מבת אל פרשת דברים

 

    מבת אל פרשת דברים

א' כתוב בפרשה:

[דברים א ז] פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת.

לעניות דעתי, הפסוק מעניין מאד! הוא קובע את גבולות היישוב היהודי גם בלבנון, "עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". לעומת זה, פסוקים אחרים, רובם, מדברים על ארץ ישראל, עד הירדן. יש כאן קושיה!

לעניות דעתי, יכול להיות הפירוש הבא:

ארץ ישראל, מקום התנחלותם של שבטי ישראל, לפי רצון הקב"ה, היא עד הנהר ירדן. אבל, בני ישראל, היהודים, יבואו "פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ" למרחבים הרבה יותר רחבים, "עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". למשל, גלות בני ישראל בבבל, שבטים יהודיים בערב סעודית.

ב' הפרשה נגמרת בפסוק אופטימי ביותר:

[דברים ג כב] לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם.

אבל, לפסוקים האופטימיים האלה, נצמדת הפטרה קשה, מלאת תוכחות על בני ישראל. ההפטרה לא דומה בכלל לפרשה. לעניות דעתי, יש לשאול למה, למה חכמינו ע"ה, למה חכמי הגמרא ע"ה, עשו את החיבור הזה? הרי ידוע ששום דבר לא קורה במקרה, הכול בהשגחת הקב"ה.

לעניות דעתי, יכול להיות הפירוש הבא:

חכמינו ע"ה רצו אולי לעורר אותנו מן ההרדמה שהכול בסדר, סומכים על הקב"ה וזהו, אין לבני ישראל מה לעשות יותר שום דבר, אפילו לא לסור מרע!

ההפטרה באה ואומרת לנו שלא כך המצב! על עם ישראל לדאוג למצבו הרוחני התקין, כול הזמן, בלי הפסקה!

סורו  מרע ועשו טוב!

 

 

והעיקר לא להתייאש! כמה שהנר דולק, אפשר עוד לתקן! טוב לחיות בעד ארצנו!

אני משיחי?

 

  אני משיחי?

אני שומע ברדיו, יותר ויותר, קריאות גנאי "הם משיחים!". מה זאת אומרת? מי משיחי, גם אני משיחי?

לפי הרמב"ם, אחד מ13 העיקרים (עיקרון 12) של האמונה היהודית הוא האמונה במשיח:

"יב - אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ. עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא: (משיח)"

לכן, כול יהודי אמור להאמין בביאת המשיח, ולהתפלל שזה יקרה כמה שיותר מהר!

ז"א, אני משיחי, כול יהודי אמור להיות משיחי! יכול להיות שהקריאה "הם משיחים!", היא דווקא מחמאה?

בברכת ביאת המשיח במהרה בימינו, אמן!

דף שבועי בגמרא מסכת עבודה זרה, דף מ"ה, עמוד א' – ב'

 

   דף שבועי בגמרא

מסכת עבודה זרה, דף מ"ה, עמוד א' – ב'

משנה:
הגויים העובדים את ההרים ואת הגבעות – הם (ההרים והגבעות) מותרים, ומה שעליהם (המשמש לעבודתם) אסור, שנאמר: "לֹא-תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם".
רבי יוסי הגלילי אומר: (נאמר) "אֱלֹהֵיהֶם עַל-הֶהָרִים" – ולא ההרים אלוהיהם. (נאמר) "אֱלֹהֵיהֶם... עַל-הַגְּבָעוֹת" – ולא הגבעות אלוהיהם.
ומפני מה אשרה אסורה? מפני שיש בה תפיסת ידי אדם, וכל שיש בה תפיסת ידי אדם – אסור.
אמר רבי עקיבא: אני אעלה ואדון לפניך: כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה ועץ רענן, דע שיש שם עבודה זרה.

גמרא:
ורבי יוסי הגלילי – הרי הוא (אומר אותו הדבר כמו) תנא קמא!
אמר רמי בר חמא אמר ריש לקיש: ציפוי הר כהר – יש ביניהם (מחלוקת בעניין זה).
תנא קמא סובר: ציפוי הר אינו כהר, ונאסר. ורבי יוסי הגלילי סובר: ציפוי הר הרי הוא כהר (ומותר).
רב ששת אמר: לדעת כולם, ציפוי הר אינו כהר (ונאסר). וכאן, באילן שנטעו ולבסוף עבדו אותו – הם חלוקים.
תנא קמא סובר: אילן שנטעו (לכתחילה לשימוש רגיל) ולבסוף עבדו אותו – מותר. ורבי יוסי הגלילי סובר: אילן שנטעו ולבסוף עבדו אותו – אסור.
מנין (שזו המחלוקת)? ממה ששנינו בסוף (המשנה): "מפני מה אשרה אסורה? מפני שיש בה תפיסת ידי אדם, וכל שיש בו תפיסת ידי אדם אסור". והמשפט "וכל שיש בו תפיסת ידי אדם" – מה בא לרבות? הלא בא לרבות אילן שנטעו ולבסוף עבדו אותו!
ואף רבי יוסי ברבי יהודה סובר שאילן שנטעו ולבסוף עבדו אותו אסור. שכן שנינו בברייתא: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מתוך שנאמר "אלהיהם על ההרים" – ולא ההרים אלוהיהם, "אלהיהם על הגבעות" – ולא הגבעות אלוהיהם, הייתי שומע (וחושב) ש(גם) "תחת כל עץ רענן" (נאמר) אלוהיהם – ולא (העץ) הרענן אלוהיהם.

מבט אל פרשת ואתחנן

 

      מבט אל פרשת ואתחנן

א' כתוב בפרשה:

[דברים ו י-יא] וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ. וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.

לעניות דעתי, זאת אמירה מפורשת של משה רבינו ע"ה, כול הטוב שיש לנו הוא מהקב"ה, מהשפע שה' מוריד עלינו, הכול שייך להקב"ה! לא אנו בנינו את הערים, לא אנו מלאנו את הבתים בכול טוב, לא אנו חצבנו את הבורות, לא אנו נטענו כרמים וזיתים, אלא הקב"ה! וכמו שאז, גם בימינו אלה!

שמעתי שמועה: האירנים אומרים שישראל שימשה בכשפים כדי לנצח במלחמתה מול אירן, כדי ליבש את מקורות המים של אירן. לא, זה לא כשפים, זה הקב"ה שנלחם מלחמות עם ישראל!

ב'  כתוב בהפטרה לפרשה:

[ספר ישעיהו מ ט] עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָ͏ִם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם.

כתוב בפסוק:  "בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָ͏ִם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם".

כמו שאז, גם בימינו אלה! כמו שאז, גם בימינו אלה, תפקידנו להכריז בקול רם, וללא פחד, שההצלחות והניסים שאנו רואים אינם מקריים, אלא הם ביטוי לאמירה 'הִנֵּה הקב"ה'!

יכול להיות שזה הקשר בין הפרשה, לבין ההפטרה, הרעיון 'הִנֵּה הקב"ה'!

 

שבוע טוב ומבורך! הרבה בריאות ורק בשורות טובות!

דף שבועי בגמרא מסכת עבודה זרה, דף מ"ח, עמוד א'

 

   דף שבועי בגמרא

מסכת עבודה זרה, דף מ"ח, עמוד א'

משנה:
שלוש אשרות הן:
אילן שנטעו מתחילה לשם עבודה זרה – הרי זו אסורה.
(אם) גדעו ופיסלו לשם עבודה זרה, וחזר והצמיח (ענפים חדשים) – נוטל מה שהצמיח.
(אם) העמיד תחתיה עבודה זרה וביטל אותה – הרי זו מותרת.

גמרא:
אמרו בבית מדרשו של רבי ינאי: ודבר זה (שהחלק שהחליף מותר) הוא רק בתנאי שהבריך והרכיב בגופו של האילן. והרי אנו שנינו במשנה "גידעו ופיסלו"! אלא, כאשר נאמר הדין של רבי ינאי, הוא נאמר לעניין ביטול (עבודה זרה). שאף על פי שהבריך והרכיב בגופו של האילן, כאשר נטל את מה שהחליף – זה בסדר גמור. שכן מה היית חושב? שמכיוון שהבריך והרכיב בגופו של האילן, דינו כאילן שנטעו מתחילה (ונאסר כולו)? לכן בא ללמדנו (שלא).

אמר שמואל: המשתחווה לאילן – תוספתו אסורה.
הקשה רבי אלעזר: (המשנה אומרת) "גידעו ופיסלו לעבודת כוכבים והחליף – נוטל מה שהחליף". משמע, (רק אם) גידעו ופיסלו – כן (מותר לקחת את התוספת). (אך אם) לא גידעו ופיסלו – לא (ומשתמע שהתוספת אסורה).
אמר לך שמואל: זו מי? זו שיטת חכמים. ושמואל סובר כרבי יוסי ברבי יהודה, שאמר שאילן שנטעו (לכתחילה) ולבסוף עבדו אותו – אסור.

הקשה על כך רב אשי: מנין לך שרבי יוסי ברבי יהודה וחכמים חולקים ב(דין) התוספת? אולי (בדין) התוספת לדעת הכל אסורה, וב(דין) העיקר הם חולקים! שרבי יוסי ברבי יהודה סובר שגם העיקר אסור, שכן כתוב "וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ", וחכמים סוברים שעיקר האילן מותר, שכן כתוב "וַאֲשֵׁרֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן". איזהו אילן שגידועו אסור ועיקרו מותר? הוי אומר: אילן שנטעו (לכתחילה) ולבסוף עבדו אותו.
וכי תאמר, מדוע שלא נתרץ כך? הפוך את שיטת חכמים לשיטת רבי יוסי ברבי יהודה, ואת שיטת רבי יוסי ברבי יהודה לשיטת חכמים. אם כן, את הדין "גידעו ופיסלו" מי שנה אותו? לא חכמים ולא רבי יוסי ברבי יהודה! אם (נאמר שזו שיטת) חכמים – הרי גם ללא גידוע ופיסול התוספת אסורה. ואם (נאמר שזו שיטת) רבי יוסי ברבי יהודה – הרי גם עיקר האילן אסור!

אם תרצה אמור (שזו שיטת) חכמים, ואם תרצה אמור (שזו שיטת) רבי יוסי ברבי יהודה.
אם תרצה אמור (שזו שיטת) רבי יוסי ברבי יהודה: כאשר אמר רבי יוסי ברבי יהודה שעיקר האילן אסור במקרה של "לא גידעו ופיסלו", זהו במקרה סתמי. אבל במקרה של "גידעו ופיסלו", הוא גילה בדעתו שנוח לו בתוספת, ובעיקר האילן לא נוח לו.
אם תרצה אמור (שזו שיטת) חכמים: המקרה של "גידעו ופיסלו" היה צריך (להיאמר), שכן הייתי חושב לומר שמכיוון שעשה מעשה בגופו (של העץ), גם עיקר האילן ייאסר. לכן בא ללמדנו (שלא).

 

חנוכה – חג חנוכה שמח!

 

 חנוכה – חג חנוכה שמח!

חנוכה זה חינוך! בחג חנוכה אנו חוגגים ונזכרים בניסים שעשה הקב"ה למען היהודים, שהוציא אותם מצרות היוונים, שרצו לבטל את אמונת בני ישראל בהקב"ה! השארה זה סיפורים!

חג חנוכה שמח!

מבט אל פרשת וישלח

 

 מבט אל פרשת וישלח

כתוב בהפטרה של פרשת וישלח, ספר עובדיה, פסוקים יז-כ:

וּבְהַ֥ר צִיּ֛וֹן תִּהְיֶ֥ה פְלֵיטָ֖ה וְהָ֣יָה קֹ֑דֶשׁ וְיָֽרְשׁוּ֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֵ֖ת מוֹרָֽשֵׁיהֶֽם׃

וְהָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃

וְיָרְשׁ֨וּ הַנֶּ֜גֶב אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֗ו וְהַשְּׁפֵלָה֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים וְיָרְשׁוּ֙ אֶת־שְׂדֵ֣ה אֶפְרַ֔יִם וְאֵ֖ת שְׂדֵ֣ה שֹׁמְר֑וֹן וּבִנְיָמִ֖ן אֶת־הַגִּלְעָֽד׃

וְגָלֻ֣ת הַֽחֵל־הַ֠זֶּ֠ה לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶֽׁר־כְּנַעֲנִים֙ עַד־צָ֣רְפַ֔ת וְגָלֻ֥ת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם אֲשֶׁ֣ר בִּסְפָרַ֑ד יִֽרְשׁ֕וּ אֵ֖ת עָרֵ֥י הַנֶּֽגֶב׃

-          לעניות דעתי, פסוקים אלה נבואה שמתקיימת בימינו אלה:

אנו, בני ישראל, יורשים את ארץ ישראל.

"וְהָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃"

אשכנזים "עַד־צָ֣רְפַ֔ת" וספרדים "אֲשֶׁ֣ר בִּסְפָרַ֑ד" יורשים את ארץ ישראל.

"וְגָלֻ֥ת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם אֲשֶׁ֣ר בִּסְפָרַ֑ד יִֽרְשׁ֕וּ אֵ֖ת עָרֵ֥י הַנֶּֽגֶב׃" הספרדים נשלחו לערי הנגב.

עוד כמה ימים, ויש לנו חג חנוכה. כתוב בפרשת וישלח:

[בראשית לב יב] הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים.

יש הרבה פירושים על הפסוק הזה, "מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו", למה יש הכפל הזה, מיד אחי, מיד עשיו.

אור החיים מפרש:

"עוד יכוין לומר על זה הדרך: ״הצילני נא מיד אחי״ - אם יתחכם עליו להרע ברמאות אחוה, שהוא דרך שאין יעקב יכול להנצל ממנו, ״מיד עשו״ - אם יפרסם רשעו להרע, גם לזה הוצרך לתפלה להצילו מידו:"

לעניות דעתי, אומות העולם עושים הכול כדי להביא את בני ישראל להתבולל, אם בטוב "מִיַּד אָחִי", אם ברע "מִיַּד עֵשָׂו".

חג חנוכה הוא חג הניצחון של היהודים, בני ישראל, בעזרת הקב"ה, נגד ההתבוללות!

חג חנוכה שמח!