ויבדל ה' בין האור ובין החשך:

כתוב בספר בראשית, בראשית א ד:

[בראשית א ד] וירא ה' את –האור כי –טוב ויבדל ה' בין האור ובין החשך:

[תרגום אונקלוס] וחזא יי ית נהורא ארי טב, ואפרש יי, בין נהורא ובין חשוכא:

א' אפשר אולי לשאול למה הקב"ה ברא גם את החושך ולא השאיר בעולם רק את האור.

ב' יכול להיות תירוץ, הקב"ה רוצה ללמד אותנו שהעולם בנוי מהפוכים, כמו אור וחושך, צדיק ורשע, יצר הטוב ויצר הרע. אני קורה להם בכוונה הפוכים ולא ניגודים, מפני שהם משלימים זה את זה. בלי חושך לא היינו מעריכים את האור, בלי היצר הרע לא היינו יודעים מה זה בחירה חופשית, ועוד.

ג' גם שלמה המלך בגאונותו המופלא שם לב לקיום ההפוכים האלה כאשר כתב בקהלת פרק ג:

[קהלת ג א-ט] א לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.  {פ}
ב        עֵת לָלֶדֶת,        וְעֵת לָמוּת; .......

ד' לכן, אפשר אולי להשיג שכול הזמן שדבר קיים, גם ההפוך שלו קיים. ז"א, שכול הזמן שקיימים צדיקים מתקיימים גם רשעים, כול הזמן שקיים היצר הטוב קיים גם היצר הרע.

ה' אפשר אולי לשאול: דבר זה אמור להביא אותנו לייאוש, מפני שלא משנה מה נעשה, תמיד יהיה בי היצר הרע, תמיד יהיו רשעים.

התשובה היא לא ולא! אפילו שהכוונה שלנו לפי הרמב"ם, היא להגיע לאפס יצר הרע, אף פעם לא נגיע לזה. אבל נקטין כמה שיותר השפעתו, ננמיך אותו, נבטל אותו כמה שיותר. ואם לא נשתדל לכך, היחס בין ההפוכים אלול להשתנות לרעה, והיצר הרע יתגבר על היצר הטוב.

ו' יש לזכור שהעולם נידון לקו זכות כאשר המצוות יותר מהעבירות, אפילו במצווה אחת.

ז' יש אולי עוד השלכה אחת חשובה: אמרו חז"ל, בספר קהלת פרק ז פסוק כ "כִּי אָדָם, אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ--אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא."

לכן, ולעניות דעתי זה דבר חשוב ביותר, תמיד, אבל תמיד, יש מקום לחזרה בתשובה, עבור כולם.