצע, ותף, הסוף של האלף-בית.

ג' לכן, המילה 'אור', על ידי האות 'ויו' שבתוכה, מרמזת נוכחות השינה בתוך האור. וגם יש רמז שהאור מגלה את האמת ומוציא אותה החוצה, לאור.

אלה תולדות נח

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית, פרשת נח:

[בראשית ו ט] אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את-ה' התהלך-נח:

[תרגום אונקלוס] אלין תולדת נח, נח גבר זכאי, שלים הוה בדרוהי. בדחלתא דיי הליך נח:

א' גם המלה 'נח' וגם המלה  'דרתיו' נכתבות בכתב חסר ללא 'ויו'. ראינו בחיבור קודם שכתב חסר ללא 'ויו' יכול אולי לבטא קשר חסר אל הקב"ה. דבר זה מתאים במידה מסוימת לנח עצמו ובוודאי באופן מלא לדורו.

ב' כתוב במקרא " את-ה' התהלך-נח:" ומפרש-מתרגם אונקלוס " בדחלתא דיי הליך נח:".

לפי ת"א, נח עבד את הקב"ה 'בדחלתא', ז"א, ביראה, ולא ביראה ואהבה כפי שכתוב בתורה. 

ויבדל ה' בין האור ובין החשך:

כתוב בספר בראשית, בראשית א ד:

[בראשית א ד] וירא ה' את –האור כי –טוב ויבדל ה' בין האור ובין החשך:

[תרגום אונקלוס] וחזא יי ית נהורא ארי טב, ואפרש יי, בין נהורא ובין חשוכא:

א' אפשר אולי לשאול למה הקב"ה ברא גם את החושך ולא השאיר בעולם רק את האור.

ב' יכול להיות תירוץ, הקב"ה רוצה ללמד אותנו שהעולם בנוי מהפוכים, כמו אור וחושך, צדיק ורשע, יצר הטוב ויצר הרע. אני קורה להם בכוונה הפוכים ולא ניגודים, מפני שהם משלימים זה את זה. בלי חושך לא היינו מעריכים את האור, בלי היצר הרע לא היינו יודעים מה זה בחירה חופשית, ועוד.

ג' גם שלמה המלך בגאונותו המופלא שם לב לקיום ההפוכים האלה כאשר כתב בקהלת פרק ג:

[קהלת ג א-ט] א לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.  {פ}
ב        עֵת לָלֶדֶת,        וְעֵת לָמוּת; .......

ד' לכן, אפשר אולי להשיג שכול הזמן שדבר קיים, גם ההפוך שלו קיים. ז"א, שכול הזמן שקיימים צדיקים מתקיימים גם רשעים, כול הזמן שקיים היצר הטוב קיים גם היצר הרע.

ה' אפשר אולי לשאול: דבר זה אמור להביא אותנו לייאוש, מפני שלא משנה מה נעשה, תמיד יהיה בי היצר הרע, תמיד יהיו רשעים.

התשובה היא לא ולא! אפילו שהכוונה שלנו לפי הרמב"ם, היא להגיע לאפס יצר הרע, אף פעם לא נגיע לזה. אבל נקטין כמה שיותר השפעתו, ננמיך אותו, נבטל אותו כמה שיותר. ואם לא נשתדל לכך, היחס בין ההפוכים אלול להשתנות לרעה, והיצר הרע יתגבר על היצר הטוב.

ו' יש לזכור שהעולם נידון לקו זכות כאשר המצוות יותר מהעבירות, אפילו במצווה אחת.

ז' יש אולי עוד השלכה אחת חשובה: אמרו חז"ל, בספר קהלת פרק ז פסוק כ "כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ--אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא."

לכן, ולעניות דעתי זה דבר חשוב ביותר, תמיד, אבל תמיד, יש מקום לחזרה בתשובה, עבור כולם.

ש"י אגנון והנריק איבסן

בס"ד

דברים חיים רחמים

שמעתי ברדיו מורשת על הנובלה של ש"י אגנון "והיה העקוב למישור".

א' הנריק איבסן, מחזאי נורבגי מפורסם, כתב את המחזה "ברווז הפרא".

ב' לפי עניות דעתי, לשתי היצירות האלה יש רעיון משותף: הערך של האמת, האם יש ערך מיוחד לאמת המוחלטת, אמת לאמיתו של דבר, בכול מצב ובכול מקרה, ולא משנה מה התוצאות.

ג' התשובות לאותה השאלה שונות אצל אגנון ואצל איבסן:

-          איבסן בוחר בחשיפת האמת, למרות הטרגדיה  שהחשיפה יכולה לגרום.

-          אגנון בוחר בהסתרת האמת, דווקא בגלל הטרגדיה שהחשיפה יכולה לגרום.

ד' יכול להיות שהתשובות השונות וההפוכות הן בגלל שורשים, מסורת, דת, שונות לחלוטין בין אגנון לבין איבסן. 

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר בראשית פרשה בראשית:

[בראשית א ג] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.

[תרגום אונקלוס] ואמר ה', יהי נהורא; והוה נהורא. 

א' אונקלוס מתרגם ומסביר "אור" על ידי "נהרא".

ב' אבל "נהרא" מזכיר את "נהר" , אפיק מים הזורמים אל הים.

ג' אפשר אולי לקשר את הפסוק הזה לתורה, שהיא "תורה אור" וגם תורה מים חיים".

ד' אפשר אולי להשיג שזה הרגע שהקב"ה הביא את התורה לעולם.

וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת-הַבְּרִית

בס"ד

דברים חיים רחמים

כתוב בספר מלכים ב:

[מלכים ב יא ז] וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת-הַבְּרִית, בֵּין יְהוָה וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם, לִהְיוֹת לְעָם, לַיהוָה; וּבֵין הַמֶּלֶךְ, וּבֵין הָעָם.

א' לפי עניות דעתי, הפסוק הזה מיצג את שתי מערכות היחסים של עם ישראל, בין עם ישראל לבין הקב"ה, ובין עם ישראל לבין עצמו.

לפי המפרשים של הפסוק, המערכת הראשונה, בין עם ישראל לבין הקב"ה, היא החשובה ביותר בין השניים. ואם היא לא קיימת, אזי גם המערכת השנייה, בין העם לבין המלך (ואולי אפשר להוסיף בין עם ישראל לבין עצמו) לא קיימת יותר.

ב' אבל, יש מקומות בתנ"ך, שהקב"ה בעצמו אומר דרך הנביאים שלו שדווקא המערכת השנייה, בין עם ישראל לבין עצמו (ואפשר להוסיף בין אדם לזולתו), היא החשובה ביותר. גם הילל הזקן מסביר את התורה "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו היא כל התורה כולה." [ראה שבת ל"א, ע"א] . אמרו חז"ל "כל ישראל ערבים זה לזה". אמר ר"ע  על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" [ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח], "זהו כלל גדול בתורה"‏  [ירושלמי נדרים ל, ב] .

ג' עוד יותר, דוגמה של ערעור וזעזוע של הברית בין הקב"ה לבין העם על ידי הברית בין המלך לבין העם, היא הסיפור של רחבעם, בנו של שלמה המלך ויורשו של מלכות ישראל המאוחדת. הוא מסרב להיענות לדרישות העם להקל את העול שעליו. סירובו מביא לפירוק הממלכה למלכות ישראל ומלכות יהודה. כתוצאה מהפירוק, מלכות ישראל מפסיקה לקיים את בריתה עם הקב"ה.

ד' במבט ראשון יש סתירה בין שתי הגישות האלה, מה קודם למה, הברית בין הקב"ה לבין העם או הברית בין העם לבין הזולת.

אבל, זה לא כך. ראינו הרבה פעמים אצל החז"ל שמדגישים צד אחד או אחר של ההלכה לפי המצב המוסרי בזמן מסוים.

לעניות דעתי, שני הצדדים האלה חשובים במידה שווה, וביחד ובאיזון נותנים את המצב הראוי והרצוי.

 ביטוי נפלא לקשר בין שתי הבריתות הוא בפרקי אבות:

[פרקי אבות ג כ"א] "אם אין קמח -אין תורה, אם אין תורה -אין קמח".

על היהודי למצוא את האיזון, את דרך האמצע או דרך המלך לפי הרמב"ם, בין שתי הבריתות האלה.